אחמדי-נג'אד עושה זאת שוב

לטענת מארגני ועידת דרבן השנייה, היא נועדה "להוקיע את הגזענות מהעולם", אך באותה נשימה מבקשת ללחוץ את ידו של מי שתולה אזרחים בכיכרו. נאומו הצפוי של אחמדי-נג'אד בוועידה, מהווה חציית קו אדום של נאיביות בעולם המערבי.

הכיצד דעה "סבירה" כמו זו של נשיא שוויץ, מאפשרת לאדם הקורא להשמיד חברה באו"ם להתארח ולנאום בוועידה? המלחמה על הדימוי הלאומי איננה מסתמכת על נתונים, אלא ניזונה מהתודעה שמורכבת מדיפלומטיה ציבורית, לוחמה פסיכולוגית, יחסי-ציבור, מיתוג לאומי ושאר מערכות תפיסתיות הבאות לידי ביטוי בדעת קהל העולמית המשתנה. במחקר מ-2006, ישראל זכתה לתואר "המותג הגרוע בעולם" והוצבה במקום האחרון. מי הייתה המדינה שהגיעה למקום אחד לפנינו? צדקתם: איראן.

כפי שאחמדי-נג'אד ידע שעדיף לדבר באוניברסיטת קולומביה מול סטודנטים ותקשורת בינלאומית, מאשר לדבר עם נציגים ממשלתיים בחדר סודי שמראש יפסלו את דבריו, כך הוא פונה כעת אל אזרחי העולם, ישירות, ללא מחסומים. השתתפותו בוועידה, פגישתו עם מארחה, נשיא שוויץ, ונאומו הצפוי, הם צעדים חשובים ומסוכנים שיביאו לזכייתו בלגיטימיות של איראן בעולם.

אל לנו לטעות. "לגיטימיות" אינה מושג ברור, ופירושה אינו שאיראן מדינה נקיה לחלוטין מאשמה. לגיטימיות גורמת לכך שאיראן נתפשת ככבעלת אידיאולוגיה "שונה" מזו המקובלת בעולם המערבי. זהו מצב עוד יותר מסוכן מבחינתנו. בעידן הפוסט מודרניסטי, ליברליות משמעה לקבל את "האחר", ודעתו נחשבת גם אם היא הרסנית ליסודות העולם הליברלי. המשטרים הדמוקרטיים נלהבים מצייתנותו של אחמדי-נג'אד לכללי המשחק שלהם, וככל שהוא מתחפש לליברלי יותר הוא עוד יותר מוזמן אליו.

השוויצרים מנסים לתרץ את הזמנתו בטענה שאם הוא גזען, הוא הרי יתגלה במערומיו בוועידה. אך זו תפיסה שגויה. בעולמנו, שחקנים ביחסים בינלאומיים נלחמים על לגיטימציה, בתקווה שזו תביא לדימוי חיובי. לפיכך הזמנתו לנאום בוועידה פסולה מעצם קיומה.

רק לאחר הפעלת לחץ רב ומוצלח מצד דיפלומטים ישראלים בוושינגטון, הודיעה ארה"ב על החרמת הוועידה. היו בהחלט גם קולות אחרים בבית הלבן, למשל זה של שגרירת ארה"ב באו"ם סוזן רייס, שהפעילה לחץ רב במטרה למנוע את ההחרמה, או סמנתה פאוור, שהשתתפה בעצמה בוועידת דרבן הראשונה כנציגה לא ממשלתית אנטי ישראלית. לגיטימיות היא דבר נזיל.

אך ישנן גם חדשות טובות בשדה קרב הלגיטימיות שלנו מול איראן: לאחרונה, החלה מצרים לבטא תקיפות יוצאת דופן נגד ציר הרשע האיראני המורכב מחיזבאללה, סוריה, חמאס, קטאר. בנוסף, אירופה הזדעזעה מהניסיון האיראני לשגר לווין לירח, החימוש האיראני הגרעיני בעיצומו, וכיום לא ניתן עוד להכחיש זאת ולומר כי מדובר "בתעשיית ייצור חשמל".

על הגופים הממונים על מאמצי הדיפלומטיה הציבורית בממשל הישראלי לנצל גל אנטי-איראני זה. יש לחזק את תקיעת הטריז בין הקולות המתונים של העולם הערבי כמו ירדן ובעיקר מצרים, לבין הקולות הקיצוניים בו. על כך, מגיעים שבחים לארגוני "ההסברה" היהודים ולמשרד החוץ הישראלי, שהצליחו להביא לכך שקנדה, ארה"ב הולנד ואיטליה החרימו את הוועידה. ניכר כי יש ביכולתם להילחם בקרב. נקווה שבוועידת דרבן השלישית איראן תהיה זו המבודדת, ולא ישראל. עד לסיבוב הבא. 

שי אטיאס, חבר בתוכנית לדיפלומטיה ציבורית בבית הספר לממשל שבאוניברסיטת הרווארד.