הסכמי צינון: חיסון מסוס טרויאני או חיבוק דוב?

להגיע בבוקר, להניח את התיק בחדר, בדרך למטבחון. את העיניים תופסת מעטפה לבנה ומוארכת המונחת על המקלדת. מייד עולה המחשבה, "היא לא הייתה פה אתמול בערב" ומתחילות התהיות: האם זה בונוס כספי? לא ממש הגיוני בימינו. חתונה של הבוס? אבל הוא כבר נשוי. הלב קצת קופץ, היד מעט רועדת, ובכל זאת, הדף המקופל נשלף. והנה הן, קופצות ממנו, המילים, שחור על גבי לבן: "לצערנו הרב, אנו נאלצים להודיע לך כי בשל מצבה של החברה, הוחלט על פיטוריך מהחברה, אשר ייכנסו לתוקף..." הדמעות מטשטשות את ההמשך. זה קרה גם לך.

בהתחלה זה העלבון שמציף. דמעה נמחית, הרוק נבלע. אחר כך מגיע הלחץ. "מה יהיה איתי" ו"מה עכשיו". לברור מילים, לסדר משפטים, איך אודיע בבית, ומה אגיד בדיוק, ומתי זה הזמן המתאים? הם לא יאמינו שזה קרה לי.

אחר כך הבלבול הופך לכאב. והכאב - לכעס. לכעס עליהם. זה לא בסדר! לא עכשיו! הם יודעים שבדיוק לקחתי על עצמי את המשכנתא, ומה יהיה עם האוטו שלי... אוי ואבוי, לא חשבתי על זה בכלל... ואני הרי נתתי להם את הנשמה, את הכל השקעתי פה, ימים ולילות ... ומי, מי הם בכלל? אני, זה הכל אני, הם לא שווים בלעדיי כלום.

מחשבות על נקמה מתחילות להתרוצץ בראשך, אני אראה להם מי אני, עם מי הם הסתבכו. אני אלכלך עליהם בשוק שחבל על הזמן, אף אחד לא יקנה את המוצר שלהם... רגע, יותר טוב. אני אעבור למתחרים. זהו, זה הפתרון, מחר אני עושה את זה, סגור. הם ישלמו לי טוב, זה בטוח. אני פשוט אקח איתי את הכל, את הרשימה של כל הלקוחות, והמחירונים, וההנחות... ווי-ווי-ווי, זה גדול, הם ישלמו לי מיליונים אם אני רק אסכים לעבור אליהם... זהו, התעשרתי. עשיתי את זה. סוף סוף. איזה מזל שפיטרו אותי. אפשר להתקשר הביתה. אפילו מיד.

עצרו רגע

בואו נחשוב ביחד - האם אתם בכלל רשאים לעשות את זה? אני לא מדברת על הפן המוסרי / אתי / קולגיאלי / אנושי, וגם לא על זה שאתם מונעים כרגע מרגשות קשים שבוודאי יירגעו בהקדם. השאלה היא האם, מבחינה משפטית, בכלל מותר לכם "לנקום" ככה בבוס, להעביר ידע יקר מפז למתחרים, לעבור לעבוד אצלם.

כעקרון, התשובה היא לא. ברור שלא. אסור לכם לעשות שימוש במידע עסקי סודי של המעביד שלכם, רק כדי לנקום בו. ממש לא! בית הדין לעבודה פסק כי בין עובד למעביד קיימים יחסי אמון מוגברים, ועל כן, נורמות ההתנהגות המצופות מהעובד הן מוגברות בהתאם. מעסיק שמפקיד בידי העובד חומר וידע רב, לתועלת עסקו הפרטי, רשאי לצפות כי קניינו יהיה מוגן וכי העובד לא ינצל לרעה את גישתו החופשית למידע. עובדים אשר ניצלו את המידע שנחשף בפניהם בתקופה שעבדו אצל "א", על מנת להקים עסק מתחרה או לחילופין להעביר את המידע ל- "ב", מתוך מניעים אישיים, נתנו על כך את הדין וחויבו לשלם פיצויים למעסיקיהם הקודמים.

על מה חתמתי?

קודם כל יש למצוא את חוזה העבודה עליו חתמתם כשהתחלתם לעבוד, ולקרוא אותו היטב. עליכם לדעת על אלו התחייבויות חתמתם ובפני אלו מכשלות חוזיות אתם עומדים. למשל, האם חתמתם על התחייבות לשמירה על סודיות? האם היא מסוייגת או גורפת? מה לגבי התחייבות לאי תחרות? תקופת צינון? האם היא מוגבלת בזמן או לסוגי עבודות? יש לקרוא היטב את ההסכם ואת כל הנספחים לחוזה, ולהבין על מה בדיוק אתם חתומים.

דוגמא לסעיף שמירה על סודיות:

מעסיק יכול להגביל את חופש העיסוק של העובד, בתנאים מסוימים. ראשית יש להבהיר כי עסקינן בהתחייבויות שונות אך שלובות זו בזו: האיסור על התחרות נובע מחובתכם לשמירה על סודיות, ולהיפך: המעסיק מעוניין למנוע מכם לעבור למתחרה כדי להבטיח שסודותיו לא יעברו עימכם הלאה, והוא מבקש שתשמרו על סודותיו על מנת שמתחריו לא יוכלו לגלותם ולעשות בהם שימוש.

אי התחרות תיאכף, וחופש עיסוקו של העובד יוגבל על פיה, רק אם יוכיח המעסיק מספר תנאים, כאשר הראשון והמרכזי ביניהם הוא קיומו של סוד מסחרי בבעלותו, אשר האינטרס לשמור עליו גובר על חופש העיסוק של העובד.

האם יש לנו סוד מסחרי?

כאשר מדובר בנוסחה כימית לייצור משקה קל, תוסס ושחרחר, אשר היקף מכירותיו מרקיע שחקים, עובדת היותו סוד מסחרי ברורה לנו מאליו.

אך גם שיטת תיוק מסוימת, יכולה להיות מוגדרת כסוד מסחרי על פי חוק העוולות המסחריות, במידה ותענה להגדרה זו: "מידע עסקי, מכל סוג, שאינו נחלת הרבים ושאינו ניתן לגילוי כדין בנקל על ידי אחרים, אשר סודיותו מקנה לבעליו יתרון עסקי על פני מתחריו, ובלבד שבעליו נוקט אמצעים סבירים לשמור על סודיותו".

א. האם המידע הסודי אינו נחלת הרבים? מידע שהיה בידיעת הכלל אינו יכול להיחשב סוד מסחרי של המעסיק. כך למשל, רשימת המשרדים השוכנים במגדל משרדים מסוים החקוקה בלובי הבניין לעיני כל, לא הוכרה כסוד מסחרי. על כן, חניון אשר תבע עובדת לשעבר, שעברה לעבוד בחניון סמוך, לא הצליח להוכיח כי רשימת הלקוחות הפוטנציאליים שלו היא בגדר סוד מסחרי, מאחר וזו הייתה תלויה במרכז לובי הבניין.

ג. האם ננקטו אמצעים סבירים לשמירת סודיותו? מידע שסודיותו לא נשמרה, לא ייחשב כסוד מסחרי. המעסיק מחויב להוכיח שנקט אמצעים סבירים לפחות, על מנת לשמור על סודיותו, וזאת באופן אקטיבי. כך למשל, נעילת רשימות סודיות בכספת, או דרישת סיסמת זיהוי בכניסה למחשב המכיל נוסחה סודית ייחשבו כשמירה אקטיבית על המידע, בניגוד למצב למשל, בו התמהיל הסודי שציינו לעיל הועלה לאתר האינטרנט של החברה הרוקחת, שאז ניתן לגלותו בקלות.

האם העובד עבר הכשרה מיוחדת?

במקרה שהמעסיק השקיע משאבים מיוחדים ויקרים בהכשרת העובד, ניתן להגביל את עיסוקו לתקופה מסוימת, בשביל לשמור על האינטרסים של המעסיק הקודם. ואולם, בפסקי דין שונים צומצמו הנסיבות בהן ניתן להגביל עיסוק בשל הכשרה מיוחדת, ונקבע כי יש לשקול את מכלול נסיבות ההכשרה: העלות למעסיק ולעובד, התועלת ההדדית המופקת מההכשרה והאם הייתה זו הכשרה מיוחדת או רגילה. למשל, קורס "אנשי מפתח", שנקבע שבכל מקרה העובד היה נשלח אליו, ועלותו לא הייתה גבוהה לחברה, לא הוכר כהכשרה מיוחדת שמצדיקה הגבלת עיסוק.

האם העובד קיבל תמורה ראויה תמורת התחייבותו?

במידה וניתנה לעובד תמורה מיוחדת עבור איסור התחרות, ניתן להגביל את עיסוקו בהתאם, אך התמורה שניתנה צריכה להיות ריאלית, ביחס לכל התקופה שהעובד התחייב כי יהיה מנוע מלעבוד אצל מתחרים. למשל, עובד שקיבל פיצויי פיטורין מוגדלים מאוד, בתמורה להתחייבות שלא לעבור לעבוד אצל מתחרים לתקופת מה, חוייב על ידי בית המשפט לעמוד בהתחייבותו, ולא סייעה לו טענתו כי חופש עיסוקו העתידי נפגע.

האם העובד פעל בתום לב?

גם אם לא חתמתם בפועל על סעיף סודיות או אי תחרות, המשמעות היא שאין לכם התחייבות חוזית כלפי המעסיק, אך עדיין חלות עליכם חובות האמון הכלליות שחלות ביחסי עבודה. בית הדין יבדוק אם יש למעסיק אינטרס עסקי שעלול להיפגע, ואם בגילוי סודותיו או בהתחרות אקטיבית וחסרת תום לב בו, מפר העובד חובות אמון ונורמות התנהגות מקובלות. כך למשל, עובד שהעתיק הליך ייצור בעת שעבד בחברה, עבור חברה אחרת, נחשב כמי שגזל סוד מסחרי ממעסיקו הקודם, וכמי שקידם את הרווח האישי שלו על גבו של המעסיק ובניגוד ליחסי האמון ביניהם (סוס טרויאני כבר אמרנו?).

א-ב-ל, חשוב להבין, כי במקרה רגיל וסטנדרטי של עובד שפוטר, ופנה ביושר והגינות לחפש עבודה אצל גופים העוסקים בתוכן דומה לזה של מעסיקו הקודם, שכן זו היא הכשרתו ואלו ידיעותיו, לא בנקל ייחשב כ"סוס טרויאני בחצר המעסיק הקודם". נהפוך הוא. סביר להניח שבית הדין יכיר בזכותו של העובד להתפרנס בתחום בו רכש ידע וניסיון, לאחר שפוטר, גם אם חתם על התחייבויות חוזיות מגבילות בשעתו.

זאת כל עוד המעסיק הקודם לא הוכיח את קיומו של סוד מסחרי ספציפי כאמור (מידע סודי ושמור המעניק למעסיק הקודם יתרון מסחרי), אשר העובד עושה בו שימוש וגוזל אותו שלא כדין תוך פגיעה במעסיק, או לחילופין לא הוכיח שהעובד חתם בדעה צלולה על הסכמות מפורשות בכתב, בהן הוא התחייב לשמור על הידע שרכש, וקיבל תמורה ריאלית עבור זה.

דריה כנף היא עורכת דין בתחום המסחרי ותאגידים. יובהר כי האמור במדור אינו מהווה ואינו מחליף בכל מקרה ייעוץ משפטי פרטני ומקצועי, ואינו מהווה המלצה לנקיטת הליכים או להימנעות מהם, באשר כל מקרה ונסיבותיו. ייתכן ובמידע חלו השמטות ו/או טעויות. כל המסתמך על המידע בכל דרך שהיא עושה זאת על אחריותו בלבד.