מכות מצרים של נסראללה
הוא ידע היטב עד כמה הרחיק לכת - ובכל זאת לא נמנע מקריאת התיגר הפומבית. אם יצליחו הפטרונים בטהרן לממש ולו מקצת משאיפותיהם, לא רק קהיר צריכה לחשוש
מה שהחל כרמיזות מנומסות, התפתח לכדי המרדה גלויה והגיע בסוף-השבוע לגל מעצרים ונאומים פומביים. את השדים שיצאו מהבקבוק כבר קשה מאוד להחזיר, וספק אם יש מי שמנסה.
חסן נסראללה שיער ודאי כי קריאתו הדרמטית, בשיאו של "עופרת יצוקה", לעם המצרי ולקציני הצבא למרוד בשלטונו של מובארק - לא תעבור בשקט. בקודים הברורים בעולם הערבי, אין מכפישים משטר; אין קוראים להמרדה; ולבטח אין עושים זאת בגלוי. את כל זה הפר מזכ"ל חיזבאללה הפר זאת ברגל גסה, וסביר היה שהמצרים יגישו לו את החשבון.
מעבר לניסיונות-הנגד להכפישו במהלך המבצע בעזה, ולהאשמות
שאלה של עיתוי
החשבון נסגר - ונפתח
עלי ואקד
אחרי פריצת מעבר רפיח והכישלונות בשיחות על שליט ועם הפתח - קהיר המתינה להזדמנות לגל מעצרים. בכיר ברשות הפלסטינית ל-ynet: הקו האדום שחצו חיזבאללה והאיראנים סיפק אותה
אך כאן ביצע נסראללה מהלך נוסף, שהעמיק את המשבר עוד יותר: בנאומו בערב שבת הוא הודה כי אכן חוליה מטעם חיזבאללה פעלה במצרים, אך זאת "רק" כדי לסייע מבחינה לוגיסטית ל"התנגדות הנצורה בעזה". צריך להגות בהודאתו כדי להבין את מלוא חומרתה: מנהיג מיליציה שיעית קורא למרד בתוך מצרים ומודה ששליחיו פעלו בשטחה הריבוני של מדינה ערבית אחרת - עוד טאבו מקודש, שהופר מבלי להניד עפעף. ניסיונות ההצטדקות כבר היו בלתי רלבנטיים.
הטקסט היה לכאורה פייסני: "איננו מעוניינים בסכסוך עם המשטר המצרי", הבהיר נסראללה. אבל דווקא כאן שתל חבטה נוספת למובארק: מ"המשטר המצרי" עולה ניחוח עז של דה-לגיטימציה, ככזה שאינו מייצג את העם. לא סביר, למשל, שהמזכ"ל יכנה את אנשי אסד "המשטר" הסורי - אלא פשוט, סוריה.
השחמט הפרסי
מאז הנאום מצרים סוערת, עם קריאות מצד אנשי הממסד לכלול גם את נסראללה בכתב האישום נגד חברי החוליה, ואף דרישה של חברי פרלמנט להוציא נגדו צו מעצר. "נסראללה שותף לפשע משום שחילל את אדמתה של מצרים והשתמש בה לצורך פעולות האסורות על פי חוק", מאשימים בקהיר. המנהיג השיעי הלבנוני ידע כנראה עד כמה הרחיק לכת, ובכל זאת לא נמנע מקריאת התגר הגלויה - שקשה להפריז בחשיבותה.השאלה היא כמובן, מה פשר העיתוי? למה עשה נסראללה את שעשה - ולמה דווקא עכשיו? גם הפעם, את התשובה צריך לחפש לא בביירות, כי אם בטהרן. שם, על רקע הקרע הגלוי בין איראן למדינות ערב המתונות, נפלה כנראה ההחלטה לשגר חוליות טרור לתוך מצרים, במסגרת משחק השחמט על השליטה וההשפעה במזרח התיכון. משכך, גם ההשלכות עלולות להיות חמורות לא רק בקהיר: שורה של בירות ערביות מתבוננות בדאגה על ההתפתחויות הללו, מחשש שהן הבאות בתור. לא בכדי הכריזה מרוקו במפתיע על קטיעת היחסים הדיפלומטיים עם טהרן, על רקע האשמות כי זו בוחשת באחד מחבליה ומפיצה את השיעה בשטחה.
אבל לא רק במחנה הערבי ראוי להביט בחשש: דווקא לאור ההתנהלות סביב "עופרת יצוקה", וההבנה השקטה ששררה בין ירושלים לקהיר - גם אצלנו יש סיבה רבה לדאגה. אם חלילה תצליח איראן לחולל ולו מקצת משאיפותיה באחת או יותר משכנותיה של ישראל, סביר מאוד שהאחרונה תהיה מהראשונות לשלם.
עוד טאבו קדוש נשבר: נסראללה
צילום: AFP
מומלצים
