מקיוסק לבר בשדרה: דייטינג בנעלי בית

לדוכני המזון בשדרותיה של תל אביב קדם ביתן קטן שמכר גזוז ב-1910. פרט לדיונים פוליטיים היה זה גם מקום מפגש לרווקים, או בקיצור - הפיק-אפ השכונתי הראשון. מאה שנה מאוחר יותר לא השתנה הרבה, חוץ מזה שמוכרים שם גם סושי. מסע מצולם

"אז בא לך שנלך לשתות גזוז איזה יום?".

מעניין אם כך היו מציעים פעם לצאת לדייט בתל אביב של תחילת המאה הקודמת. השנה היא 1910, ובעיר העברית הראשונה, שהיתה אז רק בת שנה, הוחלט שיש להקים מקום בו יוכלו הפועלים ובוני העיר להרוות את צמאונם.

בדומה להיום, גם הקיוסק הראשון, שהוקם בפינת הרחובות הרצל ושדרות רוטשילד, היה צריך לקבל את אישורו של ועד תל אביב ולטפל בשאר ענייני ביורוקרטיה ואישורים, כיוון שפרנסי העיר רצו לשמור על השקט והשלווה של שדרת המגורים, הרחק משווקיה ההומים של יפו.

לפחות עוד עשור יחלוף עד שייפתח בית הקפה הראשון בתל אביב, שלא לדבר על מסבאות וברים. לכן, הקיוסק הראשון, שתוכנן על ידי האדריכל יוסף ברסקי, היה באותה העת אבן שואבת למפגשים החברתיים. בסביבתו נדונו דיונים פוליטיים והתנהלו ויכוחים ערים בענייני העיר המתפתחת והחלום הציוני. וכמובן, הקיוסק גם היה נקודת מפגש לבני נוער ולזוגות צעירים.

הקיוסק שנפתח בעיר, שרובה ככולה היתה עדיין חולות ושממה, היה עשוי עץ וקוטרו נאמד בשני מטרים. הוא היה בעל צורת משושה ולראשו כיפת מתכת עם קצה מחודד, כשלצידו הוצב פנס לוקס, הלוא הוא הפנס הראשון המפורסם.

בית קפה משוחזר כקיוסק הראשון בשדרות רוטשילד (צילום: זיו ריינשטיין)

בקיוסק נמכרו משקאות קלים בלבד, כמו גזוז בטעם חמוץ-מתוק וברד. "מעולם לא נמכרו בקיוסקים משקאות חריפים, כפי שסוברים רבים", אומרת שולה וידריך, חוקרת העיר תל אביב ומדריכת סיורים, "זה היה קיוסק לכל דבר ומכרו בו משקאות קלים". חבל, היה מעניין לדמיין את ביאליק, שיינקין ודיזנגוף קובעים לצאת לקיוסק, דופקים "שוטים" של וויסקי מיושן וחוזרים הביתה מבוסמים, רכובים על החמור בזיגזג.

העלייה הרביעית - "עליית הקיוסקים"

מקורה של המילה "קיוסק" הוא בשפה הפרסית כּוֹשְׁךּ. משם היא הועברה לשפות הלטיניות באירופה דרך השפה הטורקית köşk‏‏‏‏ (ביתן). לעברית הגיעה המילה כנראה מרוסית - киоск.

הצלחתו של הקיוסק הראשון הובילה לבנייתם של שני קיוסקים נוספים בשנים לאחר מכן (ממש רשת...) ברחוב אלנבי וברחוב לילינבלום. הקיוסק ברחוב לילנבלום, בסמוך לקולונע העבר "עדן",הוא השלישי במספר שנבנה (1920). הוא כבר היה עשוי בטון והוא קיים בצורתו המקורית עד היום, למרות שאינו פעיל.

קיוסק מיצים בשדרות בן גוריון פינת דיזנגוף (צילום: זיו ריינשטיין)

למעשה, בתקופת העלייה הרביעית (1924-1928) הלך וצמח מספר הקיוסקים בעיר, עד שכונתה עלייה זו "עליית הקיוסקים". יחד עם זאת, הקיוסק הראשון נרקב עם השנים, וב-1989 נהרס לחלוטין אחרי שנים של הזנחה. מודל חדש שלו נבנה ב-2004 (בתמונה למעלה).

בשנות ה-30 החלו כבר לצוץ בתי קפה בתל אביב, אבל עד לזמנים אלו היווה הקיוסק נקודת התפתחות משמעותית מבחינה מסחרית ותרבותית בשדרות רוטשילד, ובמיוחד בעיר שבה טרם היו חנויות, מסעדות ומקומות בילוי.

תל אביב כמובן התפתחה מאוד במאה שנות קיומה, והיום ניתן למצוא קיוסקים מודרניים או מה שכולם מכירים כ"פיצוציות", המפוזרות לאורכה ולרוחבה של העיר. אבל ההתפתחותית הכרונולוגית של הקיוסקים הראשוניים היא לאו דווקא אל פיצוציות שפתוחות 24 שעות (בקיוסק הראשון נמכרו משקאות עד 11 בלילה בלבד), אלא למקומות בילוי ואוכל שונים, שממוקמים בשדרותיה השונות והיפות של העיר.

יש להצטייד במראה קז'ואל וכלב

כך למשל ניתן למצוא בתי קפה קטנים בתוך מבנים קטנים ויפים, דוכנים לסחיטת מיצים, סנדוויצ'יות למיניהן, ואפילו עמדת סושי לא קטנה. לדוגמה, בית קפה חביב שנמצא בדיוק היכן שהיה הקיוסק הראשון ושוחזר על פי צורתו ואופיו, ואפילו נושא את השם kiosk.

בשנים האחרונות הפכו המבנים הישנים בשדרות תל אביב לעסקים פורחים, המאופיינים באספקת שירותי אוכל ושתייה, אבל יחד עם זאת, הם גם מכילים פונקציה סמויה של מקומות מפגש לרווקים ורווקות, או אם תרצו - הפיק-אפ השכונתי של אמצע היום.

ציור קיר בסנדוויצ'יה בשדרות בן ציון ושדרות תרס"ט (צילום: זיו ריינשטיין)

לפיק-אפ השְׂדֵרָתי לא צריך להתלבש, להתאפר ושאר גינדורים שמיוחסים למקומות בילוי אחרים בתל אביב. נהפוך הוא, המראה השגרתי, הקז'ואל של הטריינינג, הג'ינס הקרוע, הכפכפים והגופיה הם קוד הלבוש המועדף והנפוץ במקומות אלו, ואם אתם מלווים בכלב בכלל טוב. רוצה אומר, "לא התכוננתי בכלל לבוא לפה, פשוט עברתי בדרך לקחת איזה קפה, או מקסימום לטחון איזה ג'בטה כפרית עם רוסטביף, על מצע של עגבניות מיובשות".

אל הסנדוויצ'יות ובתי הקפה בשדרה ניתן להגיע כמו לכל מקום בעיר, אבל כלי התחבורה הרלוונטי שרבים מגיעים איתו אל הפיק-אפ של שעות היום הוא האופניים, עם דגש על מראה וינטג'-נוסטלגי של פעם. ייתכן שהשימוש באופניים בפיק-אפ השְׂדֵרָתי הוא בגלל שבילי האופניים המעטרים כל שדרה בתל אביב, אבל גם כאן בא לידי ביטוי היבט אגבי, בבחינת "זה לא היה בתכנון, פשוט עצרתי לקחת איזה שייק גזר קר אחרי האימון בחדר הכושר".

בניגוד למסעדות, המקומות האלה אינם מאופיינים כבתי-מאכל בהם יושבים הלקוחות שעות וסועדים את ליבם עד תום. הסנדוויצ'ים, הטוסטים, הקפה והמיצים, כלומר, התפריט הפשוט והקליל, גורמים תחלופה גבוהה בקרב בלייני השדרות, שממשיכים לתחנה הבאה שלהם ואולי אפילו לפונדק השְׂדֵרָתי הבא, בצומת הקרוב.

יום שישי את יודעת, יש בעיר מסיבה (בשדרה)

דבר נוסף שמאפיין את דוכני המזון בשדרות העיר הוא אופן הישיבה. בדרך כלל מדובר בישיבה על כסאות בר גבוהים המותאמים לשולחנות או דלפקים בגובה זהה. שוב, הדגש הוא על תחלופה גבוהה, לא על התמרחות, רביצה על ספה (לעיתים כמו בבר) או הישארות לזמן רב במקום.

רבים מבין מקומות המפגש השְׂדֵרָתִיים פופולריים במיוחד בסוף השבוע, ובעיקר ביום שישי של שעות הבוקר המאוחרות בואכה אחר הצהריים. אז מתכנסים מיטב בניה ובנותיה של העיר, אמנים, סופרים, אנשי מוזיקה וברנז'ה למיניהם ואוכלים, שותים, מדברים, מעשנים וכמובן שגם מסתכלים. האוכל בצורת הבילוי הזו הוא לא עניין, אלא המפגש החברתי.

הפיק-אפ השְׂדֵרָתי מפגיש בין תל אביבים צעירים כמבוגרים ונותן במה לשגעונות של כל אחד ולצבעוניות של האנשים, שעושים את העיר הזו כל כך נפלאה ומגוונת. בדומה לימים בהם הוקמה העיר, גם בקיוסקים המודרניים האלה מוחלפות דעות ונוצרים קשרים רומנטיים.

ולכן ניתן לומר, שבהקימם את הקיוסק הראשון בתל אביב (הרבה לפני שהיו בה תיאטרון, קולנוע או מוזיאון), ראו לנגד עיניהם פרנסי העיר וראשיה את הסוציאליזציה של בני העיר העברית הראשונה כאחת המטרות החשובות שעל פיה תגבש תל אביב את אופיה ותהפוך לעיר בילויים אולטימטיבית וללא הפסקה (חוץ מאיזה עצירה ככה בקטנה לאיזה סנדוויץ' בשדרה, לא משהו רציני, לשטוף קצת את העיניים, אתם יודעים...).

מצאתם טעות בכתבה? כתבו לנו

שלחו כתבה שתף ב- שתף ב-

תגיות: