יורים וזוכרים: הלם הקרב עולה על הבמה

לכל אחד יש צל שמלווה אותו. ופה בארץ שלנו, ממשיך הצל ללוות רבים גם אחרי שהשמש שוקעת. והוא מעיק, מכביד, מקשה. ההצגה "כיתת יורים" בבימויו של דליק ווליניץ עוסקת בחוויות העצובות והמעצבות של האנשים החיים במדינתנו, מדינה במלחמה מתמדת. ההצגה נולדה בעקבות משבר שחווה אחד השחקנים בעת שהגיע לשיעור משחק תוך כדי חופשה משירות מילואים. במהלך השיעור נשבר התלמיד ולא הצליח לתפקד על הבמה. המורה שהבחינה בסערת הרגשות, דובבה אותו. מתוך הדיאלוג בין השחקן למורה, נפתח צוהר לשחקנים נוספים בקבוצה לדבר. כך התבהרה התמונה והתגלה כי כולם נושאים עימם פצע פתוח ומדמם.

בעקבות האירועים החליט בית הספר לאומנויות הבמה במכללת סמינר הקיבוצים להעלות הצגה מקורית אשר עוסקת בפוסט טראומה של לוחמים ואזרחים. החומרים נולדו מתוך סיטואציות לא פשוטות שעברו על השחקנים במהלך שרותם ביחידות קרביות בצה"ל.

ההצגה מתרחשת במועדון לילה אליו נאספים השחקנים, לעיתים הם זרים זה לזה ומבודדים, ולעיתים הם שבים ומתאגדים להיות כיתת המשחק, כיתת יורים. הסיטואציות הנוצרות ביניהן מכריחות אותם להתעמת עם עברם ועם הטראומות משרותם הצבאי. כל העת מונחות על הבמה קוביות טטריס אשר נותנות תחושה כי למעשה השחקנים הם רק חיילי משחק.

"סיפורה של כיתת המשחק הזו הוא סיפורו של המחיר שנושאים בבשרם צעירים רבים בארץ הזאת, שבניה נעים בין חובת ההגנה על ארץ קטנה מוקפת אויבים ובין כיבוש מתמשך", אומר ווליניץ. "במסע בו צעדתי שכם אל שכם עם שחקני ההצגה, ניסינו ליצור גם תהליך ריפוי, למדנו על פוסט טראומה מפי מיטב הפסיכולוגים בארץ, כולל תהליך מתמשך של טיפול פסיכולוגי בסיוע העמותה לקידום נפגעי תגובות קרב".