תיעוד: הכדורגל הגרמני תחת הנאציזם

מכונת התעמולה הנאצית חדרה לכל חלקה טובה לפני מלחמת העולם השנייה ובמהלכה, ולא פסחה על הספורט. עם עלייתם לשלטון, פירקו הנאצים את מרבית התאחדויות הספורט בגרמניה וייסדו חדשות בבעלותם. כל פעילות הספורט במדינה נשלטה על ידם ונאסרה פעילות של מועדונים שהיו שייכים קודם לכן למפלגה הסוציאל-דמוקרטית, למפלגה הקומוניסטית ואפילו לכנסייה.

ב-12 באפריל 1933, שלושה חודשים לאחר עליית היטלר לשלטון, התפטר תיאודור לוואלד מתפקידו כיו"ר התאחדות הספורט בגרמניה, לאחר שנחשף כי סבתו היתה יהודייה. התאחדות הכדורגל איבדה את עצמאותה והיתה נתונה באופן מוחלט בידיו של היו"ר החדש, האנס פון טשאמר.

ליגת הכדורגל הבכירה ('ורבנסדליגה') בוטלה ב-1932 והוחלפה ב'גיאוליגה', שחולקה ל-16 מחוזות. החלוקה התקבלה למורת רוחם של מאמני נבחרת גרמניה באותם ימים, אוטו נרץ ועוזרו ספ הרברגר, אשר הוביל את מאוחר יותר את הגרמנים לזכייה במונדיאל 1954. השניים תמכו בקיום ליגה אחת, מאוחדת.

הכוכבים היהודים של הליגה הגרמנית נשלחו למחנות המוות

לאור הכישלון בגביע העולם ב-1938, עלה רעיון להקים ליגה בת שישה מחוזות בלבד, אבל הוא ירד מהפרק לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה. ב-1935 נוסד גם מפעל הגביע הגרמני, שנקרא תחילה 'גביע טשאמר' על שמו של אותו יו"ר התאחדות לספורט.

כיבוש מדינות במערב אירופה במלחמה הביא להרחבת הליגה, עם קבוצות מאותם מקומות דוגמת אוסטריה, לוקסמבורג, חבל אלזס-לוריין וחלקים מפולין. שמות הקבוצות שונו באזורים שאינם דוברי גרמנית וההשתתפות נאסרה על קבוצות ממדינות מזרח אירופה.

שאלקה - הקבוצה שזוהתה עם המשטר הנאצי

שאלקה שלטה בכדורגל הגרמני בתקופת הרייך השלישי והיתה גם לקבוצה בה הירבה המשטר להשתמש בתעמולה לצורך הדגמת 'גרמניה החדשה'. זאת, למרות שרבים משחקניה היו ממוצא פולני (כמו פריץ סזפאן וארנסט קוזורה) ולמרות שחבריה ואוהדיה היו מצביעי שמאל מסורתיים.

ב-11 העונות שתחת שלטון היטלר, זכתה שאלקה בשש אליפויות. היא לא הפסידה בשום משחק בית בכל אותן שנים ונוצחה רק בשישה משחקי חוץ, בשני משחקי גמר אליפות ובארבעה משחקי גמר גביע. ראפיד וינה היתה הקבוצה הלא גרמנית הראשונה שזכתה בגביע הגרמני ב-1938. את אליפות ה'גיאוליגה' היא גרפה ב-1941, תוך שהיא מוחקת ברבע השעה האחרונה של הגמר פיגור 3:0 ומנצחת את שאלקה 3:4.

ג'סי אוואנס, הסמל של ברלין 36'. הנאצים חדרו גם לתחום הספורטיבי (AP) 

שחקנים גויסו לצבא, ליגה תחת הפצצות

קבוצות רבות בגרמניה הנאצית נתמכו על ידי ה'לוטוואפה' (חיל האוויר), ה-SS או גופים צבאיים אחרים, אך הלגה החלה לדעוך עם פלישת בעלות הברית. שחקנים נקראו לשירות צבאי ב'וורמאכט', איצטדיונים הופצצו ונסיעות בין המחוזות השונים הפכו לעניין מסובך, לאחר שאזורים רבים נכבשו.

בעקבות מחסור בדלק ניתנה לקבוצות הוראה שלא לשחק במרחק הגדול יותר מ-50 קילומטר מהמגרש שלהן. הרמה הלכה וירדה, קבוצות התקשו להתייצב עם סגל מלא והמשחקים הפכו ליותר ויותר חד צדדיים. השיא היה במשחק המגוחך בו הביסה גרמניה מודרסבך את FV אנגן 0:32.

עונת 1943/44 הופסקה לחלוטין בשל ההפצצות. תחילה הוכרזה מנהיים כאלופה, אבל המשחקים התחדשו בעקבות גל מחאות ודרזדן היתה האלופה האחרונה של ה'גיאוליגה'. העונה הבאה נפתחה באיחור של שבועיים והמשחק האחרון בעידן המשטר הנאצי היה הדרבי של מינכן ב-23 באפריל 1945, בו ניצחה באיירן 2:3 את מינכן 1860. פחות משלושה שבועות לאחר מכן היטלר התאבד, גרמניה נכנעה והליגה הופסקה.

האנגלים הצדיעו במועל יד "לאות פיוס"

כוחם של הנאצים היה כה עצום, עד כדי כך שהפעילו השפעה גם על כדורגלנים לא גרמנים. כשנבחרת אנגליה ביקרה במדינה למשחק ידידות במאי 1938, הצדיעו הקפטן אדי האפגוד, הקיצוני האגדי סטנלי מת'יוס ויתר שחקניה במועל יד, בדיוק כפי שהיה נהוג בגרמניה באותם ימים.

הדבר עורר זעם רב ברחבי הממלכה הבריטית, מה עוד שהיטלר אפילו לא נכח באותו משחק (שר התעמולה יוזף גבלס והשר הרמן גורינג היו שם). הרגע קוטלג כאחד האפלים בתולדות הספורט הבריטי והצילום המפורסם הוסתר מהציבור במשך 65 שנה.

אוהדי שאלקה. הקבוצה שזוהתה יותר מכל עם הנאצים (AFP)

בכתבה שפורסמה ב-BBC בשנת 2003 נאמר כי מדיניות הפיוס כלפי היטלר, בה נקט ראש הממשלה נוויל צ'מברליין באותה התקופה, נתנה את אותותיה גם על מגרש הכדורגל. השחקנים ביצעו את ההוראות שקיבלו ממשרד החוץ הבריטי. לשחקנים הוסבר כי המתח הגדול בין שתי המדינות עלול להבעיר את אירופה ולימים טען מת'יוס: "סיפרו לנו על כך רק בחדר ההלבשה לפני המשחק. היתה מהומה והשחקנים התנגדו, גם אני".

היהודים סולקו מכל פעילות ונשלחו למחנות המוות

המשטר הורה לסלק את כל העובדים והפעילים היהודים מהקבוצות השונות. מועדונים כמו באיירן ואלמניה אאכן התנגדו, ואף הציגו דרישה לשחרר מהכלא את היהודים. ב-1933 סולקו כל הקבוצות היהודיות מההתאחדות והיהודים נאלצו להתחרות בטורנירים בינם לבין עצמם בלבד. הגרמנים אישרו זאת לצורך תעמולה, כאשר חששו לאבד את אירוח האולימפיאדה. ב-1938 כבר נאסרה על היהודים כל פעילות ספורטיבית.

קבוצות שהעסיקו יהודים נתקלו בעוינות מצד המשטר. באיירן היוותה דוגמה מוחשית לכך - בשל מאמנה האוסטרי ריכארד קון ונשיאה קורט לנדאואר, שהיו יהודים. לנדאואר נאלץ להימלט לגלות בשוייץ, אחרי שנשלח תחילה למחנה הריכוז 'דכאו', ושחקני באיירן ספגו ביקורת קשה לאחר שביקרו אותו במהלך משחק ידידות נגד סרבט ז'נבה ב-1940. לאחר המלחמה הוא חזר לגרמניה ונבחר לקדנציה חדשה לנשיאות באיירן, בה כיהן ארבע שנים נוספות.

קון, שכונה 'דומבי הקטן', הופיע שש פעמים במדי נבחרת אוסטריה ואף הוביל כמאמן את באיירן לאליפות בעונה האחרונה שלפני עליית הנאצים. גם הוא נאלץ להימלט ואימן את פ.צ. באזל משוייץ ופיינורד מהולנד.

ספורטאים מצדיעים במועל יד. גם נבחרת אנגליה חטאה (AP)

גם אוסטריה וינה סבלה מהתנכלויות. הנשיא עמנואל שוורץ נמלט, שחקנים יהודים ברחו או נרצחו. כוכב הקבוצה, מתיאס שינדלר, סירב לשחק במדי גרמניה אחרי סיפוח אוסטריה ואף לא הסכים להצדיע במועל יד. לאחר מכן נמצא מת בדירת חברתו היהודייה כתוצאה מהרעלת גז, ומעולם לא נודע אם התאבד או נרצח.

הנאצים עבדו קשה כדי למחוק שרידים למעורבות של יהודים במועדוני הכדורגל. חברת ייצור הנעליים בבעלות משפחת שניידר היתה הספונסר העיקרי של איינטרכט פרנקפורט בשנות ה-20, איש העסקים וולטר בנסמן היה ממקימי מועדון קרלסרואה ב-1891 וב-1920 הוא הקים את מגאזין הספורט הפופולארי "קיקר". בנסמן מת ב-1934, שר התעמולה גבלס השתלט על ה"קיקר" ובמהדורה מיוחדת שהוציא לכבודם של שחקנים שלבשו את מדי נבחרת גרמניה לא הזכיר כלל את פוקס והירש.

יהודים שימשו בתפקידים בכירים גם בהנהלת קבוצות כמו מנהיים, קייזרסלאוטרן, שטוטגארט קיקרס ומולבורג. כל אלה הפכו למועדונים בלתי פופולרים, גם לאחר שהיהודים סולקו מהם. שחקנים יהודים, שנחשבו לכוכבים גדולים, נאלצו להימלט על נפשם. גוטפריד פוקס, ששיחק בנבחרת גרמניה באולימפיאדת שטוקהולם 1912 וכבש עשרה שערים בניצחון 0:16 על רוסיה, הספיק לברוח לקנדה ומת ב-1972 בגיל 82. חברו ג'וליוס הירש נרצח באושוויץ.

רופא הרטה נרצח, בדורטמונד הוצאו להורג

בהנהלת הרטה ברלין שתלו הנאצים את הנשיא האנס פפייפר, במטרה להטמיע במועדון את אידיאולוגיית המפלגה. רופא הקבוצה, ד"ר הרמן הורביץ, גורש לאושוויץ ונרצח. הכדורגלן הבולט של הרטה באותה תקופה היה יוהאנס ("האנה") סובק, שכיכב בשתי הזכיות באליפות טרם עליית היטלר לשלטון. סובק הצטרף למפלגה הנאצית בשנת 1940, אבל לא תמך בכל רעיונותיה.

בורוסיה דורטמונד, שנוסדה בידי התאגדות פועלי מתכת פולנים, נאלצה עם עליית הנאצים והקמת ה'גיאוליגה' ליישר קו עם מסדר הכדורגל הפאשיסטי. היו"ר אגון

פנטרופ סירב להצטרף כחבר במפלגה הנאצית והודח על ידי השלטונות. הוא הוחלף בידי הנאצי הנאמן אוגוסט בוזה, שהיה אחראי על 'רענון השורות' בחדר ההלבשה.

מדובר היה בהרחקת הסוררים והחלפתם בחיילים נאמנים. לא פחות מ-80 אחוז מהשחקנים היו רשומים במהלך המלחמה ב-SA (ה'שטורם-אבטיילונג') - כוח המשטרה העממי, שעמד מאחורי עליית היטלר לשלטון ופורק מנכסיו על רקע עליית כוח ה-SS.

למרות ה'חינוך מחדש' של המועדון ושל כוכבו דאז, ארנסט לנץ, בין כתליו המשיכה להתנהל פעילות חתרנית כנגד המשטר. היינריך צ'רקוס, איש המפלגה הקומוניסטית (ה-KPD) וחבר בהנהלת המועדון, השתמש במכונת הדפוס של הקבוצה כדי להפיץ כרוזים נגד היטלר. חבריו, פרנץ היפלר ופרנץ וולר, חברו אליו. השלושה נאסרו לקראת סיום המלחמה והוצאו להורג על ידי הגסטאפו.

• השתתף בהכנת הכתבה: אמיר בוגן