הרב, האם יש היתר להמתין עם ההריון?

לכבוד הרב,

"בעזרת השם, אנחנו מתכננים להתחתן בקרוב ואני אהיה בלימודים קשים מאוד (ובנוסף לכך החבר משרת בצבא לעוד יותר משנה). אני לחוצה מאוד מהלימודים והצבא רק מוסיף על זה. אני רוצה למנוע את ההריון עד סוף השנה הבאה (תש"ע) וברצוני למצוא לכך ביסוס הלכתי. יש לציין שלא הייתה לי כוונה להתחתן בשלב זה בחיי, זה קרה, ואני שמחה על כך מאוד ב"ה. אבל אני בשום פנים ואופן לא מוכנה להריון בתחילת הלימודים ובמצב הזה.

"אני מאמינה שהתורה היא תורת חיים וחייב להיות פיתרון, אחרת הופכים את ההלכה לדבר שאי אפשר לקיימו. מאז שאני קוראת דברים על זה באינטרנט ואני רואה את תשובות הרבנים אני פשוט מפחדת ולא רוצה לשאול רב כי אני מרגישה שיש כאן משהו לא אמיתי בממסד הרבני ובמקום שיש אמת-שם הלב שקט. הלב שלי לא שקט מזה חודשים ואשמח אם תוכלנה לעזור לי וה' ישלם שכרכן".

אלמונית

• לעיון הלכתי מקיף בכל תשובות הרבנים והיועצות כנסו ל"אתר קולך"
  

הרב בני לאו: במקרים מסויימים - אפשר לחכות 

א. מטרת הנישואין

הטור מבסס את חיוב הנישואין על שתי מטרות: להוציא את האדם מבדידותו, ולממש את כוונת בריאתו, בהיות האדם שותף למעשה בראשית ולהמשכת העולם (פרו ורבו).

מובן שכל אחת ממטרות אלה ניתנות להתממש ללא תלות בשנייה: יכול אדם לשאת אישה כדי להימנע מבדידותו - .. מצד שני יכול אדם לקיים מצוות פריה ורביה ללא דבקות בבת זוג. על פי הרמ"א שני חלקי המצווה כרוכים זה בזה: מטרת הנישואין היא לדבוק באישה בקשר בלעדי, על מנת לקיים את ייעודו של האדם בעולם והיא הולדתו של צאצא היוצא משניהם ויוצר שלם חדש .

המגמה הפונקציונלית - קיום מצוות פרו ורבו; המגמה הערכית - הוצאת האדם מבדידותו; המגמה הרוחנית - שלמות האדם על ידי אחדות עם אשתו.

ב. השהיית מצוות פריה ורביה 

.

ההתמודדות עם שאלה זו חייבת להיעשות באופן פרטי, ולא כהנחיה גורפת, . מבחינה הלכתית, אם יש בהלכה כיוונים אפשריים המתירים לזוג להשהות את המצווה, הרי שיש להציע את הכיוון לכל מורי הוראה הנתקלים בשאלות אלה.

מבחינה חינוכית, חשוב שזוגות דתיים ישמעו על קיומו של הדיון, התעלמות מן השאלה, או מִחזור של איסור גורף ללא כל דיון, יביאו חלילה לנתק בין זוגות אלה לבין עולמה של ההלכה.

יש להתמקד בשאלה העיקרית - דחיית מצוות עשה מפני סיבה שאינה במובהק פיקוח נפש.

הרמב"ם קובע שיש לבעל היתר להימנע ממצוות עונה, ברשות אישתו, רק כשכבר קיים מצוות פרו ורבו. אבל כל עוד לא קיים את המצווה "חייב לבעול בכל עונה", מפני שהיא מצוות עשה של תורה. דברי הרמב"ם הללו הם הבסיס ההלכתי היציב להתנגדות הגורפת של פוסקי ההלכה בכל שאלה של מניעת הריון לפני קיום המצווה.

אך על פי עמדת הרמ"א, שכולל בסיבת הנישואין גם את המניע של "לא טוב היות האדם לבדו", מתחדש הדיון בשאלה:

האם במציאות שלנו, שבה ההתקשרות של בחור ובחורה עלולה להביא אותם לסיבוכים גדולים אם לא יינשאו, נכון לאסור עליהם את שיהוי המצווה, או שעדיף לאפשר להם להשהותה כזוג נשוי.

במציאות שלנו, דחיית גיל הנישואין מתרחשת בלאו הכי, ויש לעשות כל מה שניתן כדי לעזור לצעירים בבניית בתיהם. ההכרה שהנישואין הם ערך עצמי, "ולא רק מכשיר להעמדת הזרע, מחייבת את פוסקי ההלכה להתאמץ ולעזור לצעירים להגיע לבניין ביתם. אם הקלה על ידי היתר של שיהוי מצוות פריה ורביה עשויה להכריע לטובת החתונה, יש לשקול זאת במלוא הרצינות והמעורבות. מול הסיבות האוסרות על האיש הנשוי להשהות את מצוות פרו ורבו, קיימות ועומדות הסיבות המבקשות להתיר לזוג זה להשהות לזמן מוגבל את קיום המצווה, ובלבד שיתרגמו את ההתקשרות הנפשית שלהם לברית נישואין. שיקולי העדפה של קלקול קל לעומת קלקול חמור נמצאים בספרות ההלכה למכביר.

מאידך גיסא, היתר גורף לדחיית מצוות פריה ורביה מעמיד את כל משקל הנישואין על הזוגיות ועל הסיפוק שביציאה מן הבדידות. תפיסה זו מערערת לגמרי את המחויבות של האדם להיות שותף לקדוש ברוך הוא במעשה הבריאה, על ידי יצירת המשפחה. חובתו של מורה ההוראה לחדד לזוג המתלבט בשאלה זו את הפן של המחויבות הלאומית לבניית הבית והמשפחה, שבבסיסה עומדת חובת ההולדה. רק פריסה נכונה של שתי מגמות הנישואין והפנמתן, יכולה לתת מצע נכון לדיון תכליתי ובונה בשאלת תכנון המשפחה. את ההכרעה למעשה יעשה הזוג מתוך התייעצות אישית עם הרב, אך כדי שהזוג יגיע אל הרב הוא צריך לראות שיש לו אוזן קשבת. 

הרב אליעזר מלמד: לא לעכב את המצווה 

ואם מצווה להזדרז לקיים את המצוות קל וחומר שאין ראוי לעשות מעשה כדי לדחות את קיום המצווה. ובמיוחד כאשר מדובר על מצווה חשובה כל כך, שעליה העולם עומד, ובה האדם נעשה שותף לקב"ה. ולא התירו חכמים למכור ספר תורה אלא כדי לקיים שתי מצוות - תלמוד תורה ופריה ורביה (מגילה כז, א, בית שמואל אה"ע א, טו-טז). אמנם כאשר ישנה בעיה מיוחדת, גופנית או נפשית, אפשר מלכתחילה לדחות את המצווה, ונכון לשאול בזה שאלת חכם, כדי לשקול כראוי האם אכן מדובר בבעיה שמצדיקה את דחיית המצווה.

דחייה אינה פיתרון

יש להוסיף כי אינני מבין לגמרי את שאלתך, מדוע לדעתך אחר סיום הלימודים יהיה לך יותר קל. הרי הלימודים בדרך כלל אינם יותר קשים מהעבודה. את רוב התחומים הנלמדים באוניברסיטה אפשר ללמוד בחצי יום או מעט יותר, והם נמשכים רק שבעה וחצי חודשים בשנה. לעומת זאת, רוב העבודות נמשכות יותר מחצי יום, ועל פני אחד עשר חודשים בשנה. ואם את חושבת שיקשה עלייך ללדת כאשר את לומדת כיצד תוכלי ללדת כאשר תעבדי?

אלא שהעניין תלוי ברצון ובסדרי העדיפויות. ככל שמבינים יותר את הערך של המשפחה והילדים, כך יש יותר רצון וחשק וכוח ללדת ילדים, לגדלם ולחנכם. וכשם שיהיה לך כוח בגיל שלושים ללדת ולטפל בילדים וגם לעבוד, כך גם היום יהיה לך כוח ללמוד מקצוע וגם להתחיל בגידול ילדייך. וכשם שבגיל 30 לא תוכלי להשקיע את כל כולך בעבודה שמחוץ לבית, כך גם היום אינך יכולה להשקיע את כל כולך בלימודים ובהתבססות בעבודה.

בעיית המכללות הדתיות

זו אכן בעיה כאובה, ועל כן המלצתי לכמה בנות ששאלוני בזה, לעבור ללמוד במוסד שהלימודים בו נמשכים פחות שעות בכל ביום, כדי לפנות זמן רב יותר לבניית משפחתם. אמנם נכון שמבחינת המסגרת הדתית יש יתרון למכללות הללו, אבל אין לפגוע בבניית המשפחה, הזוגיות, ההריון והטיפול בילד, כדי ללמוד בהן. אמנם כאשר יש חשש שהאשה תתקלקל מבחינה רוחנית באוניברסיטה, מוטב כמובן שתישאר במסגרת דתית.

למה ללדת בגיל צעיר

יש להוסיף כי מבחינות רבות, ככל שתקדימי ללדת את ילדייך כך יהיו חייך קלים יותר. גם אם את יודעת כמה ילדים היית רוצה שיהיו לך, עדיף ללדת אותם בגיל צעיר. ככל שההריונות מתקיימים בגיל צעיר יותר כך הם קלים יותר, והסיכונים המלווים אותם קטנים. בנוסף לכך, להורים צעירים יש יותר כוח להתמודד עם עול גידול הילדים וחינוכם. לאחר שילדייך יגדלו, תוכלי ביתר חופשיות להשקיע זמן רב יותר בעבודתך שמחוץ לבית, ובפיתוח כישרונותייך השונים.

בנוסף לכך, כיוון שימי חיינו בעולם הזה קצובים, המעכבת את לידת ילדיה, תזכה לראותם פחות שנים, על כל המשתמע מכך. למשל, היא תזכה להשתתף בפחות חתונות ולידות ושמחות של צאצאיה. עוד חובה להוסיף כי ההריון אינו מובטח, ומי שמונעת עצמה מהריון כאילו מונעת עצמה מן הטובה והברכה האלוקית, ומי יודע אם אחר שכבר תרצה להיכנס להריון תזכה לסיעתא דשמיא.

פעמים רבות נשאלתי אם אפשר למנוע

הריון בשנים הראשונות לנישואין, ולא מעט פעמים הקלתי, על פי הנתונים שמסרו השואלים והשואלות. אולם מניסיוני הדל, ומניסיונם של רבנים נוספים, נוכחתי לדעת כי אין ברכה בחיפוש היתרים בעניין זה. לא עשיתי על כך מחקר מסודר, אולם עקבתי אחר זוגות רבים שהתלבטו בשאלות אלו לעומת זוגות שלא התלבטו, ומצאתי כי פעמים רבות אותם שהתלבטו בשאלת ההיריון התקשו יחסית בבניית הקשר הזוגי שביניהם. משהו בברית הנישואין שלהם היה חסר. יחסית התעוררו ביניהם יותר ויכוחים ומריבות. נדמה כי אהבתם הייתה פחות מוחלטת, קצת על תנאי. גם אחר כך הטיפול בילדים היה קשה להם יותר, הם הרגישו סחוטים ונטו להתלונן על צער גידול הילדים.