13 דברים שרק נדמה לנו שאנחנו יודעים

1) גלילאו גליליי אמר "ואף על פי כן, נוע תנוע"

בשנת 1632 פירסם גלילאו גליליי את התגלית שלפיה הארץ חגה מסביב לשמש, ומכאן שהדוׄגמה הכנסייתית של הארץ כמרכז היקום שגויה. הרעיון הזה העלה עליו את חמת הכנסייה, והאינקוויזיציה הרשיעה אותו בכפירה בדת וגזרה עליו מאסר בית לשארית חייו. לפי המיתוס עמד גלילאו בהתרסה מול בית המשפט והשמיע בפאתוס את המשפט הידוע "ואף על פי כן, נוע תנוע" - כשהוא מתייחס כמובן לתנועת הארץ מסביב לשמש. עכשיו תריצו את זה לרגע בראש: אתם עומדים מול האינקוויזיציה בעוון כפירה, ובפוקס השופטים מרשיעים אתכם - אבל משחררים אתכם למעצר בית במקום להרוג אתכם בעינויים. אז מה עכשיו, ללכת הביתה בשקט או לעצבן אותם עוד קצת? גלילאו עשה את מה שכל בר־דעת היה עושה: התנצל על הרגע שבו עלתה במוחו מחשבה שהארץ סובבת את השמש. אין שום עדות לכך שאמר במשפט משהו אחר, ובטח שלא את האמרה ההיא.

אם כבר מדברים, באותה תקופה האפיפיור דווקא החשיב את עצמו לידיד של גלילאו והיה מעריץ גדול שלו, והכנסייה מימנה מחקרים מדעיים רבים. אילו היו לגלילאו הוכחות חד־משמעיות לנכונות תורתו, סביר להניח שהכנסייה היתה נסוגה מעמדתה. אבל הטיעונים היו חלשים מכדי לאשש את התיאוריה, והוא התעקש להציג אותה כעובדה קיימת בעוד שהכנסייה חייבה אותו להציג את הרעיון כהיפותזה בלבד. חמור לא פחות, כשגלילאו פירסם את ספר הכפירה שלו, הוא הצליח לשרבב פנימה גם עלבון אישי כלפי האפיפיור. זה בטח לא היה רעיון נורא מבריק.

2) חתולים מגרגרים כשטוב להם

בניגוד לדעה המקובלת, זה שהחתול מגרגר לא אומר בהכרח שהוא נהנה: חתולים מגרגרים גם כשהם מפוחדים, פצועים או חולים, בזמן ההמלטה ואפילו על סף המוות. הגרגור עצמו משותף למינים רבים במשפחת החתוליים, אפילו לאריה ולצ'יטה; תיאוריה אחת טוענת שהוא כל כך נפוץ במשפחה כי הגרגור מספק לגורים דרך לאתר את האם בימים הראשונים לאחר הלידה. העיניים שלהם עדיין עצומות, אבל הם מסוגלים להרגיש את ויברציות הגרגורים שלה ולהזדחל לכיוונה. רק לא בטוח שזה נכון, בין היתר מכיוון שאנחנו יודעים שגורי כלבים מצליחים למצוא את האם גם בלי שתעשה קולות של סי.די תקוע בכונן.

תיאוריה מעניינת אחרת שהתפרסמה בשנים האחרונות טוענת שהגרגור קולע בדיוק לתדירויות שמסייעות להחלמה מואצת של פצעים ושברים בעצמות, לגדילת שרירים ולהפחתת כאבים. מחקר שנערך בשנת 1994 על ארנבים הראה שחשיפה לוויברציות בתדירויות של 25 ו־50 הרץ מביאה להאצת קצב ריפוי שברים בעצמות, ולשיפור של 20 אחוזים בחוזק העצם. במחקר אחר שהוצג ב־2001 הקליטו חוקרים את גרגוריהם של 44 מיני חתולים שונים והראו שחתולי הבית, יחד עם מספר מינים אחרים, נוטים יותר לגרגר בתדירויות האלה. לטענת החוקרים, החתולים מגרגרים כדי לסייע בהחלמה מפציעות וממחלות ולשמור על חוזק העצמות. זאת בוודאי לא הוכחה חותכת לנכונות התיאוריה, אבל היא יכולה להסביר מדוע חתולים חווים הרבה פחות סיבוכים לאחר סירוסים בהשוואה לכלבים, או את העובדה שחתולים כמעט לא סובלים מדלקות מפרקים.

3) הוויקינגים חבשו קסדות עם קרניים

הכאילו־עובדה הזאת השתרשה כל כך עמוק בתרבות הפופולרית, שקשה להאמין שהיא נולדה רק במאה ה־19 בגלל אמן שוודי שכנראה שתה יותר מדי. הצייר הזה, גוסטאב מלמסטרום, פשוט הוסיף קרניים לקסדות של הוויקינגים בציוריו, והנציח את המיתוס ל־200 השנים הבאות.

אבל מתברר שהוא לא ממש המציא את זה. בזמן כלשהו בין המאה הראשונה לפני הספירה למאה הראשונה אחרי הספירה יצאו היסטוריונים רומאים ויוונים בהצהרה שחלק מתושבי צפון אירופה חובשים קסדות בעלות קרניים. הבעיה היא שבין אותם דיווחים לבין תקופת הוויקינגים (שהתחילה בשנת 793 לאחר הספירה) יש הפרש של יותר מ־800 שנה, וקשה לדעת מה השתנה בתווך. גם אם שום דבר לא השתנה, הידע שקיים היום תומך בהנחה שאותם היסטוריונים אמנם קיבלו דיווחים על קסדות מקורננות, אלא שהן שימשו לטקסים דתיים בלבד. קסדות דומות נפוצות בתרבויות שונות ברחבי העולם למטרות דתיות, אבל קשה עד בלתי אפשרי למצוא עדות ללוחם שיוצא לקרב עם קסדה מהסוג הזה. יותר מזה, בפריטי אמנות ששרדו מתקופת הוויקינגים ניתן לראות שחלק גדול מאנשי הצפון נלחמו ללא קסדות בכלל. הוויקינגים הזהירים והעשירים יותר השתמשו בקסדות מתכת מעוגלות, או בעלות צורה של חרוט.

הסיבה לכך, כפי שכל מדריך קפא"פ בצה"ל יכול לספר לכם, היא שלוחמים ניסו מאז ומתמיד להימנע מכל דבר שעלול לספק ליריב נקודת אחיזה בגופם. קסדות עם קרניים היו בוודאי אחד מהרעיונות הגרועים ביותר שעמי הצפון היו יכולים לחשוב עליהם, כי קל מאוד לתפוס את הקרניים ביד אחת ולשסף את הגרון ביד השנייה. בסופו של עניין חשוב לזכור שבני האדם לפני אלף שנה היו אינטליגנטים בדיוק כמונו בנוגע לעובדות החיים הבסיסיות; כמו שלא תמצאו היום לוחם חי"ר שיסכים לחבוש קסדה עטורת קרניים, כך גם מאוד לא סביר שהוויקינגים - או בני כל עם אחר - באמת בחרו בציוד שסיפק את כל היתרונות ליריב ואת כל החסרונות לחובש. וגם אם היה כזה עם, סביר להניח שהוא נכחד ממש מהר.

4) דארווין הגה את תורת האבולוציה

רעיון האבולוציה אומר שרק היצורים החיים עוברים שינוי במהלך ההיסטוריה. מבחינה זאת, הרעיון המקורי עלה כבר לפני 2,600 שנה, במוחו של הפילוסוף היווני הקדום אנכסימנדרוס. ככל שהידע הביולוגי הלך וגדל, התחזק הרעיון שבעלי חיים התפתחו זה מזה - מה שמסביר את הדמיון הרב שקיים בין מינים רבים. הסבא של צ'ארלס דארווין, ארסמוס דארווין, העלה על הנייר את הרעיון שכל המינים התפתחו מיצור קדום אחד 60 שנה לפני שהנכד פירסם את ספרו "מוצא המינים". עוד בימיו של דארווין הנכד היו עדויות חותכות שכלבים, פרות ויונים יכולים לעבור שינוי כתוצאה מהרבעה נכונה. הבעיה היתה שלמרות שכולם ידעו שיש תהליך אבולוציוני של שינוי, לא היה ברור מה המנגנון שעומד מאחוריו — מה בעצם דוחף את השינוי ובאיזה כיוון.

צ'ארלס דארווין היה לא פחות ולא יותר מזה שהשלים את פיסת הפאזל החסרה. הוא הבין שכשמגדל הכלבים בוחר לזווג רק את הכלבים הגדולים ביותר שלו זה עם זה, הוא למעשה בורר את הכלבים הקטנים מהגדולים ומוודא שייוולדו בעיקר גורים גדולים. זה תהליך של ברירה מלאכותית שהאדם מפעיל על הכלבים, ואם מגדל הכלבים יחזור על הברירה הזאת בכל דור, הרי שתוך כמה עשרות שנים הוא יקבל גזע חדש של כלבים גדולים במיוחד.

על סמך הברירה המלאכותית ביסס דארווין את רעיון הברירה הטבעית: כמו שבני אדם יכולים לבחור להרביע רק כלבים גדולים או קטנים, עשירים בפרווה או קירחים, ככה יכול גם הטבע להפעיל סלקציות משלו, בעיקר באמצעות מזג האוויר ותחרות בתוך בני אותו מין. אסקימואים, למשל, עברו ברירה טבעית שגרמה לרקמות שלהם להכיל שומן רב להגנה מהקור. אם ייוולד ילד אסקימואי עם פחות שומן, הוא ישרוד פחות טוב מחבריו, ולכן הגנים שלו לא יועברו לדורות הבאים או שיועברו לפחות ילדים. זאת דרכה של הברירה הטבעית לוודא שרוב האסקימואים יישארו עם רקמות שומן מפותחות במיוחד, והעיקרון הזה תקף לכל היצורים החיים.

אגב, אפילו את הברירה הטבעית לא גילה דארווין לבד: למרות שהגה את הרעיון הראשוני ב־1838, הוא התמהמה 20 שנה באיסוף ראיות והוכחות לנכונותו. הוא עדיין עסק בפיתוח התיאוריה בשנת 1858, כשביולוג צעיר בשם אלפרד ראסל וואלס חשב בעצמו על הברירה הטבעית וסיפר על זה לדארווין. דארווין מצידו נקלע למלכוד; מצד אחד הוא לא רצה לאבד את הבכורה על הרעיון, ומצד שני התעלמות מוואלס (האנונימי עדיין) לא באה בחשבון מבחינה מוסרית. בסוף הוא הציע לוואלס לפרסם את הרעיון במשותף, ולאחר שזה ראה את מכלול העדויות העצום שדארווין אסף במשך שני עשורים, הוא הסכים ברצון. בשורה התחתונה? תחזרו לרגע לתחילת הסעיף הזה, ותראו מי נחשב עד היום בציבור להוגה תורת האבולוציה האחד והיחיד. 

5) וחוץ מזה, רק הברירה הטבעית מניעה את האבולוציה

למרות שהרעיון של דארווין נכון בבסיסו, הוא לא היה מסוגל לעמוד על המנגנון המלא של האבולוציה. השינויים שעוברים על היצורים החיים נגרמים כתוצאה ממוטציות בדנ"א, אבל בזמנו של דארווין עוד לא גילו שיש דבר כזה דנ"א. היום אנחנו מבינים טוב יותר איך יכולות מוטציות להצטבר בדנ"א ולשנות יצורים מהקצה אל הקצה. ההבנה הזאת מאפשרת לנו להתוודע לקיומו של מנגנון אבולוציוני עוצמתי לא פחות מהברירה הטבעית: הסחף הגנטי.

כמו שכל אחד יודע, אבל משתדל שלא להסגיר את העובדה להורים המאושרים, התינוקות של כל השאר הם מוטנטים קטנים. ברצינות: כל ילד מכיל כמה עשרות מוטציות חדשות בקוד הגנטי שלו. חלק מהן מזיקות, גורמות לנכויות ולמחלות קשות ונכחדות יחד עם הילד שנושא אותן. רוב המוטציות ניטרליות וגורמות לשינויים קטנים שלא באמת משפיעים על חיי הילד - צבע עיניים שונה, אף נשרי, או שיער חזה עשיר במיוחד. רוב המוטציות הניטרליות מתפשטות באוכלוסייה בקצב מסוים, מההורים לילדים ואל הדורות הבאים, ובסופו של דבר נמהלות בקרב האוכלוסייה כולה וניתן למצוא אותן רק בחלק קטן מהאנשים. אבל מספר קטן של מוטציות ניטרליות - מספר זעום ביותר, כן? - עשוי להתפשט לחלק גדול מהאוכלוסייה ולהתקבע בתוכה. זה לא שהן מועילות במשהו; הן פשוט המוטציות המעטות שעלו בגורל והתפשטו באוכלוסייה מהר יותר מכל השאר.

המנגנון הזה מתוגבר במיוחד במצב קיצוני באבולוציה שנקרא "צוואר הבקבוק", והוא יכול ממש לסתור את הברירה הטבעית. דמיינו אוכלוסיית בני אדם שחיה באי מבודד, ולרובם יש עיניים חומות. עכשיו דמיינו שהר הגעש שבאי מתפרץ, וכל האוכלוסייה נקטלת חוץ מגבר אחד ומאישה אחת, שניהם בעלי עיניים כחולות. סביר להניח שהצאצאים שיביא הזוג - והוא יביא, כי מה יש לו לעשות חוץ מזה - יהיו כולם בעלי עיניים כחולות, וגם הצאצאים שאלה יביאו לעולם יהיו ברובם בעלי עיניים כחולות. נקפוץ 200 שנה לעתיד - ונקבל באי אוכלוסייה שלמה חדשה שכמעט כולה כחולת עיניים, ויוצאי הדופן בה יהיו דווקא המוטנטים עם העיניים החומות.

התופעה הזאת מתרחשת בטבע לעיתים קרובות, למשל אם בית גידול של ארנבים נהרס ורק ארנבים בודדים ניצלים ויכולים להעמיד צאצאים, או באופן תיאורטי, כשפגיעת כוכב שביט מחסלת כמעט את כל היצורים מאותו מין ומאפשרת למעטים ששרדו להפיץ את הגנים הייחודיים שלהם לדור הבא. כדאי לשים לב שאפילו אם אותם שורדים מעטים יהיו בעלי גנים בעייתיים - למשל, אם שני בני האדם ששרדו על האי ההוא היו בעלי מנת משכל נמוכה במיוחד - הם בכל זאת יעבירו אותם לדורות הבאים בשכיחות גבוהה. זה אומר שנוכל למצוא אי שלם מלא בדפקטים עם עיניים כחולות, בניגוד מוחלט למה שהיינו מצפים מהברירה הטבעית.