אז מה אם שכבנו, להשקות עציץ זה אינטימי מדי
אני מכיר אותה כשבוע, איך קרה שאני מחזיק את המפתח שלה והפכתי להיות אחראי על חבורת קקטוסים ננסיים וסחלבים צמאים? והדואר? מה אני, דוור? אני מרגיש מסונדל רגשית
לרגל הפרידה המרגשת הגעתי אליה, ליוויתי אותה למונית ונתתי לה את המבט שאומר "תיהני, תעשי חיים, אני פה, ואשמח לחכות לך". והיא, בתגובה ממש מפתיעה, אמרה לי תודה, דחפה לי את המפתח של דירתה ליד וביקשה בקול רך ומתוק שאשקה את העציצים כשהיא בחו"ל. וגם, אם לא איכפת לי, לרוקן את תיבת הדואר כל יומיים בערך.
וואוווו.
רגע!!!
שמישהו יעצור את המונית!!!
מה פתאום עציצים עכשיו? מאיפה זה נחת עלי? אני מכיר אותה שבוע, אולי קצת יותר, איך זה קרה שאני מחזיק את המפתח שלה ביד ופתאום הפכתי להיות אחראי על חבורת קקטוסים ננסיים וסחלבים צמאים? והדואר? מה אני, דוור? הלו?
אני מודה, נלחצתי
אז היא ממש יפה, וגם מבשלת לא רע, ואפילו מצחיקה אותי מידי פעם. אבל אני כמעט בטוח שיש ספר חוקים לעניינים שכאלה, ושהיא כנראה לא שמעה עליו מעולם. אני מודה, נלחצתי.
אני לא ממש מכיר אותה וגם היא לא אותי, ובכל זאת היא דוחפת לי מפתח. על פניו זה היה אמור להדליק לי נורה אדומה עם אזעקה בסאונד של פעמוני חתונה. כאילו מדובר בעוד אחת שעברה את גיל 30 ומעכשיו שמה לה מטרה לתפוס את הראשון שהיא יכולה ולדחוף אותו בבעיטה לתוך חופה, קידושין וכלב גזעי מצער בעלי חיים. אבל זה לא היה המקרה. היא עשתה את זה בשיא הנונשלנטיות, כאילו העבירה לי מפית לנגב את הטחינה שנדבקה לשפה התחתונה אחרי מנת פלאפל, והלכה.
עכשיו אני תקוע עם מפתח, עם עציצים צמאים, עם הצבי של הדואר שמאיים לפוצץ תיבות ועם רגשות מעורבים שרק רווק של שנים יכול לפתח.
אז מה אם שכבנו כבר? לדעתי, להשקות את העציצים זה הרבה יותר אינטימי, ודבר כזה אחרי שבוע לא נראה לי הגיוני ולא מקובל. צריך להיות חוק נגד דברים שכאלה.
אז חשבתי לצאת חוצץ נגד הרעיון ונגד העציצים המחורבנים. שימותו. מי מכיר אותם בכלל? טפחתי לעצמי על האגו והבהרתי לעצמי שאני לא נכנע לאזיקי דואר ולסחלב צמא. אני חייב לעמוד על שלי. אבל אז זה אומר שאני יכול לשכוח ממנה, וזה לא מה שאני רוצה שיקרה. אז אולי אעשה כאילו זה ממש לא מפריע לי ואתנהג כרגיל עם הצבי והמפתח, ולפני שהיא תחזור אנקה את הבית, אמלא את המקרר במיני טובין אחליף לה סדינים ואתלה שלט גדול על הדלת "ברוכה הבאה"?
הממממ. גם זה לא מסתדר לי. משום מה אני מרגיש שהזמן הוא גורם מכריע בקשר ושבהכרח חייב לייצר שלבים במהלך היכרות בין בני זוג. אולי אני מיושן, אבל כמו שיש נשים רבות שלא מוכנות להיכנס למיטה עם מישהו אחרי דייט ראשון מהסיבה שזה "מוקדם מדי", גם לי נראה שלהשקות את העציצים אחרי שבוע היכרות ברוטו זה מוקדם מדי. מספר השעות שהיינו יחד (אם לא מחשיבים שעות שינה) הוא אולי פחות מיממה.
יכול להיות שזה לא מזיז לה בכלל? שרק אני מייחס לזמן ההיכרות חשיבות? ואולי לא היתה לה ברירה, כי אין לה חברים/ משפחה שגרים בעיר?
היא אמנם נחמדה ומקסימה, אבל אני מרגיש מסונדל רגשית. למה זה מפריע לי? ולמה אני עושה מזה עניין בכלל? כשהיא תחזור אני חייב להבין מאיפה בא לה הרעיון המופרע הזה. אבל בינתיים אני חייב לרוץ לדירה שלה, לפני שהצבי המזורגג ימלא את התיבה ויאכל את כל העציצים.
האימייל של יניב
