האמא שניצבה מול שוקת שבורה

ט' ילדה במזל טוב את ילדהּ השלישי ויצאה לחופשת לידה. היא היתה משוכנעת שאגף כוח אדם במקום עבודתה - קופ"ח מאוחדת - מטפל בתביעתה לדמי לידה מול המוסד לביטוח לאומי; כך היה כאשר ילדה את שני ילדיה הראשונים. אז עבדה בבית-החולים שערי צדק שבבירה, והתביעה לדמי לידה טופלה שם על ידי אגף כוח אדם.

בדיעבד, שנתיים לאחר הלידה, הסתבר ל-ט' כי קופ"ח מאוחדת אינה מטפלת בתביעות לדמי לידה של עובדיה. היא מיהרה לפנות לביטוח לאומי עם אישורי הלידה, וביקשה לקבל את דמי הלידה.

"יש לנו חדשות טובות וחדשות רעות בשבילך", אמרו לה נציגי ביטוח לאומי. "הטובות הן שהכרנו בזכותך לקבל דמי לידה; הרעות הן שלא נשלם לך את מה שמגיע לך, כי פיספסת את המועד לממש את זכותך".

הלסדום היינו, לעמורה דמינו? 

פקידי הביטוח הלאומי הפנו את ט' לסעיף 296 לחוק ביטוח לאומי. מדובר בסעיף דרקוני, יחיד במינו, שהמחוקק של סדום ועמורה לא היה מתבייש בו.

כל אדם וגוף במשק חשופים, בדרך כלל, לתביעות בעבור תקופה רטרואקטיבית של 7 שנים. המוסד לביטוח לאומי, לעומת זאת, על פי סעיף 296 בחוק, חשוף לתביעות רק בעבור תקופה רטרואקטיבית של שנה. במקרה של האם ט', חלפו שנתיים מאז הלידה. לפי סעיף 296 היא לא זכאית לפיכך לדבר.

אנו משלמים כל ימינו דמי ביטוח לאומי ובסכומים ניכרים. אם נפגר בתשלום, המוסד יוכל לתבוע מאתנו את החוב ללא כל הגבלת זמן. המוסד לעומת זאת נהנה מזכות יתר, מתקופת התיישנות מקוצרת של שנה.

את מי סעיף 296 מכשיל? רק מבוטחים תמימים, שאינם מודעים לזכויותיהם, או שלא הצליחו להתאושש מאסונם כדי להתארגן ולהגיש תביעה תוך שנה. כך יוצא שרבים, רבים מדי, מאבדים את זכויותיהם כך סתם, ללא נימוק.

מ-7 שנים ל-4, ואז לשנה אחת בלבד 

ומי אחראי לסעיף זה בנוסחו הדרקוני? כאן צפויה לגולשים הפתעה.

סעיף 296 היה קיים מאז ומתמיד. ואולם בעבר היתה בסוף הסעיף פסקה שנתנה לפקידי המוסד סמכות לאשר תביעה שהוגשה באיחור. בתי הדין לעבודה קבעו כי יש לפרש את הסמכות בהרחבה לטובת ציבור המבוטחים: גם מבוטח שהגיש תביעה באיחור זכאי לגמלה, וזו תשולם לו בעבור תקופה רטרואקטיבית של עד שבע שנים.

הליברליות של בתי הדין לעבודה היתה לצנינים בעיני ממשלות הליכוד, שאליהם חברו למרבה הפלא... נציגי ש"ס. בינואר 1998 חתמו ראש הממשלה ושר הרווחה, בנימין נתניהו ואלי ישי, על תיקון לחוק. מבוטח שהגיש את תביעתו באיחור לא איבד את תביעתו, ואולם זכותו לקבלת הגמלה צומצמה מתקופה רטרואקטיבית של שבע שנים לארבע שנים בלבד.

ארבע שנים מאוחר יותר, הגבילו ראש הממשלה ושר האוצר, אריאל שרון וסילבן שלום - שניהם מטעם הליכוד - עוד יותר את זכויות המבוטח. הם תיקנו שוב את סעיף 296. הפעם צומצמה זכותו של המבוטח לקבל גמלה רק בעבור תקופה שאינה עולה על שנה אחורנית.

תרומת האמהות לכלכלת ישראל

נחזור ל-ט'. העובדה שזכויותיה הלכו לאיבוד כך סתם נראתה לה אבסורדית, והיא פנתה לבית הדין לעבודה בירושלים.

"אני מבינה את תחושתך", אמרה השופטת שרה שדיאור ל-ט'. "כל השנים שילמת דמי ביטוח לאומי. כעת כשבאת לממש את זכותך לדמי לידה, ניצבת מול שוקת שבורה. אולם, למרבה הצער לא אוכל להיות לך לעזר". לשון סעיף 296 לחוק ברורה וחד-משמעית.

השופטת דחתה אם כן מכל וכל את תביעתה הצודקת של ט'. היא יכולה לפחות להתנחם בתרומתה לכלכלת ישראל. שלילת זכותה לדמי לידה, כמו צמצום זכותם של מבוטחים רבים אחרים, נועדה למטרות מועילות - כך הסבירו שרון ושלום, כשחתמו על החוק המתקן את סעיף 296.

בוויתור שעשתה ט', בעל כורחה היא תרמה "להגברת הצמיחה והתעסוקה, להשגת יעדי התקציב, לעמידה ביעד הגרעון ולהשגת יעדי המדיניות הכלכלית".

תארו לעצמכם שדמי הלידה של ט' לא היו נגזלים ממנה. נקל לשער באיזה מצב כלכלי מזופת היינו כולנו מצויים כיום.

הכותב הוא עורך-דין מומחה בדיני ביטוח ונזיקין