אינדונזיה: "האח הגדול" לעזרת הקרנפים הנדירים
קרנפי ג'אווה הם היונקים הנדירים ביותר שנותרו עלי אדמות. פחות מ-60 קרנפים נותרו בלבד באינדונזיה ובויטנאם. חוקרי קרן הטבע העולמית (WWF) התקינו עשרות מצלמות מעקב ביערות האי כדי לתעד את החיות 24 שעות ביממה. המטרה: להציל את הקרנפים מהכחדה מוחלטת בטבע
אנשי קרן הטבע העולמית (WWF) התקינו 34 מצלמות על עצי במבוק ברחבי יערות בדרום האי, במטרה לעקוב אחרי תנועותיהם של עשרות קרנפים שנותרו במקום, במשך 24 שעות ביממה. מדובר בחיות חמקמקות במיוחד ובסרטונים שהפיץ הארגון, תועדו אם וגור משתכשכים בבוץ וצועדים זו לצד זה באחד מפלגי הנהר. בנוסף, השניים נצפו בשעות הלילה כאשר חזיר בר נכנס לטריטוריה שלהם, דבר שמעיר את השניים וגורם לאם להבריח את הפולש מהמקום.
חוקר מתקין מצלמת מעקב על עץ (צילום: WWF-Canon)
דרך בטוחה לתעד את הקרנפים במעמקי היער
תהליך רישות האזור במצלמות החל באפריל שעבר וניצנים ראשונים לתיעוד הקרנפים התגלו לאחר חודש בלבד בסרטון בו נחשפה נקבת קרנף בוגרת שהחליטה לתקוף את אחת המצלמות, ככל הנראה מחשש לשלומה של הגור שהיה עימה.
"כבר תיעדנו תשעה קרנפים מאז שהסתיימה התקנת המצלמות, ביניהם גם אם וגור", אומר אדהי ר'צמאט הריאדי, מנהל הפרויקט מטעם הקרן בפארק באינדונזיה.
הוא סיפר כי הצילום הראשון שהושג היה שווה את הסיכון לציוד הצילום.
"זה מאוד נדיר לזכות בהצצה מהירה של שני קרנפים בעומק יער הגשם. כיום זו הטכניקה הבטוחה והיעילה ביותר לצפות בהם בפירוט כה רב בסביבת המחייה הטבעית שלהם".
במהלך התקנת המצלמות תועד גם טיגריס מלאיי נדיר, תת-מין המצוי בסכנת הכחדה קריטית בטבע. מי שאחראי על תכנון מלכודות הצילום הוא סטפן הוג, שמסביר כי המצלמות הן עמידות בפני גשמים ולחות, ופועלות בעזרת חיישני אינפרא אדום.
לדבריו, הדבר נועד בכדי שלא להפחיד את בעלי החיים ברגע שהן מתחילות לפעול, דבר התורם לחשאיות פעולתן ביער.
השימוש במלכודות המצלמות מסייע לחוקרים לקבל מידע נוסף על התנהגות החיות במטרה לבנות תוכנית שימור מוצלחת יותר. בעבר נאלצו החוקרים לשהות על פלטפורמות עץ במבוק בגובה של כעשרה מטר מעל פני האדמה.
הדבר הצריך זמן ומאמץ רב להקמתה בכדי לתעד את הקרנפים. הציוד החדיש מאפשר לחוקרים לא רק לזהות את הקרנפים באופן פרטני, אלא גם מפחית את סכנת ההיפגעות של הצדדים.
המלטות מעטות של גורים חדשים
בכוונת החוקרים להראות את הממצאים לרשויות המקומיות ולממשלות באזור במטרה להגביר את המודעות והמאמצים להצלת הקרנפים. כיום מעריכים המדענים כי לאוכלוסיה המקומית באינדונזיה ישנם סיכויי הישרדות גדולים יותר, מאחר שהצליחו להוכיח כי אכן ישנה התרבות במקום. כדי לקיים אוכלוסיה בריאה יש צורך בהמלטת מספר גורים חדשים מדי שנה, תופעה שאינה קיימת בפארק המוגן בויטנאם.
"אנחנו מודאגים מאחר שלא ראינו גורים צעירים מזה מספר שנים וחוששים כי האוכלוסיה הזו מתבססת על 2-3 נקבות פוריות בלבד", אומר הריאדי. כדי למנוע מהאוכלוסיה הנותרת להיכחד לחלוטין בעקבות התפרצות מחלה, שריפות או אסונות טבע באזור, מתכננת הממשלה בשיתוף גופי שימור נוספים להעביר מספר פרטים מהאוכלוסיה למקום מוגן חדש.
