אלוהים של בן גוריון ושל כצל'ה

אין זה רק הזמן שקבע שבממשלה הבאה לא יישב אף אדם שהשתתף בהקמת המדינה. למעשה, לא יישאר בה שמץ מהמדינה שהוקמה בתש"ח. אף אחד שחי אז לא היה מאמין שעם שנמלט מציפורני הפאשיזם, יבחר בליברמן כחבר בממשלה עברית אחרי אלפיים שנה. דור תש"ח חלם להקים מדינה נאורה ונאבק על יהדות חילונית. חזקה אבל צודקת. בן גוריון רצה בה כאור לגויים.

אחרי ששת אלפי נופלים במלחמת העצמאות, אחרי אלפים שטבעו בים כדי להגיע לחוף מבטחים בלי לדעת אף מילה בעברית פרט ל"בית", לא יאומן שתקום ממשלה שקורצה מחומר כל כך לא ציוני, לא עברי, לא יהודי, מלבד היהודיות הדתית המתקצנת שצמחה כאן.

בנימין נתניהו יעמוד בראש ממשלה של אומה בעלת עבר מפואר, שבה התקיים אתוס עברי צודק, וגם לא צודק כשלא היתה ברירה. האתוס הזה כבר לא יהיה בה. מדינתו של נתניהו תהיה הגשמת חלום המשיחיות היהודית הקנאית וגסות יהירותם של לנדאו וליברמן. הוא חיכה עשר שנים לשוב לראשות הממשלה וכאשר גילה שלא זכה לרוב גדול יותר, שבה את עצמו בהרכב שלפני שנים אחדות לא היה בוחר להיות חבר בו. כך יעמוד בנו של אחד מגדולי חוקרי היהודים בתקופת האינקוויזיציה, בראש ממשלה שתקים אינקוויזיציה לערבים ולגוייים.

נתניהו עומד על כרעי מה שהיתה ישראל האחרת, ומחבק "בית יהודי" ופאשיסטים אחרים, שמזה מאה שנה נאבקים פה דרך כהנא והפולסה-דה-נורא ורצח רבין על הזכות לצוף. כך יביא נתניהו את ממשלתו הימנית הקיצונית סנוטת העולם והארץ לחיסולה כבר כעבור חודשים אחדים. ראש ממשלה הוא כבר לא יהיה עוד. בינתיים רק נשקע עוד ועוד. הנביא ישעיהו מבטיח לנו ש"נערים (יהיו) שריהם ותעלולים ימשלו בם", אבל כשייתן מבט בשטחים הכבושים, יראה עם ישראל שלא הכיר ושוב ייעלם לאלפיים שנה.

ראשי העם של הממשלה החדשה יהיו פסלים מהלכים ששום דבר ממה שהיה ונחלם פה לא יעניין אותם. הצבא שלנו כבר

הפך צבא של אכזריות ולא של תחבולות. העם הזה כבר יהרוג צ'צ'נים בשכם, דמשק, איראן ויפו, ויראה לעולם איך מתאבדים הכי יפה אחרי אלפי שנים שבהן רצו לכלותנו ובהן שבנו למולדתנו. אך עתה שמנו בראשינו את כהנא, ליברמן, כצל'ה, את בני בגין, את תלמידי בר כוכבא שגרמו לאסון הגדול ביותר בהסטוריה שלנו עד השואה. ההמשך הרי בדרך.

אילו הייתי מאמין, הייתי אומר שאלוהים ירחם עלינו. אבל אם הוא אכן ישנו, הוא לא יעשה זאת. בסופן של 60 שנה למדינת יהודים, הפכנו לצאן מרעיתו של אדום. הפכנו צמאי דם. נהיינו האח הגדול, הפכנו לליברמן. הפכנו חסרי חמלה. נהיינו הדבר הכי רחוק מלהיות יהודים במתכונת ההיסטורית ולא במתכונת ההיסטרית של יהודיות רבני ישראל דהיום. האל של כצל'ה מזה והאל של בן גוריון, שרת וז'בוטינסקי מתנהלים כשני קווים מקבילים שלעולם לא ייפגשו.