תנו כבוד למימונה

"השולחן ערוך מפה לבנה, מקושט ירק שיבולים, ועליו קערות וצלחות ובקבוקי משקה מסודרים בטוב–טעם. הרי כד חלב חמוץ והרי קערה גדולה מלאה קמח, שתקועים בו נרתיקי פול ירוק, והנה צלחת עמוקה עם דגים טריים... ועוד צלחות עם מיני מתיקה ודבש ופירות ממינים שונים: תמרים,שקדים,אגוזים... לא חסרים גם בקבוקי יין ובירה" (פרופסור ח.ז. הירשברג מתאר מסיבת מימונה בעיר פאס שבמרוקו, אליה נקלע בראשית שנות ה-50 של המאה הקודמת).

תיאורו של הירשברג, שנכתב בשנת 1957, חושף שמחה משפחתית וקהילתית שכמעט שלא הייתה ידועה בחברה הישראלית. חמישים ושתיים שנים לאחר פרסום ספרו, אירועי המימונה, שמקורם ביהודי מרוקו ותפוצתם בקהילות צפון אפריקה, הם חלק בלתי נפרד מלוח השנה הישראלי בכלל וחג הפסח בפרט. מה ידוע לנו עליהם?

יש המוצאים עדות לקיומה של חגיגה מיוחדת בדברי רבי ניסים שחי בקירואן שבטוניסיה במאה ה-11. הכינוי 'מימונה' נזכר לראשונה, לדעת פרופ' א. בשן,במאה ה-18, ועדות כתובה על קיומה מצויה מאמצע המאה ה-19, דהיינו מלפני כמאה וחמישים שנה ויותר.

דעות רבות משל חוקרים, רבנים וסופרים הועלו לגבי מקור שמו של החג. לדעת החוקר יצחק איינהורן, מקורה של המימונה הוא בסעודת פיוס שהיו עורכים לכבודו של מימון, "מלך גדול ממלכי השדים". הירשברג מביא את דעתו של הרב יוסף בן נאים שגרס כי מימונה - מקורה במאמינים. ובמה מאמינים? מאמינים כי כגאולה ראשונה כן גאולה אחרונה - בניסן נגאלו בני ישראל ובניסן עתידין להיגאל. כיוון שסוף חודש ניסן מתקרב והגאולה טרם באה, חוגגים את המימונה, מתוך אמונה בגאולה הקרובה.

נימוק נוסף לשם הוא במסורת שבאיסרו חג של פסח נפטר רבי מימון, אביו של הרמב"ם, והמימונה היא תחליף להילולא האסורה בניסן. הסבר אחר מוצא את המימונה נובעת מהמילה 'ממון' .בני ישראל יצאו ממצרים ולא הספיקו לספור את שללם, ולכן מברכים בברכת הצלחה - 'תרבחו ותסעדו' (תרוויחו ותצליחו). אם בכך לא די, הרי שהיו שמצאו בשם  החג אזכור לגברת 'מימונה' שקברה ליד פאס שימש מוקד לעלייה לרגל. ועוד הסבר: המקור הוא במשמעות המילה 'מימון' בערבית - אושר, מזל-טוב. למי שמצליח בעסקים קוראים 'מול למימון' - בעל מזל.

מקורות השם 'מימונה' אינם מסבירים את ההילולא הגדולה שמשתתפים בה מאות אלפים. במנהגי השמחה מצאו רבים את טעמה. כך, למשל, המשנה אומרת כי בארבעה פרקים נידון העולם, ובפסח הוא נידון על התבואה. מכאן המקור להבאת שיבולים. הסבר אחר הוא בעובדה ששמחת חג הפסח אינה שלמה שהרי "מעשי ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה?". כדי להשלים את השמחה מקיימים את המימונה. היו שראו במסיבה זו זכר למסורת שנהגה במקדש - חג קורבן העומר, ועל-כן הונח על השולחן כד קמח. ואולי הכול נובע מהעובדה שהמשיח לא בא ואת האכזבה מבקשים להפיג באמצעות ההילולא.

עבור רבים מהישראלים עיקרה של המימונה הן המופלטות, אך במקור כל קהילה נהגה באופן שונה. היו שנהגו לאכול חמץ בליל המימונה ויש שהקפידו שלא לאכול חמץ ולהמשיך במאכלי פסח ודברי מתיקה ופירות, שהם סימן לשנה טובה. מנהג נוסף הוא שהמתארחים אינם מתעכבים בבית החוגגים, אלא שוהים זמן קצר, טועמים וממשיכים לבית משפחה נוסף.

בעשרים שנים האחרונות אנו עדים להפיכת המימונה לחג של כלל החברה הישראלית. נראה שהשתרשותו של החג בקרב קהלים גדולים, ביניהם רבים מיוצאי ארצות אשכנז ,נעשתה מהר יותר מהתקבלותם של חגים כמו חנוכה ופורים שהיו לנחלת כלל העם רק מאות בשנים לאחר התרחשות האירועים שבעטיים הם נקבעו.

בטלטולי הדרך שעברו הגלויות השונות מארצות מוצאם אל מדינת ישראל אבדו רבים מהמנהגים שאפיינו כל אחת מהן. התהליך הברוטלי של 'מיזוג גלויות' כתש את ייחודן של המסורות הקהילתיות הייחודיות, והדור הצעיר שנולד או גדל בארץ לא המשיך את מורשת אבותיו. מעת שהשתנתה הסיסמא והחברה הישראלית עברה מ 'מיזוג גלויות' ל 'קיבוץ גלויות', ניתנה ההכרה למסורתן של העדות והקהילות וניתן גם הסיוע לטיפוחה של מסורת המפארת את המורשת היהודית הייחודית.

המימונה היא חג שסיבותיו המדויקות אינן ידועות, אך בעצם קיומו – עם או בלי הפוליטיקאים – נמשכת ומתעצבת מסורת עשירה מגוונת וחשובה העוברת מדור לדור, מקהילה לקהילה, מסורת היוצרת את ייחודה של החברה הישראלית. ככל שנטפח מסורות עדתיות וקהילתיות המלוות את העם היהודי מאות שנים כך יהיו חיינו עשירים ובעלי תוכן רחב יותר.