הורה שכול: נקמה ברוצחים - קריסת מוסר וערכים

"האזור הזה הוא בית משוגעים. כל אחד עושה מה שהוא רוצה" - זו רק אחת התגובות שעלו בשיחות עם נציגי משפחות שכולות, בתגובה לפרסום בדבר כוונתם של שני אחים שאיבדו את כמה מבני משפחתם בפיגוע לנקום באופן אישי במחבלים. הורים שכולים רבים מתקשים לעכל את הרעיון, אך מאידך, יש גם מי שתומך בו, ואף מציע את עזרתו לאחים.

בראיון שהתפרסם הבוקר (יום ב') ב"ידיעות אחרונות", הצהירו האחים שבואל ומאיר סחיווסחורדר, שאיבדו זוג הורים ושלושה אחים בפיגוע במסעדת סבארו בירושלים ב-2001, כי בכוונתם לעקוב אחר המחבלים שישוחררו במסגרת עסקת חילופי השבויים הקרבה, בתמורה לשחרור גלעד שליט, ולפגוע בהם כנקמה.

מבחינת ניר אורן, מנכ"ל פורום משפחות שכולות למען שלום פיוס וסובלנות, היוזמה של האחים בעיקר מעוררת עצב. "אני יכול להבין מאיפה הם פועלים, אבל עצוב לי לשמוע את זה", אומר מי ששכל את אמו זהבה אורן בפיגוע באוטובוס ברמת גן ב-1975. "מצד אחד, הם איבדו את עולמם והכאב מובן. מצד שני, השאלה היא לאן הם לוקחים את הצער, האם נקמה תקהה את הכאב? זהו רגש טבעי אבל לאצור כל כך הרבה נקמה רק משאיר אותם בכאב. אם עוברים ממצב אמוציונאלי למצב רציונלי, מבינים שאלימות מובילה לאלימות, והדרך הזו רק תלבה את מעגל הטרור והשנאה".

"אין פה צדק אבסולוטי", הוא מוסיף, "כי גם אנחנו לא תמיד פועלים לפי צדק. הצדק שצריך למלא פה הוא צדק מאחה. כדי שאף אחד לא יצטרף לפורום שלנו, אנחנו צריכים לאחות את הפצעים משני הצדדים וללמוד להתפשר. דרך הנקמה רק תחזק את מעגל הדמים, לא תפסיק אותו".

דברי האחים מקוממים עוד יותר את רוני הירשנזון, אב לאמיר שנרצח בפיגוע בבית ליד ב-1995, ולאלעד, שהתאבד לאחר שחברו הטוב נרצח בפיגוע ירי בנצרים בשנת 2000. "איך בן אדם יכול לקום ולהגיד דברים כאלה בריש גלי?", שאל. "להגיד, 'אני גם שופט וגם תליין', והדברים עוברים בשקט? עצם זה שהוא לא מתבייש לפרסם דברים כאלה מעידה על קריסה טוטאלית של מערכות המוסר והערכים במדינה. כאילו עכשיו הכול מותר. במדינה נורמלית אסור שאדם יוכל ליצור תא כזה של טרור ורצח, אבל מכיוון שאנחנו לא מדינה נורמלית, הדבר הזה עוד יתאפשר".

"האזור הזה הוא בית משוגעים", הוא מסכם. "כל אחד עושה מה שהוא רוצה, אין מי שיבוא ויעשה קצת סדר. זה כאילו המנהיגים בשני הצדדים לא שולטים בעמים שלהם. עצם היותם משפחה שכולה לא נותנת להם את הזכות לקחת את החוק לידיים. הם איבדו הורים, אבל לא צריך לאבד את הראש".

הדעה שמנגד: "כן ירבו"

אבל יש בקרב המשפחות השכולות בהחלט גם מי שתומך ביוזמת האחים סחיווסחורדר. "כן ירבו", אומר זאב ראפ, אביה של הלנה שנרצחה בפיגוע בבת ים ב-1992. "אני מוכן אפילו לעזור להם וללמד אותם כיצד צריך לעשות את זה. מי שיחתום על שחרור הרוצח של בתי, יחתום גם על גזר הדין שלו. אני מתחייב קבל עם ועדה שהוא לא ייצא מגבולות הארץ חי. אף אחד לא יצליח לעצור אותי מלהתפוצץ עליו. אני אומר את זה כבר שנים ולא כדאי שינסו לבדוק אותי, כי אני מדבר ברצינות ולא בעלמא".

לדבריו, מי שלוקח את החוק לידיים הם הפוליטיקאים. "בית המשפט שפט את הרוצחים האלו, מי זה ראש ממשלה ומי זה שר ביטחון שיפרו צו של בית משפט? העם בוחר אותם, ומחר העם מוריד אותם. ביום שישחררו את המחבלים, לא יהיה חוק בישראל - יהיה מערב פרוע. השופטים לא פסקו סתם, זה מה שנפסק, והמדינה צריכה לכבד את זה. מדובר ברוצחים שפלים שצריך להוקיע אותם מהחברה. מגיע פרס לרוצח ששחט ילדה בשמונה דקירות, פתח לה את בית החזה והוציא לה את הלב? על מה?"

"עושים פה הכל כדי לצאת פריארים", הוא מוסיף במרירות. "מכניסים אותם לכלא, נותנים להם לימודים, אוכל, כבלים, סרטי טלוויזיה וטיפולי שיניים. הם חוזרים מדושנים ומלומדים למשפחותיהם, מוכנים לרצח הבא".

ראפ מבקש סליחה ממשפחת שליט, אבל לדבריו, "לו הבן שלי היה נחטף ויושב בשבי, הייתי נשאר באותה דעה. יש דרכים אחרות לשחרר. אין להשוות את זה לרצח אזרחים חפים מפשע. כשאני חייל, אני לוקח בחשבון שאני מצוי בסכנה, אבל כאזרח שיושב בבית קפה ביום שמש נעים, אני לא אמור לקחת בחשבון שכל רגע עלולים לפוצץ אותי".

"נעשה להם משפט שדה - והמבין יבין"

האחים סחיווסחורדר, בכל מקרה, לא נרתעים מהביקורת ואיתנים בדעתם. בשיחה עם ynet שב ומצהיר שבואל סחיווסחורדר, בן 25, על כוונתו: "התכנון הוא להגיע לכל אחד ואחד שיש לו דם יהודים על הידיים, ולעשות להם משפט שדה שבסופו - המבין יבין". סחיווסחורדר מרבה להשתמש במושגים הלקוחים מהשואה. "אין פה ירידה לרמה שלהם, אלא גבורה יהודית שמשום מה שכחנו. אנחנו עברנו פה שואה, ולדעתי הפושעים האלו הם בדיוק כמו הנאצים. מתכנני פיגועים הם כמו אדולף אייכמן. אנחנו נרדוף כל אחד ואחד מהם, בדיוק כמו שעשו לנאצים".

שבואל (מימין) ומאיר סחיווסחורדר ותמונת המחבלת (צילום: יריב כץ)

שבואל שולל את הטענה נגד לקיחת החוק בידיים. "מדינת ישראל עושה בחוק כבשלה, היא לא עומדת מאחורי ההבטחות שלה. כל המחבלים עמדו לדין, לכולם יש ראיות המעידות על מעורבותם, וחלקם נשפטו למאסרי עולם - ולמרות כל זה משחררים אותם. בזמנו, אריאל שרון היה אצלנו בשבעה והבטיח שהמרצחים יישארו עד יומם האחרון בכלא. הוא אמר שאני יכול לישון בשקט בלילה, אבל מיום פתיחת

המו"מ בנוגע לגלעד שליט אנחנו לא ישנים בלילה. ראינו שלא ניתן לעשות כלום, ושלא במסגרת החוק ישראלי נבוא על תגמולנו. לא נותרה לנו ברירה".

"אנחנו לא לוקחים את החוק לידיים, כי נפעל במסגרת החוקית של כל מדינה ומדינה", הוא מסביר. "ברשות הפלסטינית פועלים במסגרת עין תחת עין, ככה שלא נעבור בעצם על שום חוק. אם נמצא מחבל באירופה, נרדוף אותו עד שיעמוד לדין".

גם האח מאיר, עורך דין במקצועו, מדגיש כי החוק עומד לנגד עיניו. "אנחנו לא לוקחים את החוק לידיים, אלא משתמשים בחוק המקומי בעזה וב'שריעה' (ההלכה האסלאמית - ד.א.) - דם תחת דם. אני לא חושש מתגובות, כל הזמן שאני עובד לפי חוק. אנחנו חיים במדינה חלשה שלא מסוגלת להגן על עצמה, לכן העם צריך לפעול. גם את הנאצים רדפו בעיקר גורמים פרטיים, עד היום. אם היו מותירים גם את התחום הזה למדינה, גם שם לא היה נעשה הרבה".