הטיל הצפון קוריאני צריך להדאיג גם את ישראל

הצפון קוריאנים לא שיקרו. כל הנתונים שנאספו עד עתה מעידים כי שיגור הטיל הבוקר (יום א') אכן נועד למטרה לגיטימית לכאורה - להכניס לוויין קטן למסלול לא גבוה במיוחד בחלל. אז מדוע מעורר השיגור זעם כזה בדרום-קוריאה, ביפן ובארה"ב וחששות לא מעטים בסין וברוסיה? התשובה נעוצה בפרטים הטכניים, אומר מפקד חיל האוויר ומנכ"ל משרד הביטחון לשעבר, דוד עברי. "מדינה שמסוגלת לשגר בהצלחה לוויין במשקל של 100 ק"ג לגובה של 400 ק"מ בחלל באמצעות טיל תלת-שלבי - מסוגלת לשגר באמצעות אותו טיל ראש קרב גרעיני, במשקל חצי טון, לטווחים שבין 2,500 ל-3,500 ק"מ".

לצפון קוריאה יש כבר מספר פצצות גרעיניות וטילים המסוגלים להגיע לכל נקודה בדרום קוריאה ולאזורים נרחבים במערב יפן. אם הניסוי האחרון הצליח, היא תהיה מסוגלת לפגוע באמצעות הטיל ארוך הטווח, טאייפו-דונג 2 שיצויד בראש קרב גרעיני, בכל שטחה של יפן, בדרומה של סין ואפילו להגיע עד אלסקה שבארצות-הברית. המודיעין האמריקני אומר אמנם כי צפון קוריאה עדיין לא הצליחה למזער את הפצצות הגרעיניות שברשותה באופן שאפשר יהיה להתקינן בראש קרב של טיל בליסטי - אבל זה רק עניין של זמן. ברגע שלצפון קוריאה יהיה טיל בליסטי בין יבשתי היא תפתח עבורו במוקדם או במאוחר את ראש הקרב הגרעיני.

עובדות אלה צריכות להדאיג גם אותנו. לאיראן אין אמנם עדיין נשק גרעיני כמו לצפון קוריאה, אבל היא קרובה להשיגו ויש לה יכולת טילית מוכחת לטווחים ארוכים. בשנה שעברה שיגרה אירן בהצלחה לוויין קטן לחלל. הטיל שבאמצעותו בוצע השיגור מצביע על יכולת בליסטית להגיע לטווחים של כ-2,000 ק"מ. אבל למרות שלכאורה איראן מפגרת אחרי צפון קוריאה - בחשבון ארוך היא מסוכנת יותר. יש לה נפט למממן את שאיפות ההתפשטות הדתיות שלה ואת פיתוח הנשק הטילי והגרעיני - והיא גם חסינה יותר בפני סנקציות בינלאומיות.

צפון קוריאה, לעומת זאת, היא חסרת משאבים ואוכלוסייתה רעבה ולכן ניתן ביתר קלות להידבר עמה ואף "לקנות" פשרה באמצעות סיוע כלכלי מאסיבי. הצרה היא שקופתה הריקה וכלכלתה הכושלת של צפון קוריאה "עובדים" גם בכיוון ההפוך מזה הרצוי למערב ולנו: צפון קוריאה מסייעת תמורת תשלום נאה לאיראן ולסוריה, ובעבר גם לפקיסטן, לפתח נשק גרעיני וטילים. מדענים איראנים, לדברי מקורות מודיעין זרים, היו נוכחים בשיגור הבוקר וגם בניסוי הגרעיני שערכה צפון קוריאה לפני כשנה וחצי. מכאן שכל ידע ואולי אף מערכת נשק שמפתחת צפון קוריאה יימכר בסופו של דבר למדינות אלה. אולי אף למדינות מוסלמיות אחרות שיצטרפו למחנה האיסלאם הקיצוני.

יש לנו עסק עם מדינה מטורפת

אבל הסכנה העיקרית ליציבות במזרח אסיה, ובעקיפין גם לנו, מהשיגור הבוקר נובעת לא כל כך מיכולת השיגור הטכנית, ואפילו לא מעצם העובדה שצפון קוריאה מחזיקה בנשק גרעיני, אלא בעיקר מאופי המשטר הצפון-קוריאני בהנהגתו של קים ג'ונג איל. ההנהגה בצפון קוריאה הוכיחה ומוכיחה פעם אחר פעם כי היא חסרת אחריות, אכזרית ולא-צפויה. במילים פשוטות. יש לנו עניין עם "מדינה מטורפת" שאינה מתחשבת ברווחת ובשלום תושביה ומוכנה לסכנם ברעב ובמלחמה קונבנציונאלית או גרעינית ובלבד שתוכל להטיל אימה על סביבותיה ולהגדיל את יוקרת שליטיה. חיבור בין משטר כזה לבין יכולות שיגור ויכולת גרעינית צבאית הוא איום ממשי לא רק על שלום האזור אל גם על שלום העולם כולו.

זוהי גם נקודת ההשקה האסטרטגית בין האיום האיראני הגרעיני עלינו, על מדינות המזרח התיכון ועל אירופה, לבין האיום הצפון-קוריאני על מדינות אסיה ומערב ארצות הברית - בשני המקרים מדובר בחיבור בין משטרים פנאטיים, חסרי אחריות ולא-צפויים לבין נשק להשמדה המונית. אמנם, משטר האייתולות באיראן הוא עדיין הרבה יותר שקול, אחראי דמוקרטי ושקוף מהמשטר בצפון קוריאה. אבל זה עלול להשתנות בעתיד כתוצאה משינויים בצמרת וכתוצאה משכרון כוח. משטר פנאטי דתי השואף להגמוניה אזורית ולמעמד של מעצמה צבאית עולמית אינו הרבה פחות מסוכן מהדיקטטורה הסטליניסטית המוטרפת של צפון קוריאה.

אולי המשטר בטהרן אפילו מסוכן יותר. הניסיון מוכיח כי צפון קוריאה מפתחת נשק

גרעיני ויכולות בליסטיות כאמצעי סחיטה כלכלי וכאמצעי לשמירה על שרידות המשטר; באמצעות האיום היא מקווה להגדיל את כמויות המזון הדלק ומוצרי צריכה שהיא מקבלת משכנותיה העשירות, יפן ודרום קוריאה. לאותה מטרה היא מאתגרת גם את ארה"ב סין ורוסיה. רק כך יוכלו קים ג'ונג איל וחבריו להנהגה להמשיך לספק מזון לאזרחי ארצם ולתפוס מקום מרכזי בזירה הבין לאומית מבלי להודות סופית בכישלון הניסוי המרכסיסטי-לניניסטי ולאבד את השלטון.

גם לאיראן יש צרות כלכליות שהסנקציות מחמירות אותן. אבל התלות של האייתולות בסיוע ישיר מבחוץ הוא הרבה יותר קטן והנפט שברשותה יחד עם היכולת להבעיר את בארות הנפט בסעודיה בעיראק ובכווית מהווה מנוף לחץ כלכלי נגדי יעיל לזה שמפעיל המערב. מסיבה זו חשוב לראות כיצד תגיב כעת הקהילייה הבינלאומית על ההתגרות של צפון קוריאה. לא במקרה מציינים מומחים בארה"ב כי זה האתגר הרציני הראשון בתחום יחסי החוץ והביטחון הלאומי הניצב בפני ממשל אובמה. מהאופן בו יגיבו ארה"ב ומועצת הביטחון המתכנסת הלילה אפשר יהיה ללמוד מה מצפה לעולם ולנו בהמשך העימות עם איראן.