סער, רד מהרפורמות

את שר החינוך אפשר לברך בברכת ברוך הבא למחנה עבודת פרך. עומדות בפניו שנים של עבודה קשה, ועליו להימנע מלחפש קיצורי דרך. אין כאלה בחינוך.

אנחנו רוצים סוף-סוף שר שנוכל בעוד מספר שנים לציין בסיפוק שהוא זה שהביא לשינוי אמיתי ויסודי, והעלה את החינוך על דרך המלך. 

אל לו לחפש נואשות הסברים מורכבים לשאלת הירידה בהישגים ולהידרדרות המערכת. התשובה פשוטה – מרבית המנהלים והמורים עסוקים בהישרדות וכמעט שאינם מצליחים ללמד. בעיות אלימות, משמעת, התערבות הרסנית של הורים, תרבות של שקר, בזבוז של שעות הלימודים - אינן בשוליים. אלה הדברים שמונעים לימודים. הרוב המכריע של המורים יכולים רק לחלום על להיכנס לכיתה שכל התלמידים נוכחים בה, מגיעים בזמן, יושבים בתחילת השיעור במקומותיהם ומוכנים לדיון בשיעור לאחר שקראו את החומר והכינו שיעורי בית. לכאורה זה המינימום שכל מורה צריך לצפות לו כשהוא נדרש ללמד, אבל בפועל כמעט לא ניתן לו דבר מאלה.

על השר החדש להקשיב למורים, ולא לשכוח שהם אלה העוסקים בחינוך. נכון שנחמד ונעים יותר להיפגש עם אנשי עסקים, סופרים ויזמים ולשמוע מה יש להם להגיד, אך לא הם עמדו מול כיתה וניסו ללמד עד כה.

בנוסף, אין צורך לחפש פתרונות בסינגפור ובאירלנד. יש במדינת ישראל 2009 מורים מצוינים המוכיחים יום יום ושעה שעה שגם בישראל אפשר לקיים לימודים באווירה חיובית ואיכותית.

מן הראוי שסער יתרכז בעיקר, כלומר לא בתוכן. פוליטיקאים שנכנסים למשרד החינוך אוהבים להטביע חותם באמצעות עיסוק מיותר במפות או מושגי יסוד. אם יגלה השר שהתלמידים אינם יודעים מיהו ז'בוטינסקי או היכן עובר הקו הירוק, אל דאגה, זה לא אישי. הם גם לא יודעים הרבה דברים אחרים. מנגד, הם יודעים הרבה דברים שהשר עצמו אולי לא שמע עליהם מעולם. במצב הקיים שבו נדרשים מאמצי-על כדי להעביר שיעור בהצלחה, התעסקות בתכנים צריכה לבוא אך ורק לאחר שמבטיחים את קיומה של סביבת לימודים ראויה.

כבוד השר, שים לב למה שלא אומרים לך. אל תיפול בפח של "מסדרי המפקד" אותם עורכים בתי ספר בעת ביקורים של שרי חינוך ובכירי המשרד. מורים ומנהלים מעדיפים להציג התנהלות למופת ולהסתיר את שלל הבעיות, כי הם הורגלו לנורמה הפסולה לפיה דווקא מי שמדווח על בעיות התנהלות, אלימות ומשמעת בכיתתו מואשם בהיותו איש חינוך כושל.

אל תהיה עוד אחד מאותם שרים שמבקרים בבתי ספר לאחר הודעה מראש, ומאוחר יותר אינם מבינים איך במקומות כל כך נחמדים שבהם כולם מתנהגים כל כך יפה קורים המקרים עליהם אנחנו קוראים בעיתונים.

חינוך הוא עבודת פרך המורכבת מהקפדה ותשומת לב לאינספור פרטים קטנים. אל תהיה כמו כל השרים הרוצים לעשות רפורמות "גדולות" שיישומן אפסי. אין צורך כעת ברפורמות – רק בעבודה שחורה שתכליתה להבטיח שמורים יוכלו ללמד ותלמידים יוכלו ללמוד בסביבת לימודים שאין בה אלימות ויש בה תרבות למידה.

אל תשלה את עצמך שהבעיה של מערכת החינוך היא המורים הקיימים וכל שנדרש הוא להביא מורים חדשים. תפקיד המורה הוא אחד התפקידים הדורשים את האחריות הגבוהה ביותר ושניתנת להם הסמכות המועטה ביותר. דאג לגבות את המורים הקיימים ולאפשר להם לבצע את עבודתם, ותגלה שלא רק שיש לך עשרות אלפי מורים טובים ואף מצוינים, אלא רבים נוספים המוכנים להיכנס פנימה.

ולבסוף - היה אמיץ. תודיע שמבחינתך אין בעיה שהזכאות לבחינות הבגרות תרד והציונים ירדו, כל עוד יהיה מדובר סוף-סוף בציונים אמיתיים. אל תהיה מהשרים הללו שברדיפתם אחרי עוד שבריר אחוז של זכאות לבחינות בגרות יוצרים לחץ להשיג ציוני בגרות גבוהים בכל מחיר כולל מגפת העתקות, אלימות של תלמידים והורים ואינפלציה מטורפת בהקלות ללקויי למידה ללא קשר למצב האמיתי. זכור שאתה מייצג את הרוב ולא את המיעוט הקולני.

אנא, בלי רפורמות. היו לנו די והותר כאלה. עכשיו אנו זקוקים למנהיגות ועבודה קשה. הפתרונות פשוטים – שאל את המורים המצליחים לעשות בכיתותיהם את מה שהיינו רוצים לראות בכל מדינת ישראל. היישום דורש חוט שדרה מפלדה ונכונות לעבוד בפרך.

ד"ר עינת וילף, מיוזמי תנו למורים ללמד