הקשר הסורי-טורקי: מקום לדאגה

התמרון הצבאי המשותף לצבאות סוריה וטורקיה, שהחל הבוקר (יום ב'), הוא בעיקר אינטרס טורקי שאין לו קשר ליחסי אנקרה-ירושלים. במרכזו עומד רצונה של טורקיה למנוע חדירות של טרוריסטים כורדים מסוריה. אף על-פי-כן, התמרון הזה מסמן שינוי מגמה שצריך להדאיג את ישראל: מדובר בעליית מדרגה ביחסים הביטחוניים בין טורקיה לסוריה, בברכת וושינגטון. ההתקרבות הביטחונית במשולש טורקיה-סוריה-ארה"ב מדאיגה את ישראל.

העיתוי והפומביות הרבה, שניתנו לתמרון מהצד הטורקי והסורי גם יחד, מעידים על המגמה החדשה. סביר להניח שלפני שנה או שנתיים, היו שני הצדדים מצניעים את עצם קיום התמרון, כדי שלא להרגיז את ארה"ב וישראל. אלא שכעת חשים המדינאים באנקרה ובדמשק - בעיקר הקצונה הבכירה של צבא טורקיה - כי תמרון מסוג זה בפרופיל תקשורתי גבוה הוא לגמרי לרוחו של ממשל אובמה, דבר שלא היה עולה על הדעת בימי בוש.

ביקורו של אובמה בטורקיה בתחילת החודש סימן מפנה ברור לטובה ביחסים בין שתי המדינות, למרות סירובה של אנקרה לאפשר לארה"ב לפלוש משטחה לעיראק ב-2003 ולמרות ההתבטאויות האנטי-ישראליות של ראש ממשלתה ארדואן. זה כשלעצמו לא צריך להדאיג את ישראל. אבל קיום התמרון מסמן שחלה התחממות גם ביחסים שבתוך המשולש: טורקיה, סוריה וארה"ב. וזה כבר סיפור אחר לגמרי: ישראל היא לא חלק מהמשוואה הזו, אף שתידרש כנראה, על-ידי ארה"ב, לשלם את מחיר קיומה בוויתורים במסגרת משא-ומתן עם סוריה.

הסכנה: כרסום בשת"פ וזליגת מידע

הידוק שיתוף הפעולה הסורי-טורקי-אמריקני יגרום כמעט בהכרח לכרסום בטיב שיתוף הפעולה הביטחוני בין ישראל לטורקיה - שיתוף פעולה שהוא חיוני להיערכות הישראלית מול סוריה ואיראן. בתקשורת העולמית דובר הרבה על הקשרים המודיעיניים והאסטרטגיים בין אנקרה וירושלים, שכללו בין היתר אימון של טייסות קרב ישראליות בבסיסים בטורקיה. הידוק הקשרים בין טורקיה לסוריה עלול לגרום לזליגת מידע על הטקטיקות, מערכות הנשק הישראליות ומידע מודיעיני ישראלי מטורקיה לסוריה - ומשם לאיראן. קיימת גם אפשרות שבסופו של תהליך - לא היום, אלא בעוד שנה-שנתיים - תגביל טורקיה את הפעילות הביטחונית הישראלית בשטחה.

הרקע לכל זה הוא כאמור העובדה, שטורקיה זקוקה עכשיו לסוריה כדי לסכל את מתקפות המחתרת הכורדית בשטחה. לאחרונה חידש ארגון הגרילה PKK את התקפותיו, כשהוא חודר לביצוע פיגועים בדרום-מזרח טורקיה מבסיסיו החשאיים בקרב ריכוזי האוכלוסיה הכורדית בצפון עיראק ובצפון-מזרח סוריה. בתגובה, פושט צבא טורקיה על בסיסי המתחרת בתוך המובלעת הכורדית שבצפון-עיראק. למובלעת זו אין צבא של ממש ומעמדה המדיני חלש ולא ברור. לכן, צבא טורקיה עושה בה כבתוך שלו, חרף מחאות האמריקנים וממשלת עיראק.

אבל סוריה זה סיפור אחר. כאן מדובר במדינה ריבונית שיש לה צבא, וכל פלישה טורקית לשטחה עלולה להצית מלחמה. מקרה כזה כמעט אירע לפני 11 שנים, כאשר טורקיה הציבה דיביזיות שריון על הגבול ואיימה לפלוש לסוריה, אם זו לא תבלום את חדירות המחתרת הכורדית משטחה. סוריה נכנעה לאיום. באותה שנה גירש הנשיא אסד את מנהיג המחתרת הכורדית, עבדאללה אוצ'לאן, ואף סייע לשירותי הביטחון הטורקיים ללכוד אותו.

אסד הבין את הרמז

מדוע כל זה חשוב? מפני שמאז ועד עתה התחממו היחסים בין טורקיה לסוריה בהתמדה. סוריה ויתרה על תביעתה על אזור אלכסנדרטה שבדרום-מערב טורקיה, וגם בשאלת חלוקת מי החידקל והסכר הגדול שהקימה טורקיה על הנהר. הוויתורים הסוריים נבעו משני שיקולים: האחד - סוריה הבינה שאין לה שום סיכוי בעימות עם שני צבאות חזקים כמו צה"ל והצבא הטורקי, אם שניהם יחברו זה לזה ויפעלו נגדה בשתי חזיתות. דמשק ראתה את ההתקרבות המהירה בין ישראל לטורקיה והבינה את הרמז. השני - היותה של טורקיה מדינת מעבר-יבשתי בטוח יחיד בין טורקיה לאיראן. עיראק השסועה, המדממת והזרועה בגורמים סונים קיצוניים, לא באה בחשבון כמדינת מעבר בין איראן למשטר העלאווי-שיעי בסוריה.

טורקיה, לעומת זאת, הבינה שרק המשטר בדמשק יכול לבלום את חדירות החמושים הכורדים לשטחה. לכן, התחילו שתי המדינות בשיתוף פעולה צבאי בפרופיל נמוך באזור הגבול המשותף כבר בסוף שנות ה-90, וב-2004 אף נרתמו למבצע משותף של סילוק חגורת המוקשים העבה שהניחו בעבר הטורקים לאורך הגבול.

כך שהתמרון המשותף אינו צריך להפתיע איש. הוא בסך הכל תרגול של "מקרים ותגובות" של הכוחות הסוריים והטורקיים משני עברי הגבול. למשל, במקרה שהטורקים נמצאים במרדף אחר חולייה כורדית בשטחם, והם מעריכים שזו מנסה לחצות את הגבול לסוריה - הם רוצים שיהיה להם בצד הסורי פרטנר זמין, איתו יוכלו לתאם חסימה אפקטיבית שתביא לתפיסת החולייה. אפשרות אחרת היא שהסורים מבחינים בחולייה שכבר חדרה לשטח טורקיה, ומתאמים את המרדף עם הכוח הטורקי מעברו האחר של הגבול.

במהלך התמרון הצבאי, שיימשך שלושה ימים, יופעלו מן הסתם כלי טיס בלתי מאוישים שרכשה טורקיה בישראל - והסורים ייחשפו ליכולותיהם. הנזק המודיעיני אינו נורא. מה שכן צריך להדאיג היא כאמור המגמה המסתמנת של הידוק שיתוף הפעולה בין סוריה לטורקיה, בברכת ארה"ב.