העבודה עבדה על העובדים
המשבר הכלכלי אינו "צונאמי" שאין לנו שליטה עליו, כפי שסבורים עיני וברק. נאמנותם לעובדים נשחקת שוב ושוב כשהם כושלים בהגנה עליהם
יו"ר ההסתדרות עופר עיני קרא בסוף השבוע לחברי ועידת מפלגת העבודה לתמוך בהצטרפות לממשלת הימין בראשות בנימין נתניהו, כדי להתמודד עם "הצונאמי הכלכלי". לטענתו, "רוב הציבור" מעוניין בממשלה כזו. עיני הוא איש המעשה, ולכן בניגוד לדעת רוב סיעת מפלגתו בכנסת, בחר בו היו"ר ברק כדי לעמוד בראש צוות המו"מ עם נתניהו. זהו גם האיש שנבחר לפני שנתיים (וברוב גדול) לראשות ארגון העובדים תחת הסיסמא "למען הסתדרות ללא פוליטיקה".
"יש היום משבר כלכלי קשה", הסביר עיני. "מאות אלפים צריכים את העזרה שלנו. זו מלחמה כלכלית מבחינתי, וכאן ודנים בטובת המפלגות. מה עם טובת האזרחים? רוב הציבור רוצה ממשלת אחדות. רוב הציבור רוצה לאחד כוחות. צריך לאחד כוחות ולעבור את הצונאמי. על הפוליטיקאים להתעלות על האגו והסיסמאות ולשבת יחד כדי לעשות מה שטוב לעם ישראל".
לא נתווכח על השאלה "מה הציבור רוצה", כי הציבור הצביע ברובו למען ממשלה ימנית וימנית קיצונית. השאלה היא מה עיני רוצה. והכוונה איננה במישור האישי. אלא כיו"ר הארגון החברתי הגדול בישראל, מה הוא בדיוק מציע לעשות כדי להתמודד עם המשבר הקפיטליסטי, שאינו "צונאמי" (כוח טבע שאין איש יכול לשלוט בו ולעמוד בדרכו) אלא תוצאה ישירה מהסתירה המהותית הקיימת בחברתנו הקפיטליסטית בין המעטים הגורפים הון על חשבון עבודת הרוב, עבודתנו.
עד עתה ולנוכח משבר שהחל בעולם ביולי 2007 (לפני כשנה וחצי!) לא העניק עיני לארגונו כל תוכנית פעולה, זולת הצעה אחת: הקמת קרן שתמומן מכספי העובדים כדי להציל את מעסיקיהם.
קודמו של עיני, ח"כ עמיר פרץ, אף הוא הציע הצעה דומה בתחילת העשור בעת המשבר הקפיטליסטי הקודם – שהיה מתון יותר מהנוכחי. אז, מי שהביא את עיני לראשות הארגון ללא בחירות, ויתר על חלק משכר העובדים "כדי להבריא את הכלכלה". כמובן, נשאלת השאלה מי צריך נציגי עובדים שכאלה? הם הרי נבחרו לתפקיד כדי להגן על הכנסות העובדים. אבל השאלה המהותית יותר היא האם למפלגת העבודה, על כל אגפיה (בעד ונגד ממשלת הימין) יש מה להציע כיום לעובדים, שלושה מיליון מספרם במדינת ישראל, וזאת מבלי לקחת בחשבון את בני משפחותיהם.
בעת המו"מ על הרכבת הממשלה וערב כינונה של הממשלה החדשה פרסם מרכז אדוה לקט מאמרים קצרים אודות הלקחים הכלכליים והחברתיים שניתן להפיק מהמשבר הקפיטליסטי העולמי. ברחבי העולם, המשבר מלווה בדיון ציבורי שמתמקד לא רק בשאלה כיצד ניתן להיחלץ מן המשבר אלא גם בשאלה כיצד ראוי לשנות את המשטר הכלכלי-חברתי על מנת למנוע משברים שכאלה בעתיד, או לצמצם את נזקיהם.
ניתן למצוא בהם הצעות רבות ומגוונות, ביניהן: רענון ושדרוג חלקים רבים של המנגנון המדינתי, שנשחקו מאוד מאז 1985, על רקע הטיעון כי "המגזר העסקי יודע לנהל טוב יותר מהמגזר הממשלתי". מלבד משרד האוצר ומשרד הביטחון, מרבית המשרדים זקוקים להחייאה; מדיניות אקטיבית לשיפור מעמד העובדים באמצעות התאגדות; הנהגת מדיניות של שכר מחיה בכבוד; שינוי הנוסחה לעדכון סל שירותי הבריאות ואימוץ "עדכון אוטומטי" של 2% לשנה; וחיוב קרנות הפנסיה להבטיח לחוסכים ריבית מינימלית של 4% + מדד לשנה.
כותבי המאמרים: עו"ד נוגה דגן-בוזגלו, ד"ר יוסי דהאן, ד"ר עמי וטורי, יעל חסון, פרופ' יוברט לו-יון, ד"ר דניאל ממן, ד"ר ברברה סבירסקי, ד"ר שלמה סבירסקי, ולריה סייגלשיפר, ד"ר יצחק ספורטא, ד"ר דני פילק, ד"ר זאב רוזנהק, פרופ' אורי רם, פרופ' מיכאל שלו וכותב שורות אלה. מדובר בשפע של רעיונות לשימושם של ראשי ההסתדרות הנעדרים הצעות מעשיות לחילוץ העובדים מן המשבר.
אפרים דוידי, המנהל האקדמי של המכללה החברתית-כלכלית
לפנייה לכתב/ת 
