מי ישתיק את מחמוד?

מחמוד אחמדי-נג'אד לא מפסיק לדבר. בנאום שנשא היום אמר: "מדינות חופשיות לא ישתחוו בפני פסל הציונות וישברו אותו, למרות שהוא כבר שבור", זאת לאחר שמוקדם יותר השבוע הצהיר כי "ישראל היא מדינה פושעת המבצעת טיהור אתני ורצח עם", וקרא לאינטרפול "למלא את חובותיו" ולעצור 25 בכירים ישראלים.

אפילו אם נצא מנקודת ההנחה השגויה שלאחמדי-נג'אד עומדת הזכות לפתחון פה ציבורי, היה מתכבד לו האדון ומוצא את דרכו לפינת הרחוב הקרובה, בכפוף לשיקולי הסדר הציבורי והבטחון של משטרת ז'נבה, ומרביץ את משנתו בעוברים ושבים. אף אחד לא קבע שעל ארגון האו"ם הנכבד מוטלת החובה לעודד ולקדם, באופן אקטיבי, את חופש הדיבור של כל אדם שהוא.

ועידת האו"ם למאבק בגזענות היא לכאורה האירוע הגלובלי המוביל מסוגו, ועל כן בהעניקה לדובר זה או אחר את הזכות להביע את דיעותיו שם, למעשה כאילו הטביעה עליו מין "תו איכות" הקובע שיש בהן כדי לתרום תרומה של ממש לדיון העולמי בנושא. אך האם נאומו של אחמדי-נג'אד בז'נבה תרם תרומה כלשהי לדיון שכזה? האם קביעתו בערב יום השואה שישראל היא "מדינה יהודית גזענית שנוסדה בהתבסס על מלחמת העולם השנייה", תורמת משהו לביעור הגזענות בעולם? האם הצהרותיו הקודמות ש"אין הומוסקסואלים באיראן" גרמו לנו לגלות תובנות חדשות בנוגע לעולם שסביבנו?

התשובה היא כמובן לאו מוחלט. איש כזה, שהוגדר על ידי אלו שסעדו בחברתו בארוחה בניו יורק בשנה שעברה כ"רדוד להפליא", אין לו תרומה לוועידה או לארגון שמטרתם המוצהרת היא לעודד אחווה עולמית ולהילחם בגזענות, ואת השטויות שהוא פלט בז'נבה בסיטונות הרי הייתה לו הזדמנות לקשקש אין ספור פעמים בפורומים אחרים, בידיעה שכלי התקשורת הבינלאומיים ידווחו על דבריו בשקיקה.

אכן, נדמה שמחמוד הטוב שלנו כבר נהנה מכך שמילותיו מצוטטות כמעט יותר מכל אדם אחר על פני כדור הארץ שלנו, ולמרות כל האמור לעיל, עדיין חשו מארגני האירוע בצורך העז לאפשר לו לפטפט את עצמו לדעת גם שם.

ולמה בעצם השתיקה הזאת? לצערנו הרב, קיימים גורמים לא מעטים באו"ם שרואים בעין יפה את דבריו של מחמוד הרדוד, או לפחות חשים שמילותיו הנוקבות ראויות לדיון מעמיק. וכאן אולי מצויה הטרגדיה העמוקה ביותר: דווקא הארגון המתיימר לחרות על דגלו את הרדיפה המתמדת אחר סובלנות, אחווה ושלום, כבר מזמן איננו כזה.

קל לשער מה חושב סטודנט אמיץ לב בטהרן, שחירף את נפשו ויצא לרחובות אל מול משמרות המהפכה כדי להפגין נגד משטרו העריץ של אחמדי-נג'אד, כשהוא רואה את אותו שליט מתקבל בברכה בשוויץ, בעוד העולם ברובו שותק. המסר לסטודנט כזה, וכאלו יש באיראן לאלפים, הוא איום. הקללות האיומות שסטודנט שכזה בוודאי ישמח להטיח בחברי הקהילה הבינלאומית כנראה מוצדקות לחלוטין. רק חבל שהוא בניגוד למחמוד, לא יזכה להשמיע אותן בז'נבה.