בית המקדש בירושלים
קשה לעמוד מול מנורת המקדש העשויה זהב על רקע הר הבית ולא לחשוב על העבר המפואר של ירושלים לפני כאלפיים שנה. ביקור במכון כלי המקדש הכולל חצוצרות כסף, שופרות, דגם בית מקדש ובגדי כוהנים, לוקח אותנו לתקופת המקדש
רבים מאיתנו גדלו או שמעו על אגדות ומסורות מגוונות על בית המקדש בירושלים – מקדשו הראשון של שלמה והמקדש השני שנבנה עם שיבת ציון ושופץ בתקופתו של המלך הורדוס, בה קיבל הר הבית את גודלו וצורתו הנוכחית עד היום. ארון הברית שנעלם כבר לפני יותר מאלפיים שנה הצית (גם היום) בדמיונם של רבים מחשבות וחלומות על כוחו ומסתוריותו של הארון – תשאלו את סטיבן ספילברג על סרטו אינדיאנה ג'ונס והתיבה האבודה או סעו לאקְסום שבאתיופיה - שם טוענים המקומיים כי הארון שוכן במנזר עתיק.
אבל למה ללכת רחוק כשאפשר לראות את כלי המקדש (מלבד הארון לצערנו) בנויים ומשוחזרים אחד לאחד מהחומרים האמיתיים והכול כאן בישראל, בליבהּ של ירושלים. מרכז המבקרים של מכון כלי המקדש שברובע היהודי, הוקם לפני כעשרים שנה בידי הרב ישראל אריאל. כאן יכול כל המעוניין לחזות במו עיניו במה שלא נראה בעולם כבר אלפיים שנה מאז חורבן הבית השני.
את ביקורנו במכון ליווה מנכ"ל המכון, הרב יהודה גליק, ג'ינג'י עם אופי, שהברק בעיניו לא נסתר כאשר הוא מדבר על כלי המקדש והמכון בו מבקרים אלפי תיירים (נוצרים ויהודים כאחד) בשנה. את תחילת הביקור שלנו פתח גליק בתקיעה בחצוצרה עשויה מקשה אחת של כסף, שנבנתה בדיוק רב. תפסנו אותו בדיוק בזמן שבו התארחה במקום קבוצות תיירים מחו"ל וישראלים, כשהסביר ותיאר על חיי היום יום בבית המקדש והשימוש בכלים המשוחזרים.
תקיעה בחצוצרה עשויה מקשה אחת של כסף (צילומים: רון פלד)
כלי קודש לעבודת המקדש המוצגים כאן ב"תערוכת כלי המקדש" עוצבו על ידי מיטב האמנים בישראל באופן התואם במדויק את התיאורים בתנ"ך ובדברי חז"ל במשנה, בתלמודים ואף אצל הרמב"ם והם כשרים לשימוש במקדש בהתאם לדרישות ההלכתיות. כלי קודש אלו עשויים מזהב, כסף ונחושת. על השימוש בהם במקדש בעתיד אפשר להתווכח אבל את זה נשאיר בצד לפחות כרגע.
חז"ל מונים 93 כלים שונים, מתוכם שוחזרו כבר על ידי המכון מעל ל-70. בין הכלים ששוחזרו ומוצגים בפני הציבור בתערוכת המכון, שלושת הכלים המרכזיים שעמדו בהיכל: המנורה, שולחן לחם הפנים ומזבח הקטורת. בנוסף, ניתן לצפות בתערוכה בכיור, בכלי הנגינה של הלויים - הכינור, הנבל והחצוצרות, במזרקות לקבלת דם הקרבנות, כלים לניסוך המים והיין ועוד.
מלבד לשחזור הכלים, מוצגים בתערוכה עשרות ציורי שמן מרהיבים שצוירו על ידי ציירים ממיטב ציירי ישראל. ציורים אלו ממחישים באופן מדויק את תולדות המקדש ,עבודת המקדש, ואת מרכזיותו של המקדש בעם ישראל.
חזית בית המקדש
יהודים, נוצרים וכלי המקדש
מעניינת העובדה שנוצרים רבים בעולם, מתעניינים במכון, מבקרים בו רבות ואף תורמים. זרמים מסוימים בנצרות (כדוגמת האוונגליסטים) אוהדים את ישראל ועבורם בית המקדש חשוב לא פחות מאשר ליהודים אבל לא בתיאולוגיה עסקינן.
אחד מהכלים שמשכו את עיננו היה המזלג, מעין קלשון עם שלוש רגליים המוזכר בספר שמואל א' בהקשר למשכן שילֹה. המזלג שמוזכר גם אצל הרמב"ם מזכיר משום מה את אל הים פוסידון ובידו "קלשון" או אפילו איורים בהם מוצג השטן אוחז בקלשון בעל שלוש שיניים בידו. לשאלה האם יש קשר במסורות בין הדתות השונות והמזלג/קילשון טרם קיבלתי תשובה.
בחדר התחתון במכון, ציורים רבים בנושא המקדש על הקירות. בתוך ארונות זכוכית ניתן לראות מצופה זהב את שולחן לחם הפנים המוזכר בספר שמות: "וְעָשִׂיתָ שֻׁלְחָן, עֲצֵי שִׁטִּים: אַמָּתַיִם אָרְכּוֹ וְאַמָּה רָחְבּוֹ, וְאַמָּה וָחֵצִי קֹמָתוֹ. וְצִפִּיתָ אֹתוֹ, זָהָב טָהוֹר; וְעָשִׂיתָ לּוֹ זֵר זָהָב, סָבִיב. וְעָשִׂיתָ לּוֹ, אַרְבַּע טַבְּעֹת זָהָב; וְנָתַתָּ, אֶת-הַטַּבָּעֹת, עַל אַרְבַּע הַפֵּאֹת, אֲשֶׁר לְאַרְבַּע רַגְלָיו". לקרוא את הפסוק המקראי ולהביט על השולחן עשוי זהב שבתוך ארון הזכוכית ולהשוות.
בחדר העליון בסמוך לחנות המכון, בגדי הכוהן, מזבח הקטורת המוזכר אף הוא בספר שמות. אגב, במשכן במדבר נבנה המזבח מעצי שיטים ואילו בספר מלכים, מתואר שנבנה בתקופת שלמה המלך והמקדש הראשון מעץ ארז.
דיונון בשרות המקדש
באחד משלושת החדרים במכון יושב לו לאחר כבוד, דגם בית המקדש השני. החצר, הלשכות, וכמובן קודש הקודשים בהיכל, מיקומו ההיסטורי של ארון הברית על אבן השתייה (כיום כיפת הסלע), אליו יכול היה להיכנס רק הכהן הגדול אחת לשנה ביום כיפור. בפינת החדר אקווריום ובו חלזונות מהם הפיקו את צבע התכלת ששימש גם בבגדי הכהנים (לצביעת 2 ס"מ אריג, נדרשים שני חלזונות).
דגם בית המקדש
בימי קדם צבעו אריגים וחוטים בצבעים יקרי ערך אשר סימלו מעמד מכובד ומלכותי. התכלת מוזכר כבר במגילת אסתר כאשר מתואר מרדכי בלבוש מלכות, התכלת. במקומות נוספים במקרא, הצבע הראשון ברשימת האריגים היקרים שהיו במשכן הוא התכלת. לצד האקווריום ניתן להבחין בתוף צנצנת בדיונון ממנו גם רקחו ככל הנראה בתקופת המקדש את הצבע הכחול/תכלת בתהליך כימי.
האבנט אותו לבשו הכוהנים על בגדיהם מתואר בצבעי תכלת, ארגמן ותולעת השני (אדום). שלושת הצבעים, כאמור, הופקו מבעלי חיים. אחת לשנה בחודש אוגוסט מספר הרב גליק, יוצאים הוא וחבריו אל השומרון ואוספים את תולעי השני (סוג של טפיל) שחיות על עצים מהם ניתן להפיק את הצבע האדום הנדרש.
יש להבדיל בין תולעת השני שכאמור משמשת בהפקת צבע התכלת לבין תולעת השמיר המוזכרת בתלמוד ובספרות האגדה היהודית כבעלת יכולת לבקע כל חומר שאיתו היא באה במגע. על פי המקרא (מלכים א'), נאסר על שלמה לחצוב ולסתת את אבני המקדש בברזל: "וְהַבַּיִת בְּהִבָּנֹתוֹ אֶבֶן שְׁלֵמָה מַסָּע נִבְנָה וּמַקָּבוֹת וְהַגַּרְזֶן כָּל כְּלִי בַרְזֶל לֹא נִשְׁמַע בַּבַּיִת בְּהִבָּנֹתוֹ". וכאן על פי אחת הגרסאות, נכנסה תולעת השמיר לפעולה. ישנה גרסה אחרת שהמחזיקים בה טוענים שתולעת השמיר בכלל הייתה חומר רדיואקטיווי שבעזרתו נעשה חיתוך האבנים.
בחנות המכון שבכניסה דגמי בית המקדש, אטלס כרטא לחקר בית המקדש, ספרים לילדים ומבוגרים ועוד.
היכונו לביאת המשיח
מחוץ למכון במרחק של כמה עשרות מטרים דרום מזרחית ובירידה אל רחבת הכותל המערבי מהרובע היהודי, שוכנת לה תחת כיפת השמיים מנורת המקדש, מכילה 43 ק"ג זהב (כמשקל ככר זהב) ובעלות של יותר מ-3 מיליון דולר.
43 קילוגרם של זהב. מנורת המקדש
המנורה, שהועברה לכאן לפני כשנה מהקארדו שברובע היהודי, נבנתה אף היא על פי המקורות וההלכה. לעמוד לידה ולהביט על הר הבית הסמוך, גם לחילוני כמוני קשה להישאר אדיש ושלא לחשוב על עברהּ המפואר של ירושלים לפני כ-2,000 שנה. על זה כבר כתבו חכמים מאיתנו בתלמוד הבבלי, מסכץ קידושין: "עשרה קבין של יופי ירדו לעולם - תשעה נטלה ירושלים ואחד כל העולם כולו. אין לך יופי כיופייה של ירושלים".
לפנייה לכתב/ת 
