זה לגמרי טבעי
ההומוסקסואליות לא נעלמה בתהליך האבולוציה, למרות שאינה יכולה לסייע לרבייה המינית. האם הטבע, בניגוד לבני אדם רבים, אדיש ליחסים חד-מיניים?
"פשע נגד הטבע" הוא מונח משפטי המשמש לתיוג התנהגות מינית חריגה. המונח הופיע בספרי החוקים של רוב ארצות המערב עד לפני שנים לא רבות. הוא מתאר "צורת התנהגות מינית שאינה נחשבת לטבעית". המשפט המערבי מגדיר עבירה פלילית כאשר מתבצעת פגיעה באדם, ברכוש, בחברה או במדינה. רק במקרים נדירים עוסק החוק הפלילי בעבירה שאין בה נפגעים מוחשיים ושלא ניתן להצביע על הנזק הישיר הנגרם ממנה.
המינוח "פשע נגד הטבע" משמש לתיאור יחסי מין לא מקובלים, בין השאר להגדרת יחסים בין שני בני אותו מין. מהו ה"טבע" הזה, שמחוקקים בכל העולם יצאו להגנתו? מדוע אנשים כועסים כל-כך נוכח שני גברים או שתי נשים המקיימים ביניהם יחסי מין? האם יחסי מין כאלה הם אכן מחוץ ל"גדר הטבע"? ואם לא, מדוע בכל זאת סבורים אפילו אנשים משכילים כי הומוסקסואליות "אינה טבעית" וכי עצם קיומה מאיים ופוגע בסדרי עולם?
ההבדל בין נפוץ לבין טבעי
עיקרי העמדות הלא-דתיות הפוסלות יחסי מין בין בני אותו המין מתמצות בשתי קביעות מרכזיות:
א. יחסי מין בין בני אותו המין מנוגדים לדרך הטבע.
ב. יחסי מין כאלה פוגעים באבולוציה של המין ובסיכויי הישרדותו.
הטענה הראשונה ניזונה בעיקר מתחושת בטן, מזיהוי של הרגיל והנפוץ עם הטבעי. המצב השכיח, זה שאנו מורגלים בו, הופך בעינינו לחוק טבע. אלא שבטבע יש מגוון גדול של צורות התנהגות מינית, והטרוסקסואליות אינה האפשרות היחידה הנהוגה בו. התנהגות הומוסקסואלית נצפתה ותועדה בקרב שחפים, אווזים אפורים, פלמינגו, סוסים, דולפינים, קופי מקוק, קופי בונובו, שימפנזים, וכמובן - בני אדם.
בטבע יש דוגמאות רבות להתנהגות שנחשבת בחברה האנושית לבלתי טבעית ואפילו מגונה. ישנם בעלי חיים שיחסי מין בתוך המשפחה הם המצב השכיח אצלם. גם הדיכוטומיה החדה בין זכר לנקבה, שבעינינו היא הדבר ה"טבעי", אינה תופסת בקרב קבוצות בעלי חיים, שאצלם מתרחשת החלפת מין בתוך מחזור החיים. ה"טבע", כפי שאנו קוראים לו בפמיליאריות לא מוצדקת, עשיר בהתנהגויות מיניות מגוונות. יחסים חד-מינים ודו-מיניים, גילוי עריות והחלפת מין, מונוגמיה ופוליגמיה, רבייה מינית ולא מינית - כל אלה הם דפוסים המתקיימים בטבע ומאפשרים דרכי הישרדות שונות.
הטענה השנייה, המדעית לכאורה, הינה מורכבת יותר. במאמר של מייקל לה-פייג' (Le Page) שהתפרסם בכתב-העת "ניו סיינטיסט" (New Scientist) באפריל 2008, ציטט המחבר טיעונים קלאסיים של המתנגדים להומוסקסואליות על בסיס אבולוציוני: "שיקול הגיוני פשוט מראה כי האבולוציה אינה יכולה להסביר את ההומוסקסואליות - איך יכול גן להומוסקסואליות להיברר בפעולת הברירה הטבעית?... מדוע התכונות הגנטיות המקנות נטייה להומוסקסואליות לא נכחדו זה מכבר?"
מתנגדי היחסים החד-מיניים טוענים כי הברירה הטבעית בוררת תכונות שמגבירות את הסיכוי של כל יצור לשרוד ולהעמיד צאצאים. התנהגות מינית שאינה מאפשרת העמדת צאצאים, אינה יכולה לשרוד לאורך דורות ודינה להיעלם. אם הנטייה המינית של פרט מסוים היא לקיים יחסי מין עם פרט מאותו מגדר, הרי נטייה זו, אם אמנם היא מוכתבת על-ידי גנים, לא תעבור בתורשה לדור הבא, כי הדור הבא לא ייוולד. הומוסקסואליות, בראייה זו, מנוגדת לתיאוריית האבולוציה.
מהטיעון הכמו-אבולוציוני הזה נובעת מסקנה כי כל תכונה שמשמעותה הישירה היא אי-העמדת צאצאים, צפויה להיכחד. שתי הנחות מובלעות כאן ביחס לאבולוציה. האחת, שאם האבולוציה תקפה, כל מה שמפריע (או אפילו אינו תומך) להמשך קיום המין אמור להיכחד. השנייה, הישרדות המין לאורך דורות מותנית בכך שכל הפרטים בדור נתון יתרבו ויעמידו צאצאים פוריים.
באשר להנחה הראשונה: לא כל תכונה המונעת מפרט מסוים להעמיד צאצאים בעצמו, נכחדת בהכרח. ידועות דוגמאות לגנים שנוכחותם עשויה למנוע מפרט לקיים יחסי מין, ולמרות זאת גנים אלה שורדים באוכלוסיה לאורך דורות רבים. השערה סבירה אחת היא שגנים כאלה עשויים לתרום להישרדות בדרכים אחרות. יתר על כן, מחקרים בגנטיקה מראים כי לא כל גן הפוגע בפרט אכן נכחד בהכרח תוך זמן קצר.
כאשר מדובר בבני אדם, הרי שהשאלה איך עוברת נטייה הומוסקסואליות מדור לדור כלל אינה עולה. גברים, גם הומוסקסואלים, לוקחים נשים ומעמידים צאצאים בכל התרבויות והחברות, וזאת בלי קשר לשאלה מה הם מרגישים או למי הם נמשכים. רק סביב העשורים האחרונים של המאה ה-20, החלה להתפשט, בינתיים רק בחברה המערבית, אפשרות ממשית לחיי משפחה גלויים של זוגות חד-מיניים.
גם ההנחה שהישרדות המין מותנה בכך שכל הפרטים המשתייכים אליו יעמידו צאצאים, שגויה. אצל הנמלים, הדבורים והטרמיטים רק נקבה אחת בנחיל, ורק זכר אחד או זכרים מעטים מאוד, משתתפים בפועל בהעמדת הדור הבא. מינים רבים של יונקים חיים בקבוצות או בלהקות במבנה חברתי כלשהו, ומשותפת לכולם העובדה שרק מקצת הזכרים מפרים את הנקבות.
המִכְרְתָן העירום, יונק שחי במחילות באפריקה, חי בקבוצות של כ-20 פרטים לערך. כל קבוצה מונהגת על-ידי נקבה אחת, המאפשרת רק לזכר אחד (לפעמים לשניים-שלושה) להרביע אותה. שאר הזכרים לא מגיעים כלל לבגרות מינית; הם הפועלים השחורים של הקבוצה המשפחתית הזו, המכלים את ימיהם בחיפוש אחר מזון ובחפירת מחילות. מבחינת הישרדותו של המין, כלל לא משנה אם הם נמשכים לזכרים או לנקבות.
בטבע, אם כן, ייתכן שיהיו פרטים המאופיינים בהתנהגות או בתכונות שאינן תורמות במישרין להעמדת צאצאים. האם אפשר להסביר את קיומן של תכונות כאלה בתרומה אחרת כלשהי להישרדות המין?
מחקרים בדקו בהקשר זה שתי השערות: האחת, קיומם של זכרים הומוסקסואלים תורם להישרדות הקבוצה, ועקב כך, של המין, הודות להתנהגותם הלא-תחרותית. השנייה, פרטים (זכרים ונקבות) הומוסקסואלים תורמים לקיום השוטף של להקה משפחתית בסיוע בפעולות כגון חיפוש מזון או שמירה על צעירים. מחקרים מסוג זה מצביעים על ערך הישרדותי לדפוסי התנהגות חד-מיניים, כי התנהגות כזו משפרת את לכידותה החברתית של הקבוצה ובכך תורמת להישרדותה.
אם ההומוסקסואליות היא תכונה המצויה בטבע ואינה נמצאת בסתירה לאבולוציה, נשאלת השאלה באיזו מידה היא מעוגנת בפיזיולוגיה של בעל החיים שנולד איתה. מחקרים מהתקופה האחרונה מנסים לחשוף מאפיינים פיזיולוגיים של הומוסקסואליות בבעלי חיים שונים, כמו גם באדם.
האיילים הגאים
מזה שנים ידוע כי התפתחות תקינה של מערכת הרבייה של עובר מותנה בין השאר בחשיפה למינון מסוים של הורמוני מין בשלבים מוקדמים מאוד של ההריון. עובר זכר גנטי (XY) שנחשף לרמות גבוהות מדי של אסטרוגנים ברחם האם בשבועות הראשונים להריון, יפתח סממנים נקביים חיצוניים ופנימיים (למשל אשכים שתפקודם לקוי), ולא יתפקד כזכר ממוצע. ההיפך נכון לגבי עובר נקבה גנטי (XX).
הרלוונטיות של ממצאים אלה לדפוס ההומוסקסואלי השכיח לא ברורה, אף שהם עשויים להסביר מקרים של גבר המרגיש שהוא למעשה אישה, או אישה המרגישה שהיא גבר. עם זאת, רוב ההומוסקסואלים נראים ומתנהגים כמו בני המגדר שלהם, ומערכות המין שלהם תקינות: הגברים מסוגלים להזדווג ולהפרות והנשים מסוגלות להרות וללדת.
את התשובה לנטייה החד-מינית יש לחפש לפיכך במקומות אחרים, ככל הנראה בשילוב של הבדלים מולדים במבנים ספציפיים במוח, עם הבדלים מולדים בדפוסי הפרשת הורמונים, כאשר כל ההבדלים האלה נמצאים על רצף אפשרויות רחב בטווח הנורמלי.
בכתב-העת של אוניברסיטת אורגון התפרסם באוגוסט 2005 מאמר המתאר התנהגות הומוסקסואלית אצל איילים. מגדלי כבשים שקנו בכסף טוב איילים בעלי ייחוס לטיפוח עדריהם, גילו למגינת ליבם שכמה מהם כלל לא נמשכו לכבשים, אלא דווקא לחבריהם הזכרים.
קבוצת המחקר מאוניברסיטת אורגון קיבלה מענק נכבד והתבקשה לפתח בדיקה, שתאפשר לעמוד על נטייתם המינית של איילים צעירים, בטרם יימכרו להרבעה. המדענים מצאו בניתוח לאחר המוות במוחם של הזכרים ה"גאים", כי אזור מסוים בהיפותלמוס שלהם היה קטן בחמישים אחוז מאותו אזור במוחם של זכרים "רגילים". החוקרים ייחסו את התפתחות הנטייה ההומוסקסואלית באיילים לרמות נמוכות של אנזים מסוים הנוצר באזור זה במוח, אשר קשור לפעילות הורמונלית.
במחקר של לינדסטרם וסוויק (Lindsröm, Savic), שהתפרסם ברשומות האקדמיה הלאומית למדעים של ארה"ב (PNAS) באוגוסט 2008, נמצאו הבדלים בהדמיות PET ו- MRI, בין האסימטריה במוחות של זכרים הומוסקסואליים לבין אלה של הטרוסקסואליים: מידת האסימטריה אצל הגברים ההומוסקסואליים דמתה יותר לזו הנמצאת במוחות של נשים.
הניסיונות לקשר הומוסקסואליות לשינויים ספציפיים בגוף האדם לא העלו עד עתה ממצאים מספקים. האם השינוי שנצפה במוחם של האיילים נוצר כתוצאה מהנטייה ההומוסקסואלית או שמא הוא זה שיצר נטייה זו? אין בינתיים מסקנות חד-משמעיות והמחקרים שנועדו לגלות את מקור המשיכה לבני אותו מין נמשכים.
האדם יכריע, לא הטבע
נחזור לרגע אל הטענה שההומוסקסואליות מנוגדת לטבע. נניח לצורך הדיון שיש בה ממש. מאחר שאנשים רבים רואים בטבע מקור למוסר, ומזהים את ה"טבעי" עם ה"טוב", הרי כל מה שמנוגד לטבע הינו בלתי מוסרי ומתועב.
האומנם ראוי שהטבע יהיה המקור לתפישת המוסר שלנו? האמונה הדתית גורסת שכן. סדרי הטבע נוצרו על-ידי האל, הם מבטאים את רצונו ואין לערער עליהם. אנו לא עוסקים כאן בדיון תיאולוגי, אלא בתפישת מוסר שאינה נשענת על הדת.
תורת המוסר המשפיעה ביותר בזמן החדש אינה מייחסת לטבע שום משקל לצורך ההכרעה המוסרית. עמנואל קאנט הניח את השאלה בדבר המעשה שראוי לעשותו, לפתחו של האדם. אין צורך לחפש "איך זה בטבע". שְאל את עצמך האם המעשה שאתה עושה הוא כזה שתחשוב אותו לראוי גם אם אחרים יעשו אותו. אין צורך לחפש את התשובה מחוץ לאדם.
המאמר המלא התפרסם בגיליון האחרון של כתב העת "אודיסאה "
לפנייה לכתב/ת 
