היצע מאכזב בפסטיבל ישראל בירושלים

פסטיבל ישראל בירושלים מספק השנה, לפחות בכל הנוגע לתחומי הבמה, מספר מופעי דגל ששווה לְצַפּות להם, גם אם בסופו של יום מדובר בהיקף הפקות מאכזב שנובע, בין היתר, מתקציב שקוצץ ב-2 מיליון שקל. קשה להימלט מהתחושה שהשנה, כמו בשלוש השנים האחרונות, מציעה התכנייה מקבץ הפקות מקרי; רבות מהן שיתופי פעולה עם מוסדות, הרכבים או יזמים פרטיים. כמו כן, חסר עד מאוד קו אמנותי מחבר בתכנייה ותפיסה רוחבית כוללת.

עשור לאחר שהופיעה לראשונה במסגרת פסטיבל ישראל, חוזרת להקת

המחול הלאומית של ספרד, תחת שרביטו של הכוריאוגרף הנודע נאצ'ו דואטו. כמו להקת הבלט הקנדית, כך גם הלהקה הספרדית, תופיע במקביל להשתתפותה בפסטיבל ישראל, גם על הבמה הגדולה של מרכז סוזן דלל, במסגרת חגיגות 20 השנה להקמתו.

דואטו ולהקתו יציגו בישראל מופע שהוא פסיפס המורכב מיצירתו "Gnawa", שנוצרה במקור ללהקת "האברד סטריט דאנס" ושואבת מטקסים מיסטיים פולקלוריסטיים שמוצם מארצות המאגרב. מופע נוסף שיציג הוא "Castrati" - יצירה שמתייחסת לתופעת זמרי הקסטרטו - נערים שסורסו לפני חילוף הקול על מנת לשמר את מנעד הסופרן. את הערב תנעל "Por Vos Mueros" ("למענך למות"), שהוקמה ב-1996 ומוקדשת כמחווה למחול הספרדי במאות 15-16, ולשירתו של המשורר הספרדי גרסילאסו דה לה ווגה.

"מומנטום". יושק בישראל אחריהצלחה במדריד (צילום: גדי דגון) 

בכורה מקומית תהיה בפסטיבל ל"מומנטום" - המופע החדש של להקת מיומנה, שמגיע ארצה 5 חודשים אחרי שעלה בבכורה באולם Teatro Nuevo במדריד, וזכה שם להצלחה סוחפת. את ההפקה יצרו במשותף אילון נופר ובועז ברמן, והיא משלבת בתוכה, בדרכה הייחודית של מיומנה, הקרנות וידאו-ארט וקטעי VJ לצד מוזיקה חיה. "מומנטום", עוסק במושג הזמן, ועל פי מיטב המסורת של "מיומנה", משלב אמנות רב תחומית, טכנולוגיות חדשניות והרבה הומור.

"קנטטה". בכורה בישראל ללהקה הקנדית (צילום: Robert Etcheverry)

הבלחה ראשונה על במת פסטיבל ישראל תרשום השנה להקת "Lines Ballet" האמריקנית של הכוריאוגרף אלונזו קינג. הלהקה, שמתמקדת במחול עכשווי המתבסס על מסורות הבלט הקלאסי, תציג שתי יצירות של קינג שנוצרו ב-2007. "ראסה", היצירה הפותחת, מסמנת שיתוף פעולה שלישי בין קינג למוזיקאי זאקיר חוסיין.

העבודה מפגישה בין מקצבי הטאבלה וטכניקות המחול המערביות הקלאסיות, שמחייבות את האמנים המבצעים – נגנים ורקדנים - להתמסרות טוטאלית וריכוז עילאי. את הערב תנעל היצירה "פנינה לא סימטרית", שכל כולה מחווה למוזיקת הבארוק, תוך ניסיון לשלב בין ישן לחדש.

מתוך "ראסה" של אלונזו קינג (צילום: Marty Sohl) 

מהודו תגיע הרקדנית אלארמל ואלי במופע "The Forgotten Seed", שמלווה בארבעה נגנים וזמרת. ואלי, שנחשבת לאחת הרקדניות המובילות בהודו, מתמחה בסגנון המחול הקלאסי Bharatahatyam, המאפיין את דרום הודו. סגנון זה התפתח מריקודים פולחניים שנערכו במקדשים ההינדיים בדרום המדינה והועבר מדור לדור.

בתוך המילה (ואלי) המתארת את הסגנון חבויות הברות שמשמען הבעה, מוזיקה, קצב ואמנות הבמה. הנושאים המתוארים בריקוד הם נראטיביים ומספרים סיפורים משני האפוסים ההינדיים הגדולים - ה"ראמאיינה" ו"המהבאראטה". "The Forgotten Seed" הוא ניסיון לזכור הרמוניה ואחידות שאינן עוד.

שפל חסר תקדים בתיאטרון

אלארמל ואלי. מביאה לפסטיבל את דרום הודו (צילום: S Anwar) 

מגיאורגיה יגיע לראשונה התיאטרון הממלכתי של טיביליסי, עם ההפקה "הגברת עם הכלבלב" על פי צ'כוב, בעיבוד חדשני שכתב וביים לוון צולאצה. ההפקה משלבת שחקנים ובובות בתוך תפאורה מיניאטורית, שבה הופכים הבובנאים לשחקני משנה בעלילה. מדובר בהצגת הבכורה של ההפקה מחוץ לגיאורגיה.

ההפקה "אורלנדו", שנוצרה כקופרודוקציה בין אנסמבל תיאטרון הרצליה לקבוצת התיאטרון השוויצרית וידי לוזאן, תציג לראשונה בארץ במסגרת הפסטיבל. "אורלנדו" הוא עיבוד של הבמאי עמית דרורי והצוות הטכנולוגי והאמנותי של התיאטרון השוויצרי לרומן של וירג'יניה וולף. ההצגה זכתה לתמיכה מסוימת גם מפסטיבל ישראל, ועלתה בבכורה עולמית בינואר בשוויץ, שם זכתה להצלחה רבה. בשבועות הקרובים תציג בפסטיבלים באנסי, שטרסבורג וננסי.

הצגת היחיד, בה משחקת סילביה טששניבסקה דרורי לצד אובייקטים ומיצגי מולטימדיה, היא מסע בתודעה, בדימוי החלומי ובמסתורין, שמתגלה תוך כדי ניסיון לפענח ולתמצת את חווית חייו של אדם לכדי נוסחה. ההצגה נכללת ברפרטואר אנסמבל תיאטרון הרצליה לעונה הקרובה.

"אורלנדו". משוויץ להרצליה (צילום: Mario Del Corto) 

קבוצה שחוזרת להציג בפסטיבל, לשמחת חובבי הז'אנר, היא "קליפה" הישראלית. "קליפה" תציג מופע חדש בבימויה של עידית הרמן בשם "ק.", שנוצר בהשראת טקסטים קצרים של פרנץ קפקא. המופע ייערך במוזיאון אסירי המחתרות בירושלים.

לצד חברי קבוצת "קליפה" משתתפים במופע יוצרים ואמני במה מתחומי המחול, הבובנאות, האמנות הפלסטית והקרקס. זהו מופע אינטראקטיבי שמוביל את הצופה דרך מסלול צפייה בו הוא בוחר, ועובר בין חללים ותאים המעוצבים המציגים סיפורים שונים של הסופר הצ'כי הנודע, כיצירה קצרה של תיאטרון חזותי ורב תחומי. בן דמותו של קפקא הוא מנהל הכלא ומפעיל המתקן.

קליפה. משוטטים בראשו של קפקא (צילום: דמיטרי טולפנוב) 

הפקה שנייה שנוצרה כמכוונת לפסטיבל, ובהחלט מעוררת עניין היא "איש, אישה ורוח זר". מדובר במסע בעקבות משפטים של משוררות עבריות שהפכו לחלק מהזיכרון הקולקטיבי. הרעיון ליצירה הוא של הבמאי ומעצב התאורה אורי מורג, שחבר לכוריאוגרף יורם כרמי, קבוצת מחול פרסקו שבניהולו, ושורה מרשימה של יוצרים מתחומים שונים - בהם מעצבת הבמה והבובנאית אלית ובר, מעצב התפאורה במבי פרידמן, המוזיקאי נדב רובינשטיין והצלם חיים יפים.

זירת ההתרחשות היא מיטת ענק, מוטה בזווית של 50 מעלות, שמונחת על הבמה ומשמשת כמגרש משחקים לזוג שנאבק זה בזה, תוך כדי ניסיון למצוא שיווי משקל מול כוח המשיכה.

"איש, אישה ורוח זר". במיוחד לפסטיבל (צילום: אייל לנדסמן) 

הפסטיבל יארח, כמחווה לתיאטרון היידישפיל החוגג 20 להיווסדו, שני מופעי בכורה מתוך הרפרטואר הקיים: המופע המוזיקאלי "20 ביז 120", שערכו במשותף יצחק שאולי ושמואל עצמון, וכן "די קליינע מענטשלך" - קטעי הומור וסאטירה מאת שלום עליכם, בעיבוד של אליהו גולדנברג שערך וביים שמואל עצמון. את שתי ההפקות מנהל מוזיקלית מישה בלכרוביץ.

חנוך רוזן מתקמבק

כמו כן, אחרי עשור של שתיקה מוחלטת, מחזיר הפסטיבל לבמה את חנוך רוזן, שהתמקד בשנים האחרונות בעיקר בבימוי ובהפקות. "שובו של הפנטומימאי" הוא מופע פנטומימה שמזמין למפגש מחודש עם רוזן, ועם אמנות שהולכת ומתרחקת מהמודעות הציבורית.

"למות למענך". להקת הבלט הלאומי הספרדי (צילום: Jesus Vallinas) 

אחרי שעלתה בתחילת החודש בחולון, תושק ההפקה "ציפור הנפש" באופן רשמי בפסטיבל; את ההצגה, על פי ספרה של מיכל סנונית, עיבד למחזה אורן יעקובי וביים משה קפטן. בכורה חגיגית שנשלפה גם היא מתוך הרפרטואר הקיים של המדיטק תיערך בפסטיבל להצגה המוזיקלית, "הכבש הששה-עשר", בבימוי רענן של משה קפטן, ששומר על השירים האהובים שהלחין יוני רכטר.

• ומה מציע הפסטיבל בתחום המוזיקה?