תשחט, אבא, תשחט

אברהם בני יצחק, אתה יודע מה אני הולך לעשות לך עכשיו?

יצחק כן, אבא, אתה הולך לשחוט אותי.

אברהם אלוהים ציווה עלי.

יצחק אין לי טענות אליך, אבא, אם אתה צריך לשחוט אז תשחט.

אברהם צריך לשחוט, אני חושש שאין ברירה.

יצחק אני מבין. אתה לא צריך להקשות על עצמך, פשוט קום ותניף עלי את הסכין.

אברהם אני עושה את זה רק בתור שליח של אלוהים.

יצחק בטח שבתור שליח, אבא. קום לך בתור שליח ותניף את הסכין בתור שליח על בנך יחידך אשר אהבת.

אברהם יפה מאוד, יצחק, תכביד על אביך המסכן, תעשה לו מצב-רוח, כאילו שלא מספיק לו גם ככה.

יצחק מי מכביד, אבא. קום לך בשקט וחסל בתנועה אבהית אחת את בנך האומלל.

אברהם אני יודע, הכי קל זה להאשים אותי, אין דבר, אין דבר, תאשים את אביך הגלמוד.

מתוך המחזה המקורי "מלכת אמבטיה" (צילום: ישראל הרמתי)

יצחק מה פתאום להאשים, הרי אתה שליח של אלוהים, לא? וכשאלוהים אומר לך לשחוט את הבן שלך כמו כלב אתה מוכרח לרוץ ולשחוט.

אברהם יופי, יופי, זה באמת מה שמגיע לי בגילי. תטיל עלי את כל האשמה אם זה נוח לך, עלי, על האבא

הזקן והשבור שלך שמוכרח בגילו לטפס איתך על הר, לעקוד אותך למזבח, לשחוט אותך, ואחר כך עוד לספר את הכל לאמא. אתה חושב שאין לי מה לעשות בגילי?

יצחק אני פשוט מבין אותך, אבא, אני באמת לא מתלונן, אומרים לך לשחוט אותי, לנתק במו ידיך את המשך השושלת שלך, לשטוף את הידיים שלך בדם עצמך - אני מוכן, בבקשה, תשחט, אבא, תשחט.

אברהם ככה, בן יקר, משחקים ברגשות של אבא שעוד מעט יהיה אב שכול. שבור, שבור לי את הלב, בן מחונך שנותן כבוד להורים, הסתכל אלי בעיניים הגדולות שלך, בן חביב, וקצר לאביך הישיש והנתון בצבת הגזירה את השנה-שנתיים האחרונות שעוד נשארו לו לחיות אחריך.

יצחק אני לא מבין אותך, אבא, אתה רואה שמצידי זה בסדר. אם אתה מוכן לרצוח בדם קר אותי, את בן הזקונים שלך, את ילד שעשועיך שקיבלת בדרך נס בגיל 90, את הנחמה היחידה שלך בחיים, אם אתה מוכן - אז אני האדם שאגיד לך לא? אומרים לך לשחוט, אבא, אז קפוץ על הרגליים ושחט, ושלא יהיו לך חלילה שום נקיפות מצפון. כי מה בסך הכל קורה פה? שוחטים ילד. עסק גדול לשחוט ילד קטן וחלש? ומה זה בכלל לשחוט ילד? מה זה כבר ילד? בייחוד כשהשוחט הוא אביו, והוא שוחט מוסמך ונוסף לכך רק שליח?! קום ותקע לך את להב המאכלת בבשר הצעיר שלי, אבא'לה, ותבתק לי את הגרון עד שהדם יפרוץ ויותז החוצה לאדמה כמו דם של פרה. תעשה ממני פרה, אבא'לה, וכשהעיניים שלי ייפקחו לרווחה וכמעט ייצאו מחוריהן והלשון שלי תהיה כחולה ותשתרבב החוצה עם הצעקה המרוסקת האחרונה שלי - אז, אבא'לה, תסובב את המאכלת בתוך הצוואר שלי בזמן שאני, דם מדמך ועצם מעצמותייך, מקרטע ברגליים על המזבח ומפרפר פרפורי גסיסה אחרונים. נו, אבא'לה, אמרו לך לשחוט - תשחט.

אברהם כן כן, ככה זה. מה אפשר לעשות, נולדתי להיות קורבן. אני קורבן. מה הגמול שאתה מקבל אחרי כל החיים והנשמה שאתה משקיע בבנים שלך? יריקה בפרצוף. למה לא לרקוד לי על המצפון אם אפשר? למה לא להוריד אותי ביגון שאולה כשאני מנסה בסך הכול למלא את מה שנגזר עלי מהשמים? למה לא, בעצם? אדם זקן, תשוש, עם רגל אחת באדמה. אז אולי, יצחק'לה, בן נאמן, אולי בכלל תקום לי פתאום מן המזבח ותברח? אולי תיתן לי לרוץ אחריך עם הברכיים הכושלות שלי?! או אולי גם תחטוף לי את הסגכין, אה?! למה לא?! אולי תיקח את הסכין ותשחט אותי?! תשחט, תשחט את אביך החלוש, זהו בדיוק מה שמגיע לי.

יצחק תשחט אתה, אבא'לה רחום וחנון, תשחט אותי, אבא'לה צדיק.

אברהם הרוג את אביך, שודד! הרוג אותו!

יצחק תשחט, אבא'לה למופת, אבא'לה עם לב יהודי חם, תשחט!

אברהם תקבור את אביך היחיד, מנוול!

יצחק תחתוך, טאטע'ניו, תחתוך ותביא את הבשר למאמע'ניו!

אברהם רוצח!

(תופס את יצחק בגרונו)

לשכב!

יצחק קול! קול! אני שומע קול!

אברהם מה פתאום קול? תשכב!

יצחק קול מן השמיים!

אברהם מה פתאום קול מן השמיים?! לשכב!

יצחק אני לא יודע. הוא אמר "אל תשלח ידך אל הנער".

אברהם אני לא שמעתי כלום.

יצחק אתה כבר מזמן לא שומע טוב. הנה הוא חוזר פעם שנייה, "אל תשלח ידך אל הנער", לא שמעת?

אברהם לא

יצחק אני נשבע לך..."אל תשלח ידך אל הנער".

(פאוזה. אברהם מרפה ממנו)

אבא, אני נשבע לך ששמעתי קול מן השמיים.

אברהם (אחרי שהות מה) נו, אם שמעת כנראה ששמעת. אני, כמו שאמרת, קצת חירש.

יצחק מאה אחוז, אתה יודע שמצידי הייתי מוכן, אבל קול זה קול. (פאוזה) ראית בעצמך שמבחינתי הייתי בסדר. (פאוזה) שנינו היינו בסדר. (פאוזה) אנחנו מצידנו היינו בסדר, לא, אבא? (פאוזה) הכל נגמר טוב, אבא, למה אתה עצוב?

אברהם אני חושב מה יהיה אם אבות אחרים יצטרכו לשחוט את הבנים שלהם, מה יציל אותם?

יצחק תמיד יכול לבוא קול מן השמיים.

אברהם (בהשלמה) נו, אם אתה אומר.

"מלכת אמבטיה" (1970) מורכב ממערכונים ומשירים שתיארו את הממסד השלטוני בישראל

כמיליטריסטי ומשעבד, ועסק בנושאים שנחשבו עד אז לטאבו בחברה הישראלית, דוגמת שכול ומיניות. מרגע שעלתה ההצגה על הבמה, היא עוררה סביבה שערוריה ציבורית ש"זיכתה" את מחברה חנוך לוין בכמות לא מבוטלת של גינויים והאשמות בנוגע לרמת נאמנותו למדינה. המועצה לביקורת סרטים ומחזות פסלה את כל הטקסט  שהוגש לאישורה, אך חזרה בה כשנדרשה לנמק את החלטתה.

למרות התגובה הציבורית הקשה המשיך לוין ליצור ולכתוב בלי להתפשר על עמדותיו בנושאים פוליטיים ואנושיים כאחד. בשל חריפות הסגנון, ולא פחות מזה בשל חריפות התגובות להצגה, נחשבה "מלכת אמבטיה" ברבות השנים ליצירה פורצת דרך בתחום הסאטירה בישראל ולאבן דרך בתולדות התיאטרון בארץ.

• הטקסט מובא מתוך "חנוך לוין - מערכונים ופזמונים 1 - מה איכפת לציפור". ספרי סימן קריאה, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1987, 233 עמ'