מה לנו ולהרצל?

לפני 50 שנה כתב אבי ע"ה, ישראל אלדד, בעיתונו "סולם" מאמר לציון יום פטירת הרצל: "המדינה לא פתרה את בעיית היהודים". ברוח דבריו אני כותב אליכם היום.

גם השנה, ביום הרצל, כפי שהיה בימי זיכרון קודמים, באים רבים מאיתנו ומנסים "לגייס" אותו לשורותיהם. להוריד אותו אל רמת שכמם, ואין מלאכתם קשה כי הרבה כתב הרצל ב-44 שנותיו הקצרות והדחוסות, ויש בכתבי הרצל הרבים גם דבר והיפוכו.

כמעט אלפיים שנה לפניו כבר היתה כזאת בישראל. הנביא יחזקאל שניבא בגלות – לא בחר בנבואה. הנבואה נכפתה עליו. יד אלוהים נטלה אותו בציצית ראשו והראתה לו מראות אלוהים, והרפתה ממנו, ושוב אחזה בו ושוב הרפתה. והיו חכמים שביקשו לגנוז את ספר יחזקאל כי מצאו בו דברים הסותרים לכאורה את דברי התורה – ובכל זאת לא גנזוהו כי מראות האלוהים היו העיקר, והסתירות – טפל. חזון העצמות היבשות ותחייתן - הוא נבואת האמת לנצח.

ולכן מגוחכים הם אלו הבאים ליטול מכתבי הרצל הוכחות להשקפותיהם על צורת המשטר במדינת ישראל, על הפרדת הדת מהמדינה, וגם אלו שגידפו אותו על שום שבעיית היהדות אינה מרכזית בחזונו. הרצל לא בא לתת תורה או לתכנן משטר. הוא בא לקרב את העצמות היבשות ולהקימן לגוף אחד. הוא ידע כי אם לא יהיה גוף יהודי, לא יהיה לרוח היהדות היכן לשכון. ובאה השמדת היהודים באירופה להוכיח כי נביא אמת היה הרצל.

ולכן כל כך חשוב ביום הרצל לנסות לשוב ולברר מה היה עיקר חזונו, חזון מדינת היהודים. ולא לתעות אחר הטפל. וחייבים אנו לבחון את מדינת ישראל לאור חזונו, לא אם יש בה שבע שעות עבודה ביום או מה צורת דגלה, ואם הרצל חזה או התעלם מבעיית הערבים, אלא האם עמדה מדינת היהודים בייעודה ההרצליאני.

חזונו של הרצל פשוט: הוא רצה לפתור את בעיית היהודים על ידי ריכוזם בארגונם הממלכתי העצמאי. הוא ראה את ההשמדה קרבה, הוא חש את האדמה רועדת, ורצה לקבץ את העצמות לפני שיהיו לאפר. הוא רצה לפתור את הבעיה, לא להקל עליה. להציל – כל עוד יש יהודים להצילם.

מחלת הגלות

על הקיר באולם הכנסת תלויה תמונתו, כמו כדי לומר – אנחנו הגשמת חזונו. אבל כל מי שאינו רוצה לסלף בזדון חייב לזכור: הרצל טען כי מדינת היהודים תהיה הפיתרון לבעיית היהודים.

הרצל, שראה כי למרות ואולי בגלל האמנציפציה, האנטישמיות באירופה הולכת וגוברת. בני דורו שניסו להילחם באנטישמיות הגדירו אותה כמחלה. מין מחלת נפש שלקו בה הגויים כלפי עם ישראל. הרצל חידש ואמר כי לא האנטישמיות היא המחלה אלא הגלות. והאנטישמיות אינה אלא הסימפטום, התגובה של עולם הגויים למחלה הזו, לאנומליה הזו.

כל העמים יושבים על אדמתם ורק עם ישראל מפוזר בעולם. זהו מצב לא נורמאלי, והרצל האמין כי אם נתקן את האנומליה, נחזיר את ישראל לארצו, נחסל את הגלות,נרפא את מחלתנו זו. ואז ייעלם גם "הסימפטום" שפיתחו הגויים למחלה, כלומר האנטישמיות.

הנה קמה מדינת היהודים, האם נפתרה בעיית היהודים?

האם אין עדיין מיליונים יהודים בעולם המעדיפים להישאר בגלותם אף ששום דבר אינו מחייב אותם להישאר בה משום שהם בטוחים ש"להם זה לא יקרה" , או חמור מזה, הם חוששים שקיומם של היהודים דווקא במדינת ישראל אינו מובטח?

הרי יש היום ממש גויים הרוצים להשמיד אותנו בנשק גרעיני, ויש גויים המבקשים להשמיד אותנו כמדינה יהודית ולהפוך אותה למדינה דו-לאומית, ועוד רבים בעם היהודי שעודם משתעשעים באשליות ההתבוללות, בהן השתעשע הרצל לפני שכתב את "מדינת היהודים".

גם אם בפעם הבאה לא יבדקו אם הסבא היה יהודי לפני שיבקשו לרצוח – העם היהודי הולך וכלה בעולם, ורק בישראל יש לו עוד קיום לאומי. וכל התהליכים הללו מתקיימים למרות שמדינת ישראל קמה והייתה. אין בה לפי שעה ערובה מפני ניסיונות השמדה בידי הגויים, ולא דגל בשביל כל היהודים לפיתרון בעיית היהודים.

הנה כי כן מתברר כי "בעיית היהודים" לא הייתה בכך שליהודים לא הייתה מדינה משלהם כלכל העמים. והאנטישמיות בעולם לא נעלמה, וגם אם עיתים היא לובשת כסות חדשה של "אנטי ישראליות", אינה אלא אותה שנאת יהודים עתיקה, רצחנית.

אם כן, מה הועילה המדינה? האם טעה הרצל?

הרצל לא טעה. טעו פרשניו ומסלפיו, בשוגג ובמזיד. עבור הרצל מדינת היהודים לא הייתה עניין סמלי, כי אם מסגרת של ממש לקליטת כל היהודים בעולם. הכלי לחיסול הגלות. ומדינת ישראל עושה מעט מדי, לפעמים ממש כלום – כדי לחסל את הגלות. במקום שמדינת ישראל תהיה מכשיר בידי ההסתדרות הציונית לגאולת עם ישראל כולו – הפכה ההסתדרות הציונית של הרצל בידי המדינה למכשיר לגיוס תרומות לישראל מחד, ולחינוך יהודי בגולה, להנצחת הגולה מאידך. מין דו קיום אנטי הרצליאני.

תלינו את תמונת הרצל באולם הכנסת, ומילאנו את חובתנו הקדושה והעלינו את עצמות הרצל ארצה, והקמנו לו מצבה. ויש האומרים כי מדינת ישראל כולה היא המצבה להרצל.

ולא היא. בלשון המשל ניתן לומר כי חלק מעצמות הרצל נשרף עם עצמות ששת המיליונים שרצה להציל - ולא הספיק, ושאר עצמותיו עוד מרחפות בחלל ורועדות, מפחד קיומם הלאומי הרופף של מחצית בני העם היהודי ברחבי העולם, ורק כאשר יתלקטו כל העצמות היבשות שלנו, ותחוסל הגלות – יושלם חזונו של הרצל.

מדינת ישראל תהיה מדינת היהודים, ובעוצמה שתיווצר כאן לא יוכל עוד איש בעולם להשתעשע ברעיון השמדת העם היהודי, אז גם תוכל מדינת ישראל להיות מצבה אמיתית לאיש הזה, לבנימין זאב הרצל. עדות חיה לאמת נבואתו.

ח"כ אריה אלדד, האיחוד הלאומי