חריג הוא מי שלא מוכן להרוג אזרחים

הכותרת בעיתון זועקת, "עדויות קשות של קצינים וחיילים על הרג פלסטינים חפים מפשע", וצה"ל בתגובה מבטיח "לבדוק ולתחקר". הדיווח נמשך: "עשרות לוחמים שהשתתפו בכנס של מכינה קדם צבאית בצפון, סיפרו כיצד הפרו את 'הקוד המוסרי' של צה"ל במבצע עופרת יצוקה - יד קלה על ההדק, ירי חסר הבחנה באזרחים והשחתת רכוש פרטי".

האמנם? האמנם הפרו חיילים אלה את 'הקוד המוסרי' של צה"ל? בימים אלה עמלים חברי ארגון "שוברים שתיקה" על איסוף עדויות מאסיבי מחיילים וקצינים שהשתתפו בכל גזרות הפעולה. התמונה שמתחילה להצטייר מפי הלוחמים ביחידות השונות היא ש'הקוד המוסרי' לא הופר, אלא שונה ועוות בכוונת זדון על ידי הדרג הבכיר שניהל את המתקפה על עזה.

לפני מספר חודשים הוזמנתי למכינה הקדם צבאית באורנים, שבוגריה העזו וחשפו את אותן עדויות. הקרנתי בפניהם סרט שצילם חייל, ובו נראים חיילים אחרים מכים פלסטינים במחסום. זה מה שהכוח עושה לך, הסברתי, ואל תצפו שהדרג הפיקודי ישמור שם על הערכים שלכם.

הסברתי שבניגוד למחסום, אותו ניתן לצלם וקל יחסית לחשוף, את הוראות הפתיחה באש ואת האווירה שהן יוצרות קשה לתאר ולהעביר לנערים לקראת גיוס בכיתה נעימה, בנוף הפסטורלי של גבעות טבעון המוריקות. אי אפשר להמחישן בסרט או בתמונה.

סיפרתי להם על הפקודות להרוג כל אדם ברחוב בשעות הקטנות של הלילה במבצעים בשכם, וניסיתי להמחיש להם את האווירה שהייתה בפלוגה שלי באוקטובר 2000 במעבר כיסופים שבעזה: כולם רצו להרוג. והרבה. הוראות הפתיחה באש המועברות בעל פה לא ריסנו אותנו: ההיפך הוא הנכון.

אני לא יודע אם השפעתי על דעתם של בני הנער שהזמינו אותי בעצמם, חבורה של נערים ונערות המתמודדים באומץ לב ובתבונה עם דילמות ערכיות, אבל שמתי לב שהפרעתי קצת למדריכה שלהם. היא חשבה שחבל שלא היה לי שום מסר אופטימי להעביר לחניכיה לקראת גיוסם. והיא צודקת. באמת לא הייתי אופטימי לגבי עתידם הקרוב.

אנשי המכינה שחזרו מהשטח והעזו להוציא את האמת ולדבר, מוכיחים שוב שאין בסוגיה שום מקום לאופטימיות: הפקודות ממשיכות להקצין וניסיונות הריסון של חיילים חריגים בשטח בדרך כלל נכשלים.

תסריט ידוע מראש

ב"סרט" הזה, שהתחיל עם פרסום העדויות כבר צפינו מספר פעמים בחמש השנים האחרונות: הפרסום יגרור אחריו מיני דיון תקשורתי-ציבורי ומראית עין של חקירה בצבא. מין תחקיר שכזה שבו יושתקו החיילים הזוטרים. המסקנות של התחקיר הצפוי כבר ידועות מראש ומוכנות לפרסום: נמצא כי כוחות צה"ל הקפידו בכל הגזרות על מוסר לחימה גבוה וייתכן שמדובר במקרה חריג שבו פעלו הכוחות בניגוד להנחיות ובסתירה לרוח צה"ל... 

בהמשך יפרסם הדובר עדויות (אמת!) של חיילים שהחליטו לא לירות על אדם פלסטיני אלא העדיפו להסתכן. אולי אפילו יספרו לנו על מקרה (אמיתי!) של טיפול רפואי שביצע חובש צבאי בפלסטיני בן עזה.

בהמשך "תמוצה החקירה" והחיילים שמסרו את העדויות יקוטלגו כפלוגה של "עשבים שוטים" או כ"מעידה ערכית חד פעמית" בפלוגה מצוינת ועטורת שבחים.

אולם התמונה שעולה מאיסוף העדויות מעזה שונה מאוד ועגומה ביותר: נראה כי דווקא החיילים מהשטח היו לפעמים לגורם המרסן היחידי, בעוד שההוראות שקיבלו מלמעלה היו ברוח של הורגים על מנת להרוג והורסים בתים על מנת להרוס.

לכן אני מציע לצה"ל ולדובריו לבחון הפעם לשם שינוי תסריט שונה וחדשני לחודשים הקרובים. כדאי מאוד שהצבא, כמו גם הנהגת המדינה והציבור כולו, ינסו להתמודד עם ערכי הפיקוד הבכיר ועם ההוראות שקיבלו החיילים, במקום לעסוק בטיוח וזריקת אשמה על "חריגים" בדרגים הזוטרים. כדאי שכולנו נבדוק ונשאל מה הייתה מטרת הפעולה, ובאיזו רוח שלחו מפקדי החטיבות את חייליהם להוציא אל הפועל את משימותיהם. מה נאמר בתדריכים? כיצד באמת הוגדרה בהם האוכלוסייה?

כשחוברת העדויות המלאה תצא לאור בעוד חודשים אחדים, לא ניתן יהיה עוד להטיל את האשמה על אנשי השדה בלבד. חלקם אמנם ששו וצהלו להרוג אזרחים על פי הנהלים, כפי שהעיד אחד מהם: "זה מה שיפה בעזה, כביכול אתה רואה בן-אדם עובר על השביל. לא חייב להיות עם נשק. אתה יכול פשוט לירות בו". חלקם התחרו מי הרס הכי הרבה בתים בשליחות המפקדים. הם דווקא אלה שפעלו ברוח צה"ל ועל פי הפקודות.

החריגים האמיתיים בסיפור הם דווקא החיילים המעטים שנמנעו מלהרוג אזרחים, לבזוז ולהשחית רכוש והם גם בדרך כלל אלה שמוכנים לספר אחר כך את הסיפור האמיתי לציבור.