בעלי האינטרס מאחורי שפעת החזירים

שפעת החזירים יצרה עד כה יותר בלבול ממצוקה, יותר סקרנות מחרדה, יותר פליאה מדאגה. טווח אי הוודאות כה רחב, עד שהוא בלתי נתפס בכלי הניתוח של המוח האנושי.

מצד אחד רק חולים בודדים אובחנו בישראל עד כה. אך חשוב מכך, החולים סבלו מתסמיני שפעת קלים יחסית. גם התמונה בעולם הרחב נראית דומה. מצד שני עומדת לה כחרב המתהפכת ההשוואה ל"שפעת הספרדית", שקטלה לפני כ-90 שנה לפי הערכות שונות בין 25 ל-100 מליון בני אדם, ומאיימת שוב לתבוע את קרבנותיה שלמספרם אין שיעור.

אי הוודאות אינה מתמצה רק בתמונה הכוללת אלא גם בפרטים. המסרים אינם ברורים. לא ברור מה התרומה של תרופת הטמיפלו: האם החולים החלימו בגלל התרופה, למרות התרופה או בלי קשר אליה? לא ברור אם הווירוס בגלגולו הנוכחי הוא קל כפי שנראה כיום, או לחילופין מה גורם לו להיות לעיתים אלים ולעיתים קל, כפי שנראה היה רק לפני ימים אחדים. דומה שאין מספיק מידע גם לארגון הבריאות העולמי ולמרכז לבקרת מחלות באטלנטה. לציבור מגיע בכל מקרה מידע מקוטע, שרק מוסיף מבוכה.

לא מפליא אם כך שיש התוהים האם אין כאן מהדורה חוזרת של פרשת באג 2000. למי ששכח, נבואות שחורות אודות קריסת מערכות המחשוב עם תום האלף, גרמו לבוקה ומבולקה בעולם הממוחשב אך לבסוף התבררו כלא היו בבוקרו של 1 בינואר 2000. ואכן יש מאפיינים דומים אחדים בין שני האירועים. 

כמי שעסק בנושא בבתי החולים של "הדסה" ועמד בראש ועדה של משרד הבריאות בנושא, חוויתי את עוללות באג 2000 בכל עצמתם ואני יכול להעיד איך החל להתגלגל העניין ככדור שלג והגיע לאן שהגיע. המאפיין הבולט ביותר בשני האירועים הוא אי הוודאות. בשלהי שנת 1999 הובילה הערכה מקצועית, דקדקנית ושקולה לתובנה שהסיכון מזערי, ותוצאותיו אפילו לגבי מכשור רפואי קריטי, ניתנות לשליטה.

אך נראה שבשני המקרים נוח היה לנוגעים בדבר בכל הדרגים, משיקולים של אי נטילת סיכון למעמדם האישי, ליטול חלק בתהליך הסוחף. התהליך החל במועצות המנהלים (שחבריהן חברים לרוב בגופים רבים ושימשו כ"סוכן" חשוב בהעברת המסר השגוי), ירד להנהלות ומשם לדרגים המקצועיים. העובדה המדאיגה יותר היא, שלא קמה שום ועדה לדון במשאבים שבוזבזו, כשהתבררה האמת. יומיים לאחר תום האלף איש לא עסק בכך, גם לא התקשורת. אולי בגלל שכולם היו שותפים למעשיה.

חלקה שלך התקשורת בענייני באג 2000 היה שולי יותר מזה שבשפעת החזירים. גם לגורמים שביקשו ל"גזור קופון", והיו כאלה היה אז חלק משני בלבד בליבוי התבערה. מה חלקם כיום? לא ברור עדיין. אך ברור שההמולה והבהלה עושים אך טוב עם יצרניות הטמיפלו ותרופות מקבילות, ועם סוכניהן בארצות השונות.

האם השיקולים של ראשי מערכות הבריאות ברמה העולמית והלאומית דומים כיום לאלה שהדריכו את קובעי המדיניות לקראת סוף האלף? נראה שכן, לפחות במובן זה שנוח לנקוט פעולות שיש בהן כדי להסיר אחריות, מאשר לקבל את האחריות עצמה.

ההבדל בין שני המקרים אם יש כזה, מתמקד בשאלה מה היא ההסתברות לפי דעת מומחים בלתי משוחדים, שזן השפעת שנראה כיום כי אינו אלים, יהפוך לכזה. האם זו הסתברות תיאורטית מזערית או הסתברות ממשית? בעניין באג 2000 הייתה לי דעה נחרצת. בעניין השפעת נראה שיש לשאול את המומחים באמת: מדעני המעבדה. לא את המנהלים והקברניטים.

חשוב שהמדיניות תיקבע אך ורק על סמך המידע העדכני בכל רגע נתון, מבלי להיות מושפעים מהשיקולים הזרים שהדריכו את קובעי המדיניות לקראת סוף האלף.