כמה טוב שיש מיתון!
נשוי טרי מספר על התלאות הצרכניות שזוגתו והוא חווים. והפעם: צרות הדיור בגוש דן, ואיך המצב הכלכלי המחמיר משפיע דווקא לטובה במקרים מסוימים
הרעיון לכתוב טור מקנן בי כבר זמן רב. אני לא מיוחס או "בן של", לא עשיר ולא עני - טוב, הכל עניין יחסי. בעצם אני "האיש הממוצע", שמתמודד עם קשיים בדיוק כמוכם: עבודה, אבטלה, תשלומים, נישואים... החיים כמו שאתם מכירים אותם.
אני בן 32, גר במרכז תל-אביב, נשוי טרי + כוונה - שזה בעצם אומר שעובדים על דור המשך, אבל עוד לא תפס... אני מביא לכם את זווית הראייה שלי על המתרחש בעולמי, שהוא בעצם עולמם של הרבה אנשים כמוני. מקווה שתיהנו.
מזל שיש מיתון
לקבל טלפון מבעל הדירה שלך זה אף פעם לא נעים. הוא בטח ירצה להעלות את שכר הדירה, או סתם לבוא לבקר פתאום ולראות שהכול בסדר. ממש כמו בוס במשרד שקורא לך פתאום באמצע החיים לשיחה, ואתה מתחיל לחשוש - מה כבר עשיתי לא בסדר?
בדיוק יצאתי מעוד ישיבת שיווק במשרד, ככה שזה מאוד הפתיע אותי. "אני מוכר את הדירה", הוא הנחית עלי באמצע הצהריים". "מה? מי? איך?" אני מנסה למשוך זמן, "אבל יש לי חוזה עד סוף השנה + אופציה לשנה נוספת", אני מטיח בו בלי להתבלבל. "נכון", הוא אומר לי, "אבל זה המצב כרגע". "אז מה עושים?" אני שואל מפוחד, "יש לך 4 חודשים עד סיום החוזה, שאותו אני מתכוון לכבד, ואחרי זה - אדיוס, סלאמת, בון ויואז'".
"יואו, איזה סרט! את יודעת מה זה לחפש עכשיו דירה בתל-אביב במחירים של היום ובמצב הדירות?" אני אומר לאשתי. "אכלנו אותה. תודיעי להורים שלך, שאנחנו עושים שבוע-שבוע - שבוע אצל ההורים שלי, ושבוע אצל ההורים שלך. מקסימום חמש-תשע. מי אמר שחייבים לגור במרכז ת"א? אולי נעבור לגבעתיים? אולי נס-ציונה? שמעתי שבמעלות, ביום בהיר, רואים את הים..."
לא כל נישה מתאימה לכל מנורה
אין לנו ברירה, אלא לנסות ולחסוך קצת כסף. בכל זאת, אנחנו מנסים להביא ילד לעולם, שבדרך כלל מגיע עם חשבונית מס ארוכה על הווישר...
"ולעבור דירה זה לא כסף?" אני אומר. הובלה, צביעת הדירה הישנה והחדשה, קניות לדירה החדשה. "להזכירך", אני אומר לה, "יש לנו את המנורה שקנית, כי היא יושבת 'בול בנישה'. אולי לא תתחבר לנישה החדשה? נישות הן עניין רגיש, צריך ללטף אותן בעדינות, לחזר אחריהן.
"אנחנו לא רוצים לממן 3 שנים טיפול פסיכולוגי לנישה בגלל מנורה חסרת רגישות. לא כל נישה מתאימה לכל מנורה..." בקיצור, מעבר יעלה לנו לפחות 5,000 שקל, לא כולל טיפ, מע"מ ומים. לזה יש לנו כסף עכשיו?
אז כן, אנחנו גרים במרכז ת"א, בדירת 2 חדרים מקסימה, ומשלמים 4,000 שקל שכ"ד, שבקלות היו מממנים משכנתא יפה לדירה בנס-ציונה או ברחובות, לא כל שכן במעלות... אבל מה איבדנו שם?! (חוץ מזה למי יש כסף לקחת משכנתא עכשיו?) מה גם שלא כלכלי לקחת משכנתא של יותר מ-40% מערך הדירה, אבל זה כבר ויכוח אחר.
אני רוצה לרדת למטה וללכת 3 צעדים לסופר (אתם יודעים מה זה לסחוב 2 שישיות של מים? מה אני? מוּבר?) וללכת עוד 3 צעדים לקפה השכונתי שלי ולבר, ומקסימום לנסוע באופניים, אם זה רחוק מ-5 דקות הליכה. להזיז את האוטו הרי לא בא בחשבון. יש לי את החנייה הטובה ממש מול הדירה, שתפסתי לפני שבועיים... כן, אני תל-אביבי, ואוהב כל רגע מזה.
תרבות הבלוף חוגגת
בערב כבר ישבתי על אתרי חיפוש דירה, לראות מה המצב בשוק: 2.5 חדרים במצב טוב + חנייה במיקום טוב ב-4,500 שקל נשמע לא רע. אז מסתבר שלא, לבעלי דירות יש כנראה מציאות אחרת, שבה הם מתקיימים במימד - מה אני אגיד לכם... אפילו האוהל שלי בטירונות בצבא היה מושקע יותר מהדירה הזאת, ומרפסת סגורה לא נחשבת לחצי חדר, כשהיא המשך של הסלון. במקרה הטוב זה סלון גדול. "וחנייה", אומרת לי הדיירת בדירה, "יש ברחוב בשפע, לא בבניין עצמו". בקיצור - "כאילו" חנייה, ו"כאילו" 2.5 חדרים - תרבות הבלוף חוגגת.
ככה העברנו עוד איזה חודש וחצי בחיפוש דירה ראויה. לשווא; המצב פשוט מזעזע. הדירות הטובות מועברות מפה-לאוזן ואפילו לא יוצאות לשוק, ועל ה'בררה' שנשאר נלחמים כל הזוגות הצעירים שעדיין מאמינים בעתיד טוב יותר.
ואז הוא הגיע! בוקר בהיר אחד הוא הפציע כמו באגדות - המיתון על הסוס הלבן. בעל הבית לא מצליח למכור את הדירה (במצב של היום מי קונה דירת 2 חדרים ב-1.5 מיליון שקל?) אז סגרנו חוזה לעוד שנה, באותם תנאים, עם התראה מראש של 4 חודשים, כך שבמקרה שבו הדירה תימכר, יהיו לי 4 חודשים להסתגל למצבי החדש. אז מי אמר שהמיתון פוגע באזרח הקטן?...
