חיילי צה"ל תחילה

בלחימה מול צבא קל יחסית להגדיר כללי מוסר, דוגמת, הימנעות מפגיעה באזרחים ותשתיות, כיון שקל לבודד את הכוח הלוחם של האויב. לעומת זאת, בשנים האחרונות מתמודדת מדינת ישראל עם ארגוני טרור (עימות א-סימטרי) כאשר הלחימה מתאפיינת בכך שהאויב איננו צבא סדיר, הוא פועל מתוך אוכלוסיה אזרחית וכנגד אוכלוסיה אזרחית שלנו.

• כשל מוסרי נרכש/ אסף וול
• למה לדבר על עזה/ יעל משאלי
  

אחד ההבדלים הבולטים בין שתי המערכות האחרונות כנגד הטרור – "מבצע עופרת יצוקה" ו"מלחמת לבנון השניה" – הוא במספר הנפגעים בצידנו, הן לוחמים והן אזרחים. מלבד עזרת ה', ההבדל נובע גם מכך שב"עופרת יצוקה" צה"ל פעל בעוצמת אש גדולה כנגד כל התנגדות, ובכך שמר על חייהם של הלוחמים והאזרחים שבעורף.

כעת, לאחר ששככו הדי המלחמה מתעוררים קולות של ביקורת כלפי מדיניותו של צה"ל בלחימה.

האם מלחמה יכולה להיות מוסרית?

קודם שנדון בלחימה בטרור נבחן את השאלה היסודית כיצד

מלחמה יכולה להיות מוסרית? התורה אוסרת באיסור חמור לרצוח. חומרת האיסור להרוג מבוטאת כבר בתחילת התורה בפסוק "שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם – בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ, כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹקִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם". איסור זה נאמר עוד לפני מתן תורה, והינו איסור אוניברסלי לכל האנושות.

עם זאת לאורך כל ההסטוריה מצאנו מלחמות. כיצד ניתן ליישב סתירה זאת?

פגיעה בלוחמי אויב, ובוודאי בטרוריסטים מובנת, כיוון שבזה אנחנו מסירים את האיום מעלינו. עליהם ודאי לא חל האיסור לרצוח כיוון שאי הריגתם היא פגיעה באחרים, אם לא נשפוך את דמם הם ישפכו את דמינו. מלחמת הגנה היא חובה מוסרית, כלשונו של הרמב"ם (מלכים ה, א): "עזרת ישראל מיד צר שבא עליהם", שהרי אם לא נפגע במחבל שיורה טיל על בית וילד יפגע באותו בית, מותו מוטל על כתפינו.

בעקבות דברים אלו מובן למה מלחמה מותרת, וכך תפס את הדברים הרב קוק באגרת (אגרות הראי"ה אגרת פט) בה כתב ש"אין לדחוק את הקץ" ולהציב יעדי מוסר השוללים את המלחמה. לא רק שהמלחמה מותרת, אלא ישנו איסור חמור בתורה להשתמט ממנה, או להסיט את הלוחמים נגדה (רמב"ם מלכים ז, טו).

ההיתר להרוג את הלוחמים אינו מתיר את דמם של האזרחים. עליהם, ככלל, נשאר העקרון שאין להרגם לשם הרג, כפי שכתב הרב הראשי הרב אברהם שפירא (תחומין ד, עמ' 182): "כל עוד אין סכנה ממשית לחיילינו, אין היתר לפגוע בנפש ואף לא ברכוש" של האויב.

על כן נשארת השאלה מה גבול ההיתר לפגוע בבלתי-מעורבים שנמצאים בקרבת מחבלים בזמן הלחימה?

הרב שפירא (שם) קבע שיש לשאוף ל"אפס נפגעים" בצידנו, גם במחיר פגיעה במהלך הקרבות בבלתי-מעורבים מקרב האויב. דברים דומים אמר פרופ' אסא כשר בכנס במשכנות שאננים. לדבריו, אין למדינה את הזכות המוסרית לסכן את חייליה כדי להפריד בין הטרוריסטים ואזרחי הצד השני.

אפילו ביחס למלחמה בין מדינות, ישנה הבנה שבמלחמה יהרגו אזרחים. החוק הבינלאומי (בפרוטוקול הנוסף הראשון לאמנת ג'נבה סעיף 51 (3) מחלק בין שני מצבים: אסורה לגמרי התקפה על אזרחים כמטרה. אך מותרת הפגיעה באזרחים אגב יעד צבאי, בתנאי שהפגיעה היא בפרופורציה.

בעקבות דברי בוגרי המכינה

 באורנים החל דיון ציבורי בשאלה האם השיטה בה פעל צה"ל אכן אינה מוסרית? הדרך לבחון את דרך הפעולה ב"עופרת יצוקה", ואף עדויות על חריגות מנורמות הפעולה של צה"ל, אסור לה שתהיה מתוך גישה בלתי מוסרית שמתירה את דם חיילנו ואזרחנו כדי למנוע פגיעה באויב, וקל וחומר לא מתוך גישה פציפיסטית השוללת את הזכות להפעיל כוח כנגד התקפה וטרור.

זכות החקירה של אופן פעולתו של צה"ל יכולה להיעשות אך ורק על ידי מי שמאמין בזכותה של ישראל להילחם, להגן על ריבונותה, חייליה ואזרחיה, ולנצח.

הרב אלעזר גולדשטיין חבר במכון משפטי ארץ עפרה