שליט יצא מכלל שליטה

ישראל יצאה מדעתה. זה כבר כמעט אלף ימים שבמהלכם היא מאבדת בהדרגה את שפיותה. אלא שבימים האחרונים היא אף הפכה את עצמה לחוכא ואיטלולא בעיני ארצות האזור והעולם כולו. מי שאמורה להיות "המדינה החזקה ביותר במזרח-התיכון", הולכת ומתכווצת לנגד עינינו לישות של נושא אחד, וכאחוזת דיבוק היא דורשת בכל מחיר את שחרורו של החייל החטוף ואחריה המבול.

התגרענותו של משטר האייטולות? די לצרה בשעתה. מו"מ ממשמש ובא עם סוריה? מעניין כשלג דאשתקד. הסדר סופי עם הפלסטינים? עוד חזון למועד. האנרגיות, המשאבים, הרטוריקה והשיקולים הלאומיים, כולם נעשו כפופים לקריאות הרחוב "שחררו את גלעד!" באקסטזה מעורבת של ריקוד בראסלבי משולהב יצרים ופולחני "וודו" חסרי מעצורים.

ישראל אינה יכולה להישקל היום אף לא בקורטוב אחד של רצינות. בעוד החמאס משחק שחמט עם שחקניו הראשיים של המרחב, משחקת ישראל שש בש עם עצמה. כל הווייתה מגויסת למען עניינו של שליט, כאילו יום המחרת הוצא מחוץ לחוק. שבעה מליון בני אדם ממשכנים את עתידם עבור היום בו תחזינה עינינו בשיבת גלעד להוריו, ולעזאזל השאר.

האובססיה הקולקטיבית הזאת נושאת עמה תג מחיר קשה מנשוא. כל מצעד, מאהל, חסות או מפגן העלו את מחיר השחרור. לא בכדי סירבתי ליטול חלק בצעדת מחאה שהתקיימה אשתקד בלונדון בה אני מתגורר בשנים האחרונות. סוחרי החופש של עזה עובדים על פי תעריף פשוט. מטס גלשנים מול חופי נתניה? שחרור 30 מחבלים. הפרחת עפיפונים בעוטף עזה? שחרור מחבלי מסעדת "מקסים". מפגש עם הנשיא סרקוזי כבר שקול ל-50 מחבלים נוספים. אזכור ב"נאום הניצחון" של ציפי לבני? הבו לנו עוד כמה אסירי עולם.

ומה עם המחבל שהשליך את האוטובוס לוואדי על אם הדרך לתל-אביב? ואיך נוכל להשאיר מאחורי הסורגים את האשה המתועבת שרצחה נער תמים מאשדוד בעזרת האינטרנט? ולמי תודה ולמי ברכה על שחרור ברגותי? בוודאי שלא לפתח. בעיני רוחי אני רואה את ה"שבאב" עולה על גגות האוטובוסים היוצאים מבתי הכלא ונשבע שלא יניח את חגורות הנפץ ממותניו. מאות סמיר-קונטרים יציבו משוואה חדשה על אם הדרך בין ירושלים, עזה ורמאללה.

ההתנהגות ה"טיטאניקית" של משטר קדימה יכולה להוציא מהכלים כל בר-דעת שעתיד המדינה יקר לו. הכתובות על הקיר רשומות באותיות קידוש לבנה: תוך כמה חודשים וכמה חטופים יוכלו ארגוני הטרור להכתיב אפילו את הרכב הקואליציה הבאה. חיילי צה"ל באשר הם שם יהיו ברווזים במחטף. סינדרום עסקת ג'יבריל יהיה מסיבת פורים לעומת מורשת עסקת שליט.

מחאה מיוחצ"נת

העסקה בה שוחררו רוצחי ילדים תמורת ארונות מתים וסוחר סמים, תיראה מחר כ"מציאה" בבזאר הערבי. בנוסף, שחרור סיטונאי של רוצחים יהפוך את החמאס ל"חיזבאללה" של הגדה וימוטט סופית את שלטונו של אבו מאזן, התקווה האחרונה להסדר עם הפלסטינים.

ה"דיל" המסתמן באופק הוא גם יריקה בפרצופן של המשפחות השכולות. הוא גם הפניית אצבע משולשת לעבר בתי המשפט ששיגרו את המרצחים למקום לו הם ראויים. וכיצד ייראה פרצופה של ישראל בעיני אומות העולם? התמשיך "המדינה שאינה נכנעת לעולם לטרור" להטיף מוסר למי שישחרר מחבלים מוסלמים? האין מבינים בקריית הממשלה כי מדובר בצעד בעל משמעות בינלאומית?

כמו בכל מאבק, גם הסאגה שלפנינו עוברת הפרטה. המחאה המיוח"צנת הנוכחית, הנושאת אופי אינפנטילי מביך, מציבה את המשפחה מול טובת החברה. איני בא בטענות למשפחת שליט, אבל גם היא צריכה להבין שבנה עלול להיזכר בעתיד כחלק מקוקטייל קטלני עליו נתחרט לדיראון עולם.

במציאות של מאבק מזוין צריך להשלים עם שביים המתמשך של חיילים. לבריטניה יש כבר למעלה משנתיים חמישה חטופים בעיראק, ולמרות זאת המדינה ממשיכה להתנהל. ב"גוגל" נמצאו לגלעד שליט 3,540,000 אזכורים. מישהו זוכר את שמותיהם של החיילים שנהרגו במהלך חטיפתו? בקרקס התקשורתי הזה אין לכך חשיבות משום שדור שלם רוצה שחרור.

תגידו, "ישראל, רחמנים בני רחמנים הם". אני אומר "ישראל, טיפשים בני טיפשים הם", ובג'ונגל המזרח-תיכוני אין לנו את מותרות הטיפשות. 

ד"ר שאול צדקא הוא פרשן, עיתונאי ומרצה לתקשורת