לטובת כולנו: על קדימה להתפרק
כינונה של המפלגה התאומה של הליכוד לא היה קשה יותר ממהלך שיביא לפירוקה, מהלך שייטיב עם המפה המפלגתית ועם המרד המתבקש בשלטון היועצים הפוליטיים
הסכמי הקואליציה שנחתמו בינתיים אינם אלא שלב בדרך לממשלה מורחבת של ליכוד, עבודה ואולי גם חברים מקדימה. במוקדם או במאוחר, קום תקום ממשלה רחבה יהיה שמה אשר יהיה: ממשלת אחדות או ממשלת חירום.
יש מעט תהליכים בלתי הפיכים בפוליטיקה. הרכבת ממשלה רחבה מזמנת סיכוי לתהליך הפיך, שעשוי להשיב את מפת המפלגות כארבע שנים אחורנית ולנרמל אותה, להשיבה למה שהייתה טרם הוקמה קדימה.
כזכור, מפלגת קדימה הוקמה בחודש נובמבר 2005 כתרגיל מבריק של משרד פרסום אשר ראשיו היו חברים בפורום החווה של אריק שרון. למעשה, החכימו הוגי הרשימה החדשה למתג מחדש את המפלגה הישנה - ליכוד, לכמעין מפלגת מרכז, ליכוד-לייט, אליה הצטרפו כמה מחברי הכנסת בעבודה. אלא שתדמית לחוד ומעשים לחוד. שכן ממשלת קדימה המתונה יותר, ודוגלת בפשרה טריטוריאלית והספיקה תוך כהונה אחת לנהל שתי מלחמות בלתי מוצלחות ולהלך אימים על מערכת המשפט בישראל.
גם כיום, 14 חברי הכנסת הראשונים בקדימה הם יוצאי חלציו של ליכוד. דרוש מיקרוסקופ רב עוצמה כדי לגלות את ההבדלים למשל בין שאול מופז לבין משה (בוגי) יעלון, בין צחי הנגבי לבין לימור לבנת, או בין מאיר שטרית לבין סילבן שלום. גם הניגודים האידיאולוגיים בין ביבי לציפי נופחו במערכת הבחירות מטעמי שיווק פוליטי, ולאחר הבחירות כאסטרטגיה של משא ומתן פוליטי. הליכוד המקורי וקדימה הן רשימות תאומות בנפשן ובאמונתן. שתי הרשימות דבקות בתפיסה ביטחונית אקטיביסטית בניהול הסכסוך עם הפלסטינים ובמשק ליברלי עם מעורבות ממשלתית מינימלית. כידוע גם ממצבים אחרים, העוינות בין מקורבים חזקה יותר מאשר בין הרחוקים.
בעיני רבים, רעיון השיבה הביתה לחיקה החם של מפלגת האם, עלול להתברר כבלתי מעשי. ואכן, כל שינוי דרמטי מעורר תהיות וקשיים. אלא שכינון מפלגה חדשה בשעתו לא היה קשה יותר מאשר פירוקה כעבור קרוב לארבע שנים.
כיצד יסכימו ח"כים לאבד עמדות במפלגה? כיצד ראש המפלגה תוותר על הכיבוד הרם? הכל אפשרי בפוליטיקה בלית ברירה. צריך לבחור רק את המלים והרטוריקה המתאימה בעיתוי הנכון. ממש כמו אהוד ברק שעמל להכניס את העבודה לממשלה בטיעונים רטוריים לגמרי לא מקוריים, כך אפשר לצפות שראשי קדימה "ישתכנעו" ש"טובת המדינה קודמת לכל". הרי קשה לתאר מה יכולות לחולל הצנטריפוגות באיראן! בשכנוע עצמי עשויים דוברי המפלגה להבהיר כי "בשעה שאיום קיומי נשקף למדינת ישראל, אל לנו להרשות לעצמנו פילוג בעם. מתוך אחריות לאומית החלטנו לאחד כוחות כדי להפגין עוצמה כלפי אויבינו הרצחניים". אפשר להוסיף כמובן גם את הטיעונים ההיסטוריים שלא נס לחם, "כעם שהתנסה בשואה – לעולם לא נרשה מצב של כצאן לטבח".
מאמציו הבלתי נלאים של בנימין נתניהו לצרף תחילה לקואליציה את מפלגת העבודה נועדו בין היתר כדי להלחיץ את פורשי הליכוד בקדימה לשוב הביתה. אם המהלך יצליח, אין מניעה שגם פורשי העבודה ישובו לכור מחצבתם: הרי אם יימצא המיקרוסקופ רב עוצמה, הוא ודאי ישמש גם לאיתור ההבדלים הרעיוניים בין חיים רמון לבין שלום שמחון או בין דליה איציק לבין יולי תמיר. שובם הביתה למפלגת העבודה עשוי לחזק את מעמדה הפוליטי ואת תרומתה לקואליציה מורחבת כמו גם להשיבם למנעמי השלטון.
ולגבי הקבוצה השלישית של חברי הכנסת, אלה שלא היו לא בליכוד ולא בעבודה כמו רונית תירוש, אריה ביבי, יוחנן פלסנר או נחמן שי: הללו יוכלו לבחור לאיזו מפלגה יצטרפו לפי משאלת לב והערכת כדאיות פוליטית.
היעלמותה של קדימה תשיב את המפה המפלגתית למשבצת הקודמת ותכניס איזון בין שתי מפלגות היסטוריות מחוזקות יותר ובעלות עמוד שדרה רעיוני. בדיעבד, פירוקה יסמן מרד נוסף בשלטון היועצים הפוליטיים, לקראת שיקום המערכת המפלגתית והשבת עצמאותה.
רק אשף תקשורת ומי שמתמצא ברזי המניפולציות הפוליטיות מסוגל כנראה לנפץ ספין ושמו קדימה ולהוכיח שיש הליך פוליטי הפיך.
פרופ' דן כספי הוא ראש המחלקה לתקשורת באוניברסיטת בן-גוריון.
