טוב שיש לי אדם שאוהב אותי גם עם השגעונות
הדרך שלי להתמודד עם ויכוחי הסרק ביני לבינו היא לזכור שתמיד התשובה היא כן, זאת אומרת אין טעם להמשיך להתווכח, משום שבסופו של דבר אני מזכיר לעצמי: "אתה הרי רוצה להיות עם האיש הזה, אז תפסיק תכף ומיד!" ויש עוד טיפ
שנתיים יחד זה לא מעט זמן, ובטח אצל הומואים, שיש האומרים ששנה אחת אצלם (אצלנו) שווה לשבע שנות כלב. אז בעצם א' ואני יחד 14 שנה.
תמיד כשמתחיל ויכוח אני שואל את עצמי - האם אתה אוהב את האיש שעומד מולך? האם אתה רוצה להמשיך לחיות איתו? כן או לא?
הדרך שלי להתמודד עם ויכוחי הסרק האלה בינינו היא לזכור שתמיד התשובה היא כן, זאת אומרת אין טעם להמשיך להתווכח, משום שבסופו של דבר אני מזכיר לעצמי: "אתה הרי רוצה להיות עם האיש הזה, אז תפסיק תכף ומיד!".
אין חיה כזו, זוגיות ללא ויכוחים (אם לכם יש כזאת, אתם מוזמנים לשתף אותי. ובואו נודה, אם אין אקשן זה עלול להיות מסוכן ומשעמם. החוכמה היא לדעת להתווכח. אף אחד לא לימד אותי שצריך לדעת איך להתווכח, זה משהו שלמדתי על בשרי. ובאמת, בחצי שנה האחרונה הוויכוחים הופכים להיות מטופשים ומגוחכים ביותר.
הבנתי שהכי פשוט להאשים את מי שנמצא לידנו
ויכוח קשור לעיתים למצב נפשי מסוים בו שרוי האדם. למשל, אני יכול לקבל הודעה מבאסת במיוחד ולהוציא את הבאסה שלי על א' מבלי שהוא עשה כלום. אז מובן שהלכתי וחפרתי בספרים ורציתי להבין. הרי הוא אוהב אותי ומקבל אותי כמו שאני, עם כל השגעונות שלי, אז למה הוא צריך לסבול? ואז הבנתי שזה הכי פשוט להאשים את מי שנמצא לידנו. אז בעצם טוב שכך: טוב שיש לי אדם שאוהב אותי גם עם השגעונות שלי.
נו, אני שואל אתכם אני הגיוני? מובן שלא! א' עוזב את החלום שלו וקם בניסיון לעזור לי, ואני ברוב טמטומי מאשים אותו וצועק עליו שהוא הרס לי את המדפסת ושהיא עבדה כל הזמן עד שהוא התחיל להתעסק איתה. בסופו של דבר הוויכוח התגלגל לצעקות ולהאשמות שיצאו מכל פרופורציה. אני הלכתי ללימודים בלי העבודה המודפסת. אחרי שעה שלחתי הודעת התנצלות ולא קיבלתי תשובה.
"עברת את הגבול, אני הולך להירגע אצל סבתא שלי"
חזרתי הביתה ומצאתי מכתב, בו נאמר לי: "עברת את הגבול, אני הולך להירגע אצל סבתא שלי".
ידיי רעדו... הרגשתי אשמה מאוד גדולה על שפגעתי בבן אדם שאני הכי אוהב בעולם בגלל מדפסת.
א' ישן אצל סבתו, יום למחרת שוחחנו. הוא נעלב שצעקתי והטחתי אשמות. אני מצידי נפגעתי מהאקט של המכתב והנטישה (בעיניי זו היתה הסלמה). אז נכון, אני טעיתי. וא' הסכים שגם תגובתו היתה קיצונית.
הנקודה היא ללמוד את נקודת הרתיחה של בן הזוג (או בת הזוג) ולדעת מתי הוא קרוב לפיצוץ, לנשום ולספור עד עשר ולחשוב מחדש.
והנה עוד טיפ קטן: כשאתם רואים שאתם מתקרבים לפיצוץ בוויכוח, קחו לכם נקודת יציאה, מילה אחת שתקבעו ביניכם או או חפץ כלשהו. וכך, כשבאמצע ויכוח אחד מבני הזוג יאמר את המילה או יוציא את החפץ - תדעו לעצור לרגע, ואז תחשבו מחדש אם שווה להמשיך את הוויכוח או להפסיק, לנשום, לחשוב ולחזור לשיחה יותר רגועה.
בסופו של דבר אנחנו בני אדם ואנחנו עושים טעויות על ימין ועל שמאל. החוכמה היא לדעת להודות בהן ולבקש סליחה, ושהפיצוץ יגיע לא בוויכוח אלא בצורת סקס מפוצץ!
לפנייה לכתב/ת 
