ביבי קנה את ש"ס במחיר סביר

האם ראש הממשלה המיועד, בנימין נתניהו, מוחק את פועלו של שר האוצר לשעבר - בנימין נתניהו? נתניהו עצמו מרוצה מכך שהצליח להתחמק מהדימוי הציבורי שיצר לעצמו בעבר - אידואולוג קפיטליסט קנאי, חובב עשירים וחסר רגישות חברתית. אלה שהתלהבו מפועלו כשר אוצר - כל העשירון העליון במשק, פחות או יותר - שמחים קצת פחות לראות אותו מוותר על ההישגים/הגזירות שהצליח להשיג בעבר. 

כך או כך, ההסכם הקואליציוני שחתם נתניהו אתמול (ב') עם ש"ס מכרסם באחת הרפורמות המרכזיות שלו - הקיצוץ בקצבאות הילדים. ההסכם כולל גם אישרור

של הבטחתו הישנה של נתניהו, מינהל מקרקעי ישראל, שנועדה בעיקר לחייב את שר השיכון הנכנס, אריאל אטיאס מש"ס, לשתף פעולה עם הרפורמה.

אבל הליבה של ההסכם, החלק הבעייתי והמשמעותי ביותר שלו, היא הגדלת קצבאות הילדים. ש"ס ניהלה מאבק ארוך ועיקש - שגרם לפירוק הקואליציה הקודמת, עקב אי הענותה של ציפי לבני - כדי לבטל את הרפורמה שביצע נתניהו בעבר שפגע במטה לחמן של רבבות משפחות עניות באוכלוסייה החרדית והמסורתית (והערבית). אבל האם ההסכם באמת החזיר את עטרת הקצבאות ליושנה? התשובה, בגדול, היא שלילית.

הקצבאות יגדלו במאה שקלים

ההסכם קובע כי הביטוח הלאומי יגדיל את קצבאות הילדים בהדרגה, במשך שלוש שנים. בסופו, תגדל קצבת הילדים לילד השני, השלישי והרביעי במשפחה במאה שקלים לחודש בדיוק - 259 שקל לחודש במקום 159 שקלים כיום.

זאת, בהנחה שההסכם יבוצע. הניסיון הישראלי מלמד שתוספות שאינן משולמות כאן ועכשיו - אינן משולמות כלל. מה נשאר מההבטחה המפורסמת של עמיר פרץ - שכר מינימום של 1,000 דולר - שעוגנה בהסכמים הקואליציוניים שנחתמו ב-2006? בעיקר ירידת הדולר.  

התוספת לקצבה היא ממש לא גדולה, אם משווים את המצב החדש למצב שהיה קיים לפני הרפורמות של נתניהו. משפחה עם ארבעה ילדים שנולדו לפני שהרפורמה נכנסה לתוקף במאי 2003 קיבלה, ועדיין מקבלת, 862 שקלים בחודש. חשוב מכך: מדובר בתוספת זהה לילד השני, השלישי והרביעי בלבד.

קצבאות הילדים ניתנו, בשיטה הישנה (חוק הלפרט) בטור גיאומטרי עולה, שבו סכום הכסף לכל ילד עלה לפי מספר הילדים: ילד אחד קיבל 159 שקלים; שלושה ילדים קיבלו 509 שקלים; שישה ילדים קיבלו 1,552 שקלים; 11 ילדים קיבלו 3,317 שקלים.

התוספת החדשה, לעומת זאת, מדלגת דווקא על הילד החמישי ואילך, ולהבדיל - גם על הראשון. יש גם אפליה קטנה לרעת הילד השני: הוא יקבל את התוספת בבת אחת בשנת 2012, בניגוד לילד השלישי והרביעי, שיקבלו חלק ממנה כבר בשנתיים הקרובות. בכל זאת, צריך לדפוק איכשהו את משפחות הצפונים עם שני הילדים והכלב.

מבטלים את האנומליה

קצבאות הילדים בחוק הלפרט היו אנומליה מכל בחינה, חברתית וכלכלית. הן הפכו את ישראל לאחת המדינות היחידות בעולם, ובוודאי למדינה היחידה בעולם המפותח, שמעודדת ריבוי ילדים. הן היו מנוגדות לשכל הישר, כיוון שההוצאה לכל ילד קטנה ככל שמספר הילדים גדל, אלא אם כן מניחים שהתינוק הקטן יוריש את צעצועיו לאחיו הגדולים.

הן היו גם חסרות היגיון כלכלי, כיוון שאיפשרו למגזר שלם באוכלוסייה לבחור בחיים של עוני ובטלה. והן היוו עוול חברתי, במדינה שמחלקת לקשישים את הקצבה הנמוכה במערב - 1,400 שקל לחודש - למרות המסים הגבוהים שהיא גובה ממעמד הביניים. 

ביטול חוק הלפרט, יותר מכל רפורמה אחר שביצע נתניהו, נתן לו לגיטימציה מסוייגת בקרב מעמד הביניים, והחזרת המצב לקדמותו הייתה מבטלת אותה. זוהי לגיטימציה שהוא עדיין זקוק לה, במיוחד אם הוא עדיין שואף להכניס את העבודה וקדימה לממשלתו, ולטפל במשבר הכלכלי תוך שיתוף פעולה עם עשירי המשק.

נתניהו אולי רוצה שנחשוב שהוא הפך לסוציאל דמוקרט או, למצער, לפרגמטיסט שיודע להגיב נכון לכל מצב, אבל אינו רוצה להצטייר שוב כסמרטוט סחיט שמוכן לוותר על עקרונותיו. ההסכם הזה לא ייצור לו תדמית כזאת, אם התקשורת תבחר שלו לצייר אותו בצורה מעוותת.