הגרעין הפקיסטני "בטוח". אבל איפה הוא?
הרמטכ"ל האמריקני מנסה להרגיע, ואולם לפי "ניו-יורק טיימס", ארה"ב כלל אינה יודעת היכן נמצאים כל מתקני הגרעין של פקיסטן. מהם הכלים העומדים לרשות ממשל אובמה לקראת פגישתו עם מנהיגי האזור ומהן המגבלות?
האם קיים איום ממשי לנפילת פקיסטן הגרעינית לידי ארגון הטליבאן, ואם כן, מה יכולה ארצות-הברית לעשות כדי למנוע זאת?
ראש המטות המשולבים של צבא ארה"ב, אדמירל מייק מאלן, העריך אמש (יום ב') כי הנשק הגרעיני של פקיסטן בטוח, ואולם ציין כי הוא מודאג מאוד מפני ההישגים שרשם לאחרונה טליבאן שם ובאפגניסטן השכנה.
במסיבת עיתונאים שקיים בפנטגון אמר מאלן כי ארה"ב פעלה עם הפקיסטנים לשיפור אבטחת הארסנל הגרעיני והביע ביטחון שהצבא במדינה נחוש להגן על הנשק המסוכן. התרחיש הגרוע ביותר, הזהיר, הוא שהנשק הפקיסטני ייפול לידיהם של טרוריסטים, אך הוא לא מעריך שהדבר יקרה בקרוב.
העיתון "ניו-יורק טיימס" דיווח כי גורמים אמריקנים בכירים הביעו חשש גובר לגורל הארסנל הגרעיני הפקיסטני, ובכלל זה מעבדות ומתקנים לייצור דלק גרעיני. לפי הדיווח, הארסנל נמצא ברובו מדרום לבירה איסלמבאד. עם זאת, ציינו הגורמים, ארה"ב לא יודעת היכן נמצאים כל מתקניה הגרעיניים של פקיסטן ומודאגת מאוד מהתפשטות השפעת הטליבאן.
ארה"ב מתקשה לסמוך על פקיסטן
בחודש שעבר, בעוד לוחמי הטליבאן, שכבר שולטים בעמק סוואט, התקדמו דרומה למרחק של כמאה קילומטרים מהבירה הפקיסטנית, השתתף הנשיא ברק אובמה בתדרוך של מועצת הביטחון הלאומי בבית הלבן, ושמע את סקירת גופי המודיעין האמריקני. העיתון "וושינגטון פוסט" דיווח כי בכירים העריכו בפני הנשיא שהשתלטות של הארגון הסוני הקיצוני אינה קרובה וכי גם הנשק הגרעיני בטוח. ואולם בטווח הארוך, הערכת המודיעין הייתה מרגיעה פחות.
אנשי טליבאן מטילים מרותם על כפר מדרום לעמק סוואט (צילום: AFP)
ראשי המודיעין האמריקני הזהירו כי מצב הביטחון בפקיסטן הידרדר לאחרונה במהירות, במיוחד בהרים שבאזור הגבול עם אפגניסטן, שבהם נהנים בכירי אל-קאעידה והטליבאן ממקלט בטוח. מעבר לכך, ציינו, יש סימנים לכך שהארגונים האלה משתפים פעולה עם קיצונים מקומיים בלב פקיסטן. הממשלה הפקיסטנית שברירית והצבא, שמוסיף להתמקד ביריבה ההיסטורית הודו, אינו מצויד וגם לא מעוניין להטיל את כל כובד משקלו במאבק בחמושים.
אובמה גילה בתדריך שהאפשרויות שעומדות בפניו מוגבלות למדי. רבים מהפקיסטנים מתעבים את ארצות-הברית, והממשלה הפקיסטנית אוסרת על כוחות לוחמה אמריקנים לפעול על אדמתה. המאבק של ארה"ב בקיצונים היושבים בפקיסטן תלוי בצבא שאינו שולט בחלק גדול מהשטח ובברית עם ממשלה שבה וושינגטון לא ממש בוטחת.
מהן האפשרויות של אובמה?
הכלים הזמינים לממשל הם: כסף, כלי נשק ומערכת יחסים עם הממשלה והצבא של פקיסטן - שנעה בין מתן עצות לביקורת תקיפה. לאחרונה הקולות שיצאו מארה"ב כלפי פקיסטן היו בעיקר של ביקורת, והדיווחים על החיזורים של וושינגטון אחר מנהיג האופוזיציה העיקרי, נוואז שריף, לא הקלו על המתיחות בין הצדדים. השבוע יגיע הנשיא הפקיסטני אסיף עלי זרדרי לביקור רשמי ראשון בוושינגטון וייפגש עם אובמה ביחד עם נשיא אפגניסטן חמיד קרזאי, שמתמודד על כהונה שנייה.
לקראת הפסגה המשולשת, הממשל ביקש מהקונגרס לאשר במהירות סיוע צבאי דחוף לפקיסטן בסך מאות מיליוני דולרים. הכסף, ומיליארדים נוספים שיועברו אליה בשנים הבאות, יימסרו בתנאי חדש - שמשרד ההגנה האמריקני יחליט על מה יתבזבז הכסף. אובמה צפוי לבקש מזרדרי לפעול להגברת התמיכה הציבורית בו באמצעות טיפול בצרכים הדחופים של הציבור, לפתור את המחלוקות שלו עם שריף ולהתרכז בניהול הממשלה.
בין ההצעות הביטחוניות שהוכנו לקראת המפגש, אימון כוחות הצבא הפקיסטני בבסיסים אמריקנים במזרח התיכון ובארה"ב. הצעה אחרת נוגעת להרחבת כוח האימונים של כ-70 אמריקנים שועל במדינה. במקביל, על רקע תגבור הכוחות באפגניסטן ב-17 אלף חיילים נוספים שיוצבו באביב בדרום אפגניסטן, מקווים למבצע חדש באזור הגבול, שיביא ללכידת הקיצונים בין הפטיש לסדן. כיום, רק חטיבה אחת וכ-40 אלף חיילים שלא אומנו או צוידו כהלכה פועלים באזור השבטי העצום.
תותחים של הצבא הפקיסטני יורים על מטרות טליבאן (צילום: AP)
בשל מחאות פקיסטן, נמנע הממשל מפעולות קרקעיות באזורים האלה, למרות שכבר אושרו על-ידי ממשל בוש בשנה שעברה. אובמה אישר להגביר את התקיפות האוויריות באמצעות מטוסים לא מאוישים. הממשלה הפקיסטנית נוהגת לגנות את התקיפות בפומבי משום שהציבור אינו תומך בהן, אך למעשה מאשרת כל אחת מהן. בגלל צרותיו הפוליטיות של זרדרי הפחית אובמה את תדירות ההתקפות, אך בכירים אמריקנים סבורים כי הגיע הזמן לדיון מקיף בהמשכן.
מדוע לא הביס עד עתה צבא פקיסטן את החמושים?
לפי העיתון הבריטי "גרדיאן", אחת הבעיות המרכזיות היא שהצבא הפקיסטני ערוך בעיקר למלחמה קונבנציונלית נגד הודו, ולא למאבק בחמושים כמו הטליבאן. מבצעיו באזורים השבטיים לקו פעמים רבות באי דיוקים, והובילו להרס ולפגיעה באיכות חייהם של אלפי אזרחים חפים מפשע. כמיליון אזרחים נאלצו, על-פי הערכות, לעזוב את בתיהם בשל הסכסוך באזור.
ניתן לראות בצבא הפקיסטני כארגון שיש לו מדינה. הכוחות החמושים זוכים בכ-20 אחוזים מהתקציב הלאומי, סכום שהגיע בשנה שעברה ל-5 מיליארד דולר לפי נתונים
רשמיים שפורסמו. הנתון האמיתי, על-פי הערכות, גבוה בהרבה. לצבא כ-650 אלף חיילים פעילים ועוד כחצי מיליון במילואים. עד זרדרי, כל מנהיג אזרחי שנבחר באורח דמוקרטי בפקיסטן, אולץ על-ידי הצבא לפרוש מתפקידו. גנרלים שלטו במדינה במשך 32 מבין 62 שנות קיומה.
לפי ניתוח שפורסם במגזין "סלייט", הבעיה נעוצה בין היתר בכך שהצבא רוחש אהדה גדולה מדי לחמושים האיסלאמים. מלכתחילה, כשהתפצלה פקיסטן מהודו ב-1947, ליבו מנהיגיה את תחושת הזהות הלאומית ולשם כך נעזרו בדת של רוב האוכלוסיה: האיסלאם. המשטר, שהיה צבאי במשך שנים רבות, עודד את הקיצונים מתוך מחשבה שיוכל לגייסם בהתאם לצורך ורק בשנים האחרונות גילה שזה כלל לא פשוט.