הומו ספיינס - הדור הבא
בניגוד לאמונה הרווחת, בני האדם ממשיכים לעבור אבולוציה. גופנו ומוחנו אינם כפי שהיו אלה של אבותינו - או כפי שיהיו אלה של צאצאינו. אז איך יראה השלב הבא באבולוציה?
מאת פיטר וורד
אם תשאלו אנשים לדעתם על עתידו של המין האנושי, תקבלו, בדרך כלל, אחת משתי תשובות. יש שישלפו את חזון המדע הבדיוני, של אדם גְדל מוח בעל מצח גבוה ואינטלקט מפותח, ויש שיאמרו שהאדם סיים את האבולוציה הפיזית שלו, שהטכנולוגיה שמה קץ ללוגיקה האכזרית של הברירה הטבעית ושהאבולוציה היא כעת תרבותית בלבד.
לחזון המוח הגדול אין בסיס מדעי של ממש. מאובנים של גולגולות מכמה אלפי דורות מעידים שימי הגידול המהיר בנפח מוחנו חלפו מזמן. לפיכך, עד לפני שנים ספורות, רוב המדענים החזיקו בדעה שהאבולוציה הפיזית של האדם תמה. ואולם, שיטות עבודה חדשות על דנ"א (DNA), המפענחות רצפי גנים מן ההווה ומן העבר, חוללו מהפכה בחקר האבולוציה והן מספרות סיפור שונה.
הומו ספיינס, לא זו בלבד שעבר שינויים גנטיים מפליגים מאז שנוצר המין שלנו, אלא ייתכן אף שקצב האבולוציה של האדם עלה. כמו באורגניזמים אחרים, השינויים הדרמתיים ביותר בצורת גופנו חלו מיד לאחר הופעת המין שלנו, אך שינויים גנטיים ממשיכים להתרחש בפיזיולוגיה שלנו, ואפשר שגם בהתנהגותנו.
עד לפני זמן לא רב, באופן יחסי, בתולדותינו, דווקא התחזקו ההבדלים בין מינים אנושיים בחלקים שונים של העולם, ולא נחלשו. אפילו כיום, ייתכן שתנאי החיים המודרניים גורמים לשינויים בגנים האחראים לתכונות התנהגות מסוימות.
אם אין מצפים לנו מוחות ענק, מה כן צפוי לנו? האם ניעשה גדולים יותר או קטנים יותר, חכמים יותר או טיפשים יותר? איך יעצבו אותנו הופעתן של מחלות חדשות והתחממות כדור הארץ? האם יקום יום אחד מין אנושי חדש? או שמא תחול האבולוציה העתידית של האנושות לא בגנים שלנו כי אם בטכנולוגיה שלנו, שתאפשר לנו לחשל את גופנו בסיליקון ובפלדה? האם איננו אלא בוני התבונה השלטת הבאה - המכונות?
העבר הרחוק והקרוב
המעקב אחר האבולוציה של האדם היה מקובל כנחלתם הבלעדית של הפליאונטולוגים, אלה מאתנו המתעמקים בעצמות מאובנות מן העבר הקדום. ראשיתה של משפחת האדם, ההומינידים, לפני שבעה מיליון שנים לפחות, עם הופעתו של אדם קדמון קטן שנקרא Sahelanthropus tchadensis.
מאז נוספו למשפחתנו מגוון של מינים חדשים, כל מין חדש התפתח כשקבוצה קטנה של הומינידים נותקה באורח כלשהו משאר האוכלוסייה למשך דורות רבים ומצאה את עצמה בתנאי סביבה חדשים שהצריכו הסתגלות אחרת. הקבוצה הקטנה והמבודדת נעה בנתיב גנטי משל עצמה, ובסופו של דבר לא הייתה יכולה להעמיד עוד צאצאים עם אוכלוסיית האם.
המאובנים מלמדים שבני מיננו הקדומים ביותר חיו לפני 195,000 שנה במקום הקרוי כיום אתיופיה, ומשם התפשטו על פני כדור הארץ. לפני 10,000 שנה כבר יישב האדם המודרני בהצלחה את כל היבשות חוץ מאנטארקטיקה, וההסתגלויות למקומות השונים (לצד כוחות אבולוציוניים אחרים) יצרו את מה שאנו מכנים באופן רופף "גזעים".
נראה שקבוצות שהתגוררו במקומות שונים קיימו ביניהן קשרים שהיה בהם די כדי למנוע התפתחות למינים שונים. לאחר שפרינו והתרבינו ומילאנו את הארץ, היה אפשר לחשוב שהאבולוציה תמה.
אך לא כך הוא הדבר. במחקר שהתפרסם לפני שנה, ניתחו הנרי ס' הרפנדינג מאוניברסיטת יוטה, ג'ון הוקס מאוניברסיטת ויסקונסין במדיסון ועמיתיהם, נתונים ממפת ההַפּלוֹטיפים (haplotypes) של גנום האדם.
הם התמקדו בסמנים גנטיים של 270 בני אדם מארבע קבוצות: סינים בני האן, יפנים, בני יורובה וצפון אירופים. הם מצאו ש-7% לפחות מן הגנים של האדם עברו אבולוציה עד לפני כ-5,000 שנה. רבים מן השינויים היו קשורים להסתגלות לסביבה מסוימת, גם טבעית וגם מעוצבת בידי אדם. לדוגמה, רק מעטים בסין ובאפריקה יכולים לעכל חלב טרי בבגרותם, אך כמעט כל שוודי או דני יכולים. משערים שיכולת זו נוצרה כהסתגלות להתפתחות משקי החלב.
מחקר נוסף, של פַרדיס ס' סָבּטי מאוניברסיטת הארוורד ועמיתיה, עיבד מערכות נתונים ענקיות של שוֹנוּת גנטית כדי לחפש ראיות לברירה טבעית בגנום האדם. ביותר מ-300 אזורים בגנום ניכרו סימנים לשינויים חדשים באופן יחסי ששיפרו את סיכויי האדם לשרוד ולהתרבות.
בדוגמאות אפשר למנות את העמידות לנגיף הגורם לקדחת לאסה, אחת המחלות הקשות של יבשת אפריקה, וכן עמידות חלקית למחלות אחרות, כגון מלריה, באוכלוסיות אפריקניות מסוימות; שינויים בפיגמנטציה של העור ובהתפתחות זקיקי שערות בקרב האסיאתים, ואת התפתחות העור הבהיר והעיניים הכחולות אצל תושבי צפון אירופה.
הצוות של הרפנדינג והוקס העריך שבמהלך 10,000 השנים האחרונות עברו בני האדם אבולוציה מהירה פי 100 מבכל זמן אחר, מאז התפצלו ההומינידים הקדומים ביותר מאבותיה הקדמונים של השימפנזה בת זמננו. הצוות ייחס את הקצב המואץ לסביבות המגוונות שבהן התיישבו בני האדם ולשינויים בתנאי החיים שהביאו עמם החקלאות והעיור.
לא היו אלה החקלאות כשלעצמה או השינויים בנוף שחוללו את הפיכת הסביבה הפראית לשדות מעובדים, אלא הצירוף, הקטלני לא אחת, של תנאי תברואה ירודים, תזונה שונה ומחלות חדשות (גם כתוצאה מהדבקה מבני אדם אחרים וגם מבעלי חיים מבויתים).
אף שהיו חוקרים שהביעו הסתייגויות מן ההערכות האלה, הדבר הבסיסי נראה ברור: בני האדם ניחנו בכושר אבולוציוני מן המעלה הראשונה.
האם האדם מתורבת מדי בשביל לעבור אבולוציה? (צילום: index open)
ברירה לא טבעית
במאה השנים האחרונות השתנו שוב נסיבות החיים של המין שלנו. הבידוד הגיאוגרפי של קבוצות שונות נעלם כמעט כליל עם התפתחות אמצעי התחבורה ועם פריצת המחסומים החברתיים ששמרו בעבר על ההפרדה בין גזעים. מאגר הגנים האנושי מתערבב בימינו בהיקף שלא נודע כמוהו בכל תולדות המין.
הניידות הגבוהה של המין האנושי עשויה להוביל להומוגניזציה של המין שלנו. במקביל, אנו מונעים ברירה טבעית באמצעות הטכנולוגיה והרפואה. ברוב חלקי העולם ירדה מאוד תמותת התינוקות. אנשים הלוקים בפגם גנטי שהיה קטלני בעבר ממשיכים לחיות ולהעמיד צאצאים. טורפים טבעיים אינם משפיעים עוד על כללי ההישרדות.
סטיב ג'ונס מיוניברסיטי קולג' שבלונדון טען שהאבולוציה של האדם תמה ביסודה. בדיון של החברה המלכותית של אדינבורו שנערך ב-2002 בכותרת "האם תמה האבולוציה?" אמר: "העניינים פשוט חדלו להשתנות לטובה, או לרעה, בשביל המין שלנו. אם אתם רוצים לדעת איך נראית אוטופיה, הסתכלו סביבכם - זהו זה".
ג'ונס טען שכמעט לכל אחד, לפחות בארצות המפותחות, יש הזדמנות להגיע לגיל הפוריות, ושלעשירים ולעניים יש סיכויים שווים להוליד ילדים. עמידות תורשתית למחלות, לאיידס, למשל, עדיין עשויה להקנות יתרון הישרדותי, אבל תרבות, ולא תורשה גנטית, היא הגורם המכריע כעת אם אנשים יחיו או ימותו. כללו של דבר, האבולוציה היום היא אולי ממטית - התפתחות של רעיונות - ולא גנטית.
נקודת מבט אחרת היא שאבולוציה גנטית ממשיכה להתרחש גם כיום, אבל בכיוון ההפוך. מאפיינים מסוימים של החיים המודרניים עשויים להניע שינויים אבולוציוניים שאינם מעלים את סיכויינו לשרוד ואולי אפילו מורידים אותם.
סטודנטים באוניברסיטאות מבחינים בדרך אפשרית אחת להתרחשותה של אבולוציה "לא הסתגלותית" כזאת: הם דוחים את ההתרבות בשעה שרבים מבני כיתתם בתיכון, שציוניהם היו נמוכים מדי, מתחילים להביא תינוקות לעולם מיד בתום לימודיהם. אם להורים פחות אינטליגנטים יש יותר צאצאים, הרי שבימינו האינטליגנציה היא מעמסה דרוויניסטית והאינטליגנציה הממוצעת של האוכלוסייה עשויה לעבור אבולוציה כלפי מטה.
אנו נוטים לחשוב על אבולוציה במונחים של שינוי מבני, אך היא יכולה להשפיע, ומשפיעה, על דברים שאינם נראים מבחוץ, על התנהגות. בני אדם רבים נושאים את הגנים האחראים לנטייה לאלכוהוליזם, להתמכרות לסמים ולבעיות אחרות.
הרוב אינם נכנעים לנטייה, שכן גנים אינם גורל, והשפעתם תלויה בסביבה שבה אנו חיים. אך יש הנכנעים לנטייה הגנטית, ותוצאות הדבר עשויות להשפיע על שרידותם ועל מספר הילדים שלהם. שינויים כעין אלה בפוריות מאפשרים לברירה הטבעית לפעול.
האבולוציה העתידית של האנושות עשויה לייצר מערכות התנהגות חדשות שיתפשטו באוכלוסייה בתגובה לשינויים בתנאים חברתיים וסביבתיים. המין האנושי שונה, כמובן, ממינים אחרים בכך שאינו חייב לקבל את הלוגיקה הדרוויניסטית הזאת באופן סביל.
אבולוציה מכוונת
בני האדם כיוונו ומכוונים את האבולוציה של מינים רבים של בעלי חיים וצמחים. מדוע שלא נכוון את זו שלנו? למה לחכות שהברירה הטבעית תעשה את העבודה כשאנו יכולים לעשות אותה מהר יותר, ובדרכים שייטיבו עמנו?
בתחום ההתנהגות, למשל, גנטיקאים מאתרים רכיבים גנטיים לא רק של בעיות ולקויות אלא גם של מזג כללי ושל היבטים שונים של מיניות ותחרותיות, שרבים מהם אולי תורשתיים ולו חלקית. ייתכן שבעתיד יהיו בדיקות מפורטות של המבנה הגנטי למעשה שגרה, ואנשים יקבלו תרופות על פי תוצאות הבדיקה.
הצעד הבא יהיה שינוי של ממש בגנים, שייעשה אולי באחת משתי דרכים: על ידי שינוי בגנים באיבר הרלוונטי בלבד (ריפוי גני) או על ידי שינוי כל הגנום של הפרט (מה שידוע כריפוי גני בשוּרת תאי נבט). החוקרים עדיין מתמודדים עם המטרה המוגבלת של ריפוי גני לטיפול במחלות. אך אם הריפוי בשורת תאי נבט יֵצא אל הפועל ביום מן הימים, הטיפול יעזור לא רק לחולים עצמם אלא גם לצאצאיהם.
המכשול העיקרי הניצב בפני ההנדסה הגנטית בבני אדם הוא מורכבותו האדירה של הגנום. כל גן אחראי, בדרך כלל, ליותר מפעולה אחת, ולכל פעולה אחראים, בדרך כלל, כמה וכמה גנים. בשל תכונה זו, הקרויה פליאוטרופיה, כל שינוי בגן אחד עשוי לחולל תוצאות בלתי צפויות.
אם כך, למה לנסות? הלחץ לשנות גנים יבוא, מן הסתם, מהורים שירצו להבטיח לעצמם בן או בת; להקנות לילדיהם יופי, אינטליגנציה, כישרון מוסיקלי או מזג נוח; או לנסות ולהבטיח שלא יהיו שבויים באין אונים בידי נטייתם הגנטית להיות קטנוניים, דיכאוניים, היפראקטיביים או פושעים. הכוח המניע קיים, והוא חזק מאוד.
לחץ חברתי דומה יופעל גם כדי להילחם בהזדקנות. ממחקרים רבים שנעשו לאחרונה עולה שההזדקנות אינה פשוט התבלות של חלקי גוף, אלא היא יותר בגדר דעיכה מתוכנתת, הנשלטת רובה על ידי הגנים שלנו. אם כך, במאה השנים הבאות אפשר שהמחקר הגנטי יגלה גנים רבים השולטים בהיבטים שונים של ההזדקנות, ויכניס שינויים בגנים אלה.
אם אמנם יתאפשר לנו ביום מן הימים לשנות את הגנים שלנו, כיצד ישפיע הדבר על האבולוציה העתידית של המין האנושי? במידה רבה, מן הסתם. נניח שהורים ישנו את צאצאיהם טרם לידתם כדי לשפר את האינטליגנציה שלהם, את המראה החיצוני שלהם ואת תוחלת חייהם. אם האינטליגנציה של ילדים אלה תשתווה לתוחלת החיים שלהם - IQ של 150 ותוחלת חיים של 150 שנה - הם יוכלו להעמיד יותר צאצאים ולצבור יותר עושר מן האחרים.
מבחינה חברתית, הם יימשכו, קרוב לוודאי, אל בני מינם. עם היבדלות כזו מרצון, היבדלות גיאוגרפית או חברתית, עשויים הגנים שלהם לעבור שינויים עד כדי יצירת מין חדש. אם כן, יום אחד יהיה בכוחנו להביא לעולם מין אדם חדש. ההחלטה אם ללכת בנתיב זה תהיה בידי צאצאינו.
פיטר וורד (Ward) פעיל זה יותר מ-30 שנה בתחומי הפליאונטולוגיה, הביולוגיה והאסטרוביולוגיה. הוא הוביל את סניף המכון האסטרוביולוגי של נאס"א באוניברסיטה של וושינגטון, המונה צוות של 40 מדענים וסטודנטים, בשנים 2001-2006. המאמר המלא התפרסם בגיליון מרס של "סיינטיפיק אמריקן "
לפנייה לכתב/ת 
אחרי 200 אלף שנה, עדיין מתפתחים
צילום: איי פי
