זהירות, השריף בדרך

השר החדש לביטחון הפנים, יצחק אהרונוביץ', יידרש בקרוב לרעיון הקמת משטרה עירונית שתהיה כפופה לראשי הרשויות המקומיות. מדובר במערך שיטור שיהיה מבוסס על הפקחים העירוניים, אך לא רק עליהם.

היוזמה אינה בבחינת חידוש. מדי כמה שנים היא צצה ועולה על סדר היום, אך לאחר שבוחנים אותה לעומק ומבינים לאיזה סחרור מערכות עלולה להביא "המהפכה", הנושא נשכח.

עתה, כשהשר לביטחון הפנים בכבודו ובעצמו עושה נפשות לרעיון המשטרה העירונית, והיא אף מוגדרת כ"תוכנית הדגל" שלו, חייבים לבחון היטב את המשמעות המעשית של מתן לגיטימציה לראש רשות מקומית להפוך באחת "לשריף".

ראשי רשויות בישראל הם בעלי כוח שלטוני רב עוצמה והשפעה, לא פחות ואף יותר ממי שנושא במשרת שר בממשלת ישראל. הם נבחרים בבחירות אישיות, אוחזים ברסן השלטון ובידיהם סמכויות כמעט בלתי מוגבלות. ברוב המקרים רק אחת לחמש שנים, ביום הבחירות, הם נדרשים לדין וחשבון.

המציאות מוכיחה כל פעם מחדש כי כמעט בלתי אפשרי להדיח ראש רשות מכהן, גם אם הוא בינוני ומטה בתיפקודו. זאת לאחר שדאג לשבץ במשרות בכירות סביבו עשרות מקורבים ואנשי אמון המתוגמלים בשכר גבוה במיוחד.

היוזמה החדשה מעניקה למעשה לראש רשות מקומית אפשרות להקים בפועל מעין משטרה פרטית, והיא צריכה להדיר שינה מעיניו של כל תושב. בישראל מאות ראשי רשויות מקומיות. ישנם מי שניחנים בכריזמה והם פועלים מתוך כבוד הדדי וטובת הציבור. אך ישנם מי שסגנונם כוחני, ולעיתים נוהגים בבוטות ובהתנהגות שהיא על גבול הבריונות. בשנים האחרונות היינו עדים לגל של חקירות נגד ראשי רשויות מקומיות שסרחו, כאלה שניצלו את מעמדם כדי להטיב עם מקורביהם, או שלא ידעו להבדיל במסגרת החלטות שקיבלו בין מותר לאסור בשימוש בכספי ציבור וניהול מנגנון עירוני.

לכן נשאלת השאלה, האם ניתן באופן גורף לתת אמון ביכולתו של ראש רשות מקומית לנהל מערך משטרתי, שלכאורה ייקרא משטרה עירונית, אבל בפועל ישמש מנגנון סמכותי של ראש הרשות?

מבלי לקחת סיכון יתר ניתן לקבוע כבר עתה כי משטרה עירונית - אם תהפוך לחלק מהנוף העירוני, תשמש מעין אגף נוסף במערכת העירונית, עוד נדבך ומנוף מרכזי ביכולתו של ראש הרשות להעניק "ג'ובים" לעוד כמה מקורבים ו"לשלוט" טוב יותר בשטח.

טבעי ואפילו מתבקש שראש רשות מקומית ימנה את אחד ממקורביו האישיים, פעיל פוליטי, חבר קרוב או "נדבן" כספים למערכת הבחירות שלו, לשאת בתואר " מפקד" המשטרה העירונית. לא הכישורים, אלא הקשרים הם שיקבעו מי יזכה באמון של ראש הרשות להפוך לעובד מן השורה בזרוע המבצעת שלו.

מי ערב ש"מפקד" המשטרה העירונית או פקודיו, רק כדי לשאת חן בעיניו של מפקדו העליון, ראש הרשות, לא יתנכל במתכוון לתושב מקומי שפגע בכבודו? אזרחים תמימים המנהלים מאבקים אישיים נגד ראש הרשות, עלולים למצוא עצמם מוטרדים על ידי שוטריו ואולי אף כבולים באזיקים. הפעם לא יהיה מדובר בפקח עירוני "דל סמכויות", אלא באנשי החוק, לובשי מדי שוטר, שרשאים לבצע מעצר של כל אדם.

ההחלטה להעניק לגיטימיות להקמת משטרות עירוניות, גם בהתחשב במנטליות הישראלית, היא מסוכנת לכלל הציבור. אין ספק שממשלת ישראל חייבת לפעול להעניק עוד משאבים לשוטרים כפרט ולמשטרת ישראל כגוף אוכף חוק, כדי להגביר את הפעילות בשטח ולהשיב את הביטחון האישי של כל אזרח. אך רק מנגנון משטרתי אחד, בפיקוח עם מטרות ויעדים, יכול לשמש כגורם אכיפה. לא מאות נבחרי ציבור בדמות "שריפים".

הקמת המשטרות העירוניות, גם אם תיכשל ולבסוף ניווכח כי מדובר בגוף כוחני ואף במטרד, היא מהלך שלא ניתן יהיה לבטל. ראשי רשויות, כבעלי השפעה על כל "מיניסטר" או נבחר ציבור אחר, לא יוותרו על הכוח והסמכות שניתנה בידם.