הזקפה לא משהו לעת זקנה? התקשורת אשמה

הם נשואים יותר מ‭40-‬ שנה, יש להם ילדים ונכדים ורק לאחרונה יצאו לפנסיה. שניהם בריאים ואינם נזקקים לתרופות. שאלתי איך הם מבלים את עיתותיהם הפנויות. היא סיפרה שהיא הולכת לחוגים רבים, הוא עסוק בללמוד לבשל. כל אחד מהם נהנה מהעיסוקים הפרטיים שלו, אבל לא קל להם להיות כל הזמן ביחד אחרי כל כך הרבה שנים שבהן כל אחד היה בחייו ובעולמו.

קצת התפלאתי שלנכדים לא היה מקום בזמן הרב שעומד לרשותם, אבל החלטתי לא להתעכב על הנקודה הזו באותו רגע ולברר לשם מה באו. הוא אמר שזה כמה שנים איכות הזקפה שלו הולכת ויורדת, אך מה שמפריע לו יותר זה שלעיתים ברגע שהוא מנסה לחדור הזקפה נעלמת.

הגיל נותן את אותותיו גם בזקפה, אמרתי, אבל אני מבינה שאיכות הזקפה אינה הבעיה האמיתית, אלא העובדה שהזקפה נעלמת. זה לא קורה תמיד, הוא הדגיש. "לפעמים יחסי המין טובים ותקינים והזקפה משביעה את רצוני, אבל לפעמים גם אם הזקפה סבירה היא לפתע נעלמת ואינני מצליח לחדור‭."‬

למצוא ביחד את הדרך למיניות טובה (צילום: ויז'ואל/פוטוס)

יש לו עדיין זקפת בוקר לפעמים. הוא אדם מאוד קפדן ומסודר, והביא איתו את כל ערימת הבדיקות שעשה בעשור האחרון. הוא ביקש לדעת אם יש בעיה רפואית שגורמת לתופעה. אמרתי לו שהעובדה שיש לו זקפה תקינה ברוב הפעמים מצביעה על כך שהתפקוד הפיזי תקין, אך כדי להיות בטוחים וכדי להחליט על כיוון הטיפול אשלח אותו לבדיקת זקפה בשינה.

זו בדיקה שבה מחברים מכשיר לאיבר המין, והמכשיר קולט את מספר הפעמים שבהן היו זקפות בלילה ואת איכות ומשך הזקפה, הסברתי. יש לציין שלזקפות הלילה יש מחזוריות מסוימת שקשורה לשינה והן מתרחשות כל 45 דקות בערך.

שיפוט משתק

כל אותו הזמן האישה ישבה ולא התערבה בשיחה. היא נראתה ערנית ומאוד דרוכה. הייתה לי תחושה שהשפתיים שלה קפוצות ומרוכזות. שאלתי אותה אם הבעיה מפריעה לה. היא ענתה שמפריע לה יותר שהוא הופך להיות עצבני ומתוסכל ברגע שאינו מצליח לקיים יחסי מין מלאים. כמובן, גם היא תשמח אם יצליחו לקיים יחסי מין מלאים וטובים.

לפני שנפרדנו שאלתי אותם מדוע פנו דווקא עכשיו לטיפול. כששאלתי את השאלה הזו, יצא סוג של שד מהבקבוק. שפתיה הקפוצות השתחררו, והיא אמרה שזמן רב היא דורשת ממנו שיילך לטיפול. הוא היה אצל רופא משפחה שנתן לו ויאגרה, אבל גם עם הוויאגרה לא חל שיפור. היא, כך סיפרה, מטפלת בעצמה שנים רבות, ויש לה מודעות גדולה למתרחש, אבל הוא לא מוכן לשום טיפול. גם בעבר, כשביקשה ממנו לעבור טיפול כדי שיהיה מודע יותר לדברים, הוא סירב. היא הדגישה שוב שלה יש מודעות והיא רגישה לבעיות ומנסה תמיד לפתור אותן. כאן היא כבר מיואשת, ולכן כדאי שאני אפתור את הבעיה.

חשבתי על המודעות התוקפנית שלה ומה היא יכולה לגרום לזקפה, אך היה לי ברור שכל משפט נוסף יהיה מיותר ורק יגביר את התוקפנות ואת התובענות שלה כלפי הבעל, שהתכווץ במקומו. אמרתי לה שהיא בוודאי שמחה שעכשיו הם הגיעו לטיפול, ושאני שמחה שהם הגיעו ביחד, כיוון שבעיות מיניות כדאי לפתור בשיתוף. הבעיה אינה רק של אחד מבני הזוג אלא של שניהם, ולעיתים של הזוגיות שלהם.

היה לי רושם שהיא רוצה לומר משהו, אך החלטתי לסיים את הפגישה, גם כי הזמן תם וגם כי לא רציתי לשחרר דברים שלא ניתן יהיה לטפל בהם עתה. ביקשתי ממנו לבצע את הבדיקה ולשוב עם התוצאות, הדגשתי שרק אז נוכל להחליט על אופן הטיפול.

אחרי כמה שבועות הם חזרו עם התשובות. הם נכנסו כמו בפעם הקודמת, צמודים מאוד. הפעם הסתכלתי עליהם בתשומת לב רבה יותר, וראיתי שהוא הולך והיא אוחזת בזרועו. מין אנגז'ה חד-צדדי, שבו היא מאפשרת לו ללכת לפי ההכוונה שלה. הם התיישבו, והוא הניח לפניי את התשובות. התוצאות היו תקינות. למעשה, זקפות הלילה שלו לא היו מביישות גם בחור צעיר.

אז איך את מתכוונת לטפל בו, היא שאלה, מדגישה שהיא כבר התייאשה. אמרתי להם שהייתי רוצה להכיר אותם יותר כדי לדעת איך לעזור להם. עכשיו, כשברור שהבעיה אינה רפואית ואין צורך בתרופות, נצטרך למצוא ביחד את הדרך למיניות טובה יותר. בהתחלה היא ניסתה להחזיר את הכדור למגרש שלו וביקשה שאטפל בו כי היא כבר תרמה את חלקה. הדגשתי שוב את חשיבות ההשתתפות שלה ואמרתי, בציניות מה, שהטיפול שעברה בוודאי יסייע לנו לטפל בבעיה טוב יותר. היא נשארה, אבל שפת הגוף שלה שידרה ריחוק וביקורת – עליי, עליו, על הסיטואציה.

ביקשתי מהם לספר על חייהם המשותפים. הם הכירו שנים רבות במסגרת חברתית כלשהי. היא סיפרה שנישאה לו כיוון שהייתה מבוגרת יחסית והחליטה שהוא בחור די טוב כדי להקים איתו משפחה. הוא הרגיש שאחרי שהכירו תקופה הגיע הזמן להתחתן ושהיא תהיה אישה טובה ומתאימה. היא סיפרה ששנים רבות החזיקה את הבית וטיפלה בילדים. היה לה קשה, והוא כמעט לא עזר. הוא אמר שעבד קשה מאוד ולא הצליח להתפנות לעזור לה.

היא אמרה שהוא מעולם לא העריך מה שעשתה למענו ומעולם לא החמיא לה. הוא לא ענה. לה הייתה ביקורת. הוא התקפל והתגונן. זה מה שקורה לו עם הזקפה, חשבתי לעצמי. יש לך הרבה ביקורת כלפי בעלך, אמרתי, מה המשמעות של המין בשבילך בקשר בין שניכם? היא הביטה אליי כשדמעות מבצבצות בזוויות עיניה ואמרה בהתרגשות שזה המקום היחיד שבו בעלה מבטא רגשות חמים ואוהבים. זה המקום היחיד שהיא מרגישה שאכפת לו ממנה והוא משקיע בה ומטפח אותה. עכשיו כשיש לו בעיה, גם המקום הזה נעלם, ונכנס עוד תסכול.

חצי הכוס המלאה

ביקשתי מהם להימנע מיחסי מין, כדי להוציא את התסכול מחדר המיטות. אמרתי שנעבוד יחד כדי להוציא לפחות חלק מהתסכול שממלא את הנישואים שלהם שנים כה רבות. היא אמרה שהיא לא מאמינה שהוא ידבר. אני אמרתי שהוא ידבר גם ידבר.

הרגשתי חדווה להתחיל בטיפול. בכל זאת, מתחת לביקורת, יש לה אכפתיות ורגשות רבים כלפיו. ביקשתי מכל אחד מהם לכתוב מה הדברים שהוא אוהב בבן הזוג. הדגשתי שבכולנו יש גם דברים לא מוצלחים ומעצבנים, אבל אני מבקשת להתרכז כרגע רק בדברים הטובים. הוא כתב רשימה ארוכה ומפורטת. היא התפרצה ושאלה למה לא אמר לה אותם מעולם. היא כתבה דברים טובים ולא שכחה להוסיף "אבל‭."‬ הוא הקשיב ושתק.

במהלך הטיפול הוא למד לבטא את רגשותיו הטובים והטובים פחות, והיא למדה לראות את חצי הכוס המלאה ולהימנע מלהעביר עליו ביקורת. הם למדו לעשות דברים ביחד, תוך ביטוי הצרכים האישיים של כל אחד. למדו להקשיב זה לזה. הם קיבלו הביתה הרבה תרגילים וביצעו אותם בחריצות, כמו תלמידים שקדנים. מספר הפגישות בינינו החל להצטמצם, והם חשו נוח יותר בקשר ביניהם, שהקרין בהדרגה גם על הקשר שלהם עם ילדיהם ונכדיהם.

כשיצאו מחדרי בפעם האחרונה הם אחזו ידיים והלכו תוך כדי טלטול הזרועות בקצב ההליכה ההרמוני שלהם. אומרים‭":‬חידשו נעוריהם כקדם‭,"‬ ואני הייתי אומרת: מצאו את מה שלא היה להם בנעוריהם.

יחסי המין, כמעט שכחתי, הפכו להיות נעימים ונינוחים יותר אחרי הפסקת הביקורת שלה ושיפור היכולת שלו לבטא רגשות, גם של אהבה ולא רק במיטה.

זוגות שיצאו לגמלאות מוצאים את עצמם בדרך כלל בזוגיות צפופה יותר מאשר בתקופות של לימודים, הורות ועבודה. חלק מהזוגות מחדשים את נעוריהם ומלבים מחדש את אהבתם, וחלק מגלים פתאום את המרחק והתסכול שממלאים את מרחב הזמן הפנוי שנוצר. מתברר שאפשר לשפר גם זוגיות לא פשוטה, אם מוצאים את דרכי התקשורת הנכונות. עם או בלי קשר למיניות.

• הכותבת היא מומחית לרפואת נשים ומיילדות, סקסולוגית ופסיכותרפיסטית, מנהלת המרפאה לטיפול מיני בי"ח בילינסון, פתח-תקווה