תן את הכבוד לצה"ל?

זה מכבר חזרתי מעוד אימון בצאלים, האימון השלישי אליו נקראתי מאז ינואר 2008. בעקבות מלחמת לבנון השנייה החל צה"ל לאמן את חייליו מתוך הבנה שללא אימונים, יתקשה הצבא להגיע לתוצאות. ואכן, עד לאימון הנוכחי ניכר כי המלחמה גרמה לשינוי חיובי ברמת הכנה והדרכה גבוהות. אך לצערי, נראה שזכרון המלחמה התעמעמם. צה"ל שיכור מהצלחותיו בהמטרת אש משמיים על אוכלוסייה אזרחית בעזה, וחוזר לשגרת הכסת"ח הרגילה שלו.

כבר ביום הראשון לאימון התברר שמשהו השתנה: חלק ניכר מהציוד שנופק לצרכי אימון היה לקוי. רוב החיילים במחלקה נאלצו ללקט בקבוקי שתייה ריקים כתחליף למימיות או מיכלי מים, כי האפסנאות לא קיבלה מספיק ציוד תקין. ההדרכות שקיבלנו היו שטחיות, בשל חוסר עניין של צוותי ההדרכה במקרה הטוב או מחוסר ידע במקרה הרע.

כסמל של מחלקה המתמחה בכלי ירי כבדים, ביליתי יותר זמן בהמתנה לתיקון או החלפת כלים פגומים, מאשר באימוני ירי. חלק מהכלים לא עבדו גם לאחר בדיקה, חלק מהכלים המוחלפים התגלו כפגומים. גם חלק מהתחמושת שקיבלנו היתה פגומה. במקום לנצל כראוי את זמן האימון היקר, טיפלנו בציוד אישי ומחלקתי לקוי. האימון הידרדר מדחי אל דחי בעקבות סופת חול וסערת גשמים שהחלה אחריה. הצבא לא השכיל להיערך בהתאם לתחזית מזג האוויר. למרות שישנו בשטח, בבסיס קיימים מאהלים מצויידים ומחוממים, שעומדים ריקים. הרדיאטורים בהם עובדים 24 שעות ביממה, למרות שאיש לא ישן שם. כבר התרעתי על הבזבוז בפני מפקד זרוע היבשה, אך דבר לא השתנה. בצה"ל, בזבוז כסף לא מהווה בעיה.

עוד לא עברו שלוש שנים מאז המלחמה האחרונה, אבל האימון הנוכחי הוכיח שצה"ל חזר לשגרה רעה. נראה כי מאז המלחמה, השתמש הצבא בתוספות התקציב שקיבל בשביל להעלות את משכורות הגנרלים בקרייה: בשעה שלרשות הגדוד בשטח לא הועמדו מספיק כלי רכב שיאפשרו הנעת חיילים בין שטחי אימון, נצפו מספיק קצינים בכירים ברכבי שטח חדשים. לזה תמיד יש כסף, כמו גם לאלפי חיילי מפקדה שלא נותנים שירות ראוי לחיילים שבאים להתאמן.

ארבעה אימונים גדודיים עברתי עם חבריי בבסיס האימונים המרכזי של צה"ל, הממוקם בשטח מדברי בדרום הארץ. זאת למרות שהגדוד שייך לפיקוד צפון ובמקרה של מלחמה אמור להילחם בגבול הסורי. אפס אימונים עברנו ברמת הגולן, בשטח שבו אנחנו אמורים להגן על המדינה, על מתווה הקרקע של תעלות הנ"ט, שבו, על ואדיותיו ותליו. אפס אימונים של התקדמות בתנאי קרב בשטח מסולע, לא בדיונות של חול.

זאת חוכמה מאוד קטנה להפציץ מהאוויר אוכלוסייה אזרחית, להרוס ערים ושכונות בעוד מלחמת ברירה שלמעט קתרזיס לשוחרי נקם וצמאי דם לא משיגה שום מטרה. זאת חוכמה מאוד קטנה להחזיק חיל אוויר מפואר ומצויד לתפארת, בשעה שהחי"ר מתאמן בציוד לקוי.

זאת חוכמה מאוד קטנה לדרוש השכם וערב עוד ועוד תקציבים שהחייל בשטח לא רואה. אני לא שוחר מלחמה, אני חרד מהאפשרות שפוליטיקאים זחוחים יובילו אותנו למלחמה מיותרת נוספת, אבל מדינת ישראל צריכה צבא מאומן ומוכשר באמת.

יש לתת מענה לכך שאין התאמה בין השטח של לחימה עתידית אפשרית לשטח האימון רק בגלל שבהחלטה אומללה מוקם בסיס האימונים המרכזי בגבולה של מדינה שתודה לאל, אנחנו לא צפויים להילחם בה.

לפני עוד מלחמה שתעלה בחיי אדם ותחשוף רמה נמוכה של אימון וציוד, כדאי שמישהו בצבא יחליף דיסקט. המצב הנוכחי מבטיח את שימור אי הכשירות של הצבא בדרך לפשלה הבאה.

גלעד נתן, דוקטורנט בחוג להיסטוריה כללית באוניברסיטה העברית