לאסור דומה לחמץ, להתיר מוצרי קטניות
"במקביל לאיסור מוצרים הדומים מדי לחמץ, צריכים להסכים כלל רבני ישראל לבטל חומרות שלא היו כלולות בגזירת הקטניות המקורית - ולהתיר שמן קטניות גם לאשכנזים"
כל עוד הרבנים והרבנות אינם דורשים צורה שונה של המוצר, וגם אריזה שונה, מיוחדת לפסח, הם מכשילים את הציבור, וכל מי שנכשל בגלל זה - הרבנים נכשלים יחד איתו, כאילו אכלו גם הם את מוצרי החמץ, יחד עם הדומים לו. ובכלל, כל מי שחתום על הכשר למוצר, כאילו אכל ממנו, וגם מכל הדומה לו, שאנשים רגילים להתבלבל ולהחליף.
לפני כמה שנים כבר כתבתי ופרסמתי, שעיקר גזירת הקטניות באשכנז באה למנוע החלפת מוצרי דגן הדומים לחמץ - בחמץ עצמו. אז טענתי כי חשוב מאוד לחזור אל מקורו של
המנהג האוסר קטניות בפסח, כפי שהוזכר בדברי גאוני אשכנז, ר' יצחק מקורבייל בספר מצוות הקטן (הסמ"ק), ובדברי גיסו ר' מרדכי אשכנזי (המרדכי) שכתבו כי איסור הקטניות נולד מהחשש שיוחלפו קדירות, קמח או פת של קטניות בדברים דומים מחמשת מיני דגן.
הנימוק המפורסם יותר על איסור קטניות - שמא נתערבבו גרעיני חיטה באורז או בקטניות - מובא בטור (אורח חיים, סימן תנ"ג) כנימוק משני ובתור חומרה יתירה, ובמקום שהיה ניפוי טוב מראש, היו שהקלו.
מכאן ברור שהמצב שלנו כיום חסר כל היגיון הלכתי דווקא למחמירי מנהג הקטניות, האשכנזים. השוק מוצף, והבתים מלאים בתחליפי דגן, שעשויים מקמח מצות ומקמח תפוחי אדמה, ואשכנזים שמדקדקים בכל חומרא, אוכלים לתיאבון עוגות ושאר מוצרים הדומים לדגן (ובהכשרים הטובים ביותר). וכבר קרה מקרה בעבר שראיתי מודעה של הרבנות, שמזהירה מפני "כיף כיף" של עלית, שעשוי מחמץ גמור, אך נעטף בטעות בעטיפת "כשר לפסח", ורק עירנות מיוחדת של תושב אחד היישובים בשומרון חשפה את הטעות.
עיקר גזירת קטניות במקורה נועד למנוע בדיוק מכשולים מן הסוג הזה, אך למעשה הרבנים מתאמצים מאוד לאסור כל מוצר שיש בו חשש תערובת שמן סויה ובלי שום כוונה כמובן, הם הופכים את ההלכה למגוחכת, חס וחלילה, כשנותר מנהג טעות שרואה במיני קטניות מצד עצמם - "חשש חמץ".
שמן קטניות לכתחילה
לכן, מי שרוצה לקיים באמת את גזירת הקטניות חייב לאסור את כל הדומה לחמץ, בלי לשאול מאיזה קמח הוא נאפה - וזה כולל מוצרים מיוחדים כשרים לפסח כדייסת דגנים, עוגות, וופלים, ביסקוויטים, מצות עשירות, וכמובן, כל מה שדומה לפת. וכך אני נוהג להחמיר על עצמי. המנהג להתיר את אלו, ולהחמיר בכל מוצר שאולי בא מספק תערובת קטניות, הוא משונה ואכן גורם לזלזול בהלכה.
לעומת הדומה לחמץ, שמן קטניות לא היה כלול מלכתחילה בגזירת הקדמונים - וכך נהג גם הראי"ה קוק שיצא נגד אלו שמוסיפים איסורים ללא יסוד.
שמן קטניות מותר לכתחילה, וכל המוצרים שמכילים חומרים שיש בהם שמן קטניות (כמו מרגרינה, ותערובות שכתוב עליהם 'כשר לאוכלי קטניות בלבד) מותרים לכתחילה גם לאשכנזים. מי שנהג לאסרם מחמת אי ידיעה, והתבררה לו טעותו, יעשה התרת נדרים - ויאכל.
במקביל לאיסור מוצרים הדומים מדי לחמץ, צריכים להסכים כלל רבני ישראל - "ספרדים ואשכנזים" כאחד - לבטל חומרות שלא היו כלולות בגזירה הקטניות המקורית. בכך, אפשר שנזכה גם לצאת סוף סוף מאיסור תורה אחר, של הפיכת התורה וההלכה ל"אגודות אגודות": אין "תורה אשכנזית", ואין "תורה לאוכלי קטניות", אלא עם ישראל אחד, שיש לו תורה אחת והלכה אחת – ובא לציון גואל.
