הקרקס של לדור
מה שנעשה עתה לקצב הוא לא פחות ממעשה נבלה. לא ראוי להעמידו לדין על יסוד עדות יחידה, שהיועץ המשפטי לממשלה כבר טען שקשה לסמוך עליה
ההחלטה להגיש כתב אישום נגד הנשיא לשעבר, מעידה על כך שהקרקס של משה לדור יוצא לדרך. אחרי שנים של התלבטות מנסה כעת פרקליט המדינה להוכיח שהוא האיש הכי חזק בעיר; אפילו יותר מהיועץ המשפטי לממשלה או ממנוסים ממנו בפרקליטות המדינה על אגפיה השונים בתל אביב ובירושלים; שאין עוד אשף כמוהו, מתוך תקווה שמעשה הלוליינות שלו יקבל לגיטימציה בבית המשפט. גם העיתוי נראה קצת חשוד. ייתכן אף שמי שעומד בראש מערכת התביעה הכללית המתין ליום האשה הבינלאומי כדי לצאת בהודעתו הדרמטית.
אינני מכיר כמובן את כל הראיות שנאספו במשך השנים בתיק החקירה נגד קצב, אבל מתבססת תחושה שמשהו מסריח התרחש כאן. תחילה מצהירים שהנשיא הוא אנס סדרתי. אחר כך באים לבית המשפט העליון ומסבירים שעדיף להגיע עמו להסדר טיעון, שהוא טוב וסביר כיוון שאין ראיות של ממש להאשים אותו באונס אלא בכמה זוטי דברים. ואז מגיע קצב לבית משפט השלום בירושלים – ומתחרט; מה שמעלה, כמובן, את חמתם של הממונים על אכיפת החוק. הם 'מבטיחים' לו שהוא עוד יתחרט על כך שהציגם ככלי ריק. נוקפת לה עוד שנה – והנה יש משהו חדש בפיו של משה לדור: "שבית המשפט יכריע. למה אני צריך להיות לבד ב'קו האש'"?
לא הייתי רוצה להיות היום בנעליו של קצב, אבל לטובתו יש לציין שכבר ראינו בעבר תובעים רבים מאוד שהחזיקו בידיהם כתבי אישום מופרכים, רק כדי שבית המשפט יוציא בבוא היום את הערמונים מן האש עבורם - אותם פחדנים שיושבים בירושלים המזרחית, במשרדי פרקליטות המדינה, מול בית המשפט המחוזי.
לא ברור אם זה מה שיקרה גם עתה – אולם אין ספק שמה שנעשה עתה לקצב הוא לא פחות ממעשה נבלה. אין זה ראוי להעמידו לדין על יסוד עדות יחידה, שהיועץ המשפטי לממשלה עצמו כבר טען לגביה בבית המשפט העליון שקשה לסמוך עליה. מישהו אנס את השיטה המשפטית שלנו לצרכיו האישיים.
אין עוד מדינה נאורה שבה הייתה נופלת הכרעה כה לא מבוססת בנסיבות כה מפוקפקות. הרי לא מדובר בעבירות של שחיתות שאותן קל להוכיח משום שהן נסמכות על ראיות שעימן אי אפשר להתווכח, אלא בעבירות מהסוג המיוחד הזה שבו אין עדים ואין מסמכים ואין אקדח מעשן. רק אשה אחת שמבקשת, אולי, לנקום; וגם אם אמת בפיה, איך אפשר לדעת?
יש היום הרבה נשים ששמחות בשמחתה של המתלוננת, על שצדקתה יצאה כביכול לאור, אולם הבעיה איננה רק של קצב. היא של כולנו. מדינת ישראל כולה ניצבת עתה אל עמוד הקלון העולמי. איזו מין מדינה זאת, ישאלו בוודאי כל שוחרי רעתנו, אנטישמים לתיאבון, אם מי שהיה נשיאה מואשם באונס בהליך כה לא זהיר ושנוי במחלוקת? אם אפשר לקפד בה קריירה ציבורית של עשרות שנים בהינף קולמוס אחד? כלום זאת באמת צריכה להיות הדרך לפתור את בעיות האגו של פרקליט המדינה?
גם הסיטואציה היא בלתי נסבלת. מה באמת חושב לעצמו פרקליט המדינה? שהוא יכול לשחק בתפקיד אלוהים? כלום באמת די בכך ששוחח עם המתלוננת והאמין לה, לדבריו, כדי להכריע את הכף? ומה יקרה אם שניים משלושת השופטים לא יאמינו לה? האם יסכים אז משה לדור לקום ולהתעופף לכל הרוחות?
ד"ר חיים משגב הוא עורך דין ומרצה למשפט פלילי במכללה האקדמית נתניה
לפנייה לכתב/ת 
