אלשיך: עסקת תדמור-זאבי - כנראה ניסיון הונאה
בפסק דין בתביעת הכונס של מניות גד זאבי בבזק, שדרש מדב תדמור להחזיר 39 מיליון שקל שקיבל מזאבי בגין "עסקת מניות", קובעת השופטת ורדה אלשיך כי בפועל היה מדובר בתשלום דמי תיווך לתדמור, המחייב תשלום מס. המשמעות מצד תדמור, על אף הביקורת שספג: הכסף יישאר אצלו
דב תדמור וגד זאבי חתמו על הסכם למראית עין הנראה שמטרתו להונות את רשויות המס ולהימנע מתשלום מע"מ בגין עסקת תיווך שנכרתה ביניהם - כך קובעת סגנית נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב, ורדה אלשיך, בפסק דין שמסרה אתמול (ג').
פסק הדין ניתן בתביעה שהגיש כונס הנכסים על אחזקותיו של גד זאבי בבזק, עו"ד אלקס הרטמן, אשר ביקש לחייב את תדמור, בעל השליטה בחברת שרידב השקעות בע"מ ולשעבר מנכ"ל דיסקונט השקעות, להחזיר 39 מיליון שקל שקיבל מזאבי בגין עסקת מניות שנכרתה ביניהם. לפי אותו הסכם בוצע לכאורה רכש של מניות בזק על ידי שרידב, ובמקביל רכש חוזר בשער אחר, כך שבסופו של המהלך קיבלו תדמור ושרידב את הסכום. הכונס טען כי מאחר ומדובר בעסקת מניות שהיו משועבדות לבנקים מבקשי הכינוס במועד "המכר הכפול", הרי שיש להכריז על בטלותן.
שרידב טענה בבית המשפט, באמצעות עו"ד ברוך כצמן ממשרד הרצוג פוקס נאמן, כי בפועל לא מדובר היה בעסקת מניות, אלא עסקת תיווך, במסגרתה קיבל תדמור שכר על האופן המוצלח בו תיווך בעסקת בה רכש זאבי 19% ממניות בזק. לכן, נטען, כי תדמור לא צריך להחזיר את הכסף אותו הרוויח ביושר.
אלשיך כותבת ששרידב ותדמור עשו כל ניסיון, ראוי ולא ראוי, בכדי שבית המשפט לא יגלה פרטים על הטיעונים שהועלו בפני רשויות המס, שם נטען בתוקף כי מדובר בעסקת מניות ולא בעסקת תיווך (שכן בגין עסקת תיווך יש לשלם מע"מ). רשויות המס לא הסכימו להעניק פטור ממע"מ לעסקה, דרשו 5 מיליון שקל ובסופו של דבר הושגה פשרה לפיה שרידב שילמה 1.8 מיליון שקל.
אלשיך מתייחסת לעדותו של תדמור בבית המשפט, ואומרת כי "קשה היה להימנע מן הרושם, כי עדותו מתחמקת, פתלתלה, ורב בה הנסתר על הנגלה", וכי תדמור ניסה להתחמק כאילו הוא עצמו לא היה אלא חותמת גומי חסר ידע ומומחיות. "משמעות עדותו של מר תדמור פשוטה וברורה", קבעה אלשיך, "נרקחה עסקה למראית עין, אגב ניסיון אשר נראה - ואני זהירה בלשוני - כניסיון להונות את שלטונות המס".
לדברי אלשיך היא התלבטה רבות האם אין מקום לקבוע לגבי שרידב ותדמור כי "כורה בור יפול בו", כאשר היא מכוונת לאפשרות שהיתה מתייחסת להסכם הפיקטיבי כהסכם תקף ומחייבת את תדמור להחזיר את הכסף, אך מחליטה שלא לענות כן.
בהחלטתה כי מדובר היה בעסקת תיווך ולא בעסקת מניות אלשיך מתבססת על מספר ממצאים ובין היתר העובדה שבפועל לא היתה כל העברה של מניות; העובדה שרשויות המס סירבו להכיר בעסקה כעסקת מניות ושתדמור הסכים לבסוף להתפשר ולשלם כשליש מהסכום שנדרש ממנו תחילה; וכן העובדה שהסכום שקיבל תדמור הולם את התשלום המקובל בגין עסקאת תיווך.
בהתאם למסקנתה דחתה אלשיך, "בלב כבד", את תביעת הכונס, שמשמעותה היא שתדמור לא יצטרך להחזיר את הכסף. היא קבעה שתדמור לא יקבל הוצאות משפט ולא יקבל בחזרה את ההוצאות הגבוהות שנפסקו לו במהלך ההליך.
לפנייה לכתב/ת 
גד זאבי
צילום: יריב כץ
מומלצים
