ולעזאזל המפלגה

הוויכוח סביב עתידה של העבודה צפוי להימשך בחודשים הקרובים. אלה שרצו להשאיר אותה מחוץ לקואליציה ימשיכו לטעון כי החבירה לנתניהו היא גט כריתות מהבוחרים, מוות בייסורים של התנועה שבנתה את המדינה.

 זה סופנו, הם יאמרו בזמן שיצביעו נגד החלטות הממשלה בכנסת. התומכים בהצטרפות לקואליציה יטענו כי לא היתה ברירה אחרת: אם קדימה, המפלגה ששתתה את רוב קולות בוחרי המרכז-שמאל, נמצאת באופוזיציה - לעבודה אין מה לחפש שם. לא משם תבוא הישועה. חייבים להשפיע.

ועדיין, התחושות קשות: צעירי המפלגה השמיעו אמש את הג'ינגל של הליכוד בפתח אולם הוועידה. דור העתיד של המפלגה מרגיש שהמנהיג הנוכחי עושה הכל כדי לדאוג לעצמו, לחבריו - אך לא למפלגה. "הוא איבד את המנהיגות. הוא פחדן. הוא מהסס. הוא לא מנהיג", אלה היו רק חלק מהכינויים הקשים שהדביקו פעילים לברק שגרר את מפלגתו לתוך קואליציה לא טבעית.

התחושות בעבודה קשות (צילום: דודו אזולאי)

"ברק השמיע את הצלצול האחרון בלווית הלוויתן שנקראה מפלגת העבודה", אמר גורם במערכת הפוליטית, והרחיב את המשל: "הלוויתן נגרר כרגע אל החוף על ידי ברק, פואד, שלום שמחון, מתן וילנאי ובוז'י הרצוג חסר העמדות. אלה הם דייגים זקנים שהחליטו על דעת עצמם שללווייתן אין כל זכות חיים. תושבי כפר הדייגים, שרואים את פרנסתם חומקת מבין האצבעות - יחימוביץ', כבל, ברוורמן - צריכים להחליט האם להישאר, או למצוא לעצמם כפר דייגים חדש שאת תושביו אולי יאהבו פחות, אבל לפחות שם יהיה להם מזון כדי לעבור את תקופת החורף הפוליטי הקרב".

בלדה לעוזב קיבוץ

גם בחורף הפוליטי וגם בקיץ המתקרב - ליושב הראש לא ממש אכפת ממפלגתו. בשיחות סגורות, שהוכחשו באופן רשמי על ידי יועציו, ברק מדבר על העבודה כעל פגר פוליטי, גוף מת, או לפחות רקוב מבפנים. גוף שאין לו תקומה.

פרופ' קרלו שטרנגר, מהחוג לפסיכולוגיה באוניברסיטת תל אביב, מסביר כי ברק לא מוצא יתרון בהישארות באופוזיציה, משום שהוא לא בנוי לאי עשייה שלטונית ממשית. "האיש גדל בקיבוץ", מסביר פרופ' שטרנגר. "אם הוא לא יכול להשפיע, הוא לא רואה תועלת במעשיו. ברק גם לא מצפה שמישהו יאמין לו שהמניעים שלו הם לא אישיים. הוא מבין כנראה שכיו"ר העבודה לא יהיה לו סבב נוסף בהנהגת המדינה, אחרי שהגיע למסקנה שהעבודה סיימה את תפקידה ההיסטורי בפוליטיקה הישראלית. ברק חושש שהוא לא יוכל להשאיר חותם על ההיסטוריה של המדינה".

מניעים אישיים או לא, מפלגת העבודה יוצאת לדרך חדשה-ישנה כשחצי מבכיריה מבולבלים, מתוסכלים. הם רצו אופוזיציה, הוא רצה קואליציה. שלטון.

 בחודשים הקרובים ההדורים צפויים להתיישר, לפחות בחלקם. למורדים למיניהם אין אלטרנטיבה - הם ראו מה קרה למרצ. הם יודעים שהפלטפורמה של העבודה טובה יותר מכל פלטפורמה שמאלית אחרת. לכן הם יישארו ויתיישרו. עד הקרב הבא.

ברק יעשה לנתניהו את מה שעשה לאולמרט, כלומר חיים לא קלים. הוא חייב להוכיח למפלגתו שצדק כשגרר אותה פנימה. בעבודה שואלים אם זה לא יהיה מאוחר מדי - ואם הוא לא ייקח אותו אל תהום הנשיה, אל דפי ההיסטוריה.

ובזמן שהוא מתרחק ממפלגתו, מתקרב ברק אל עוגנו הפוליטי היציב ביותר: עופר עיני הפך בשנתיים האחרונות לא רק לבן ברית עבור ברק, אלא גם למנטור, למעין גורו פוליטי, לסלע קיומו. יו"ר ההסתדרות הביא ליו"ר העבודה את ההסכם הכלכלי עם הליכוד, הלבין את הכניסה לממשלת הימין ולמעשה - הפך יושב ראש משותף של מפלגת העבודה. בעוצמתו, מעורבותו והשפעתו, מזכיר עיני את ראשי ההסתדרות שכיהנו כאן בעשורים הראשונים להקמתה של המדינה. עיני הוא לא עוד מוציא לפועל של מפלגת העבודה. החל מאתמול - הוא הוא מפלגת העבודה.