קרב חייו של גדעון סער
הכוונה לקצץ בתקציב החינוך מדגימה כיצד נלחם האוצר הכלכלי באוצר האנושי. שר החינוך נדרש לפעולה
התמודדות חינוכית יש לכולנו ולכל אורך חיינו: אדם עם עצמו, הורה עם ילדיו ומורה עם תלמידיו. אבל יש רגעים שבהם התמודדות חינוכית היא מונח בלתי מספק. כאן מדובר על רגעים מכריעים בחייה של אומה, וכאן אנו נדרשים למונח הרבה יותר חזק, משמעותי ונוקב – הקרב על החינוך.
בשנים האחרונות כבר נדלקו כל נורות האזהרה החינוכיות: הישגים נמוכים במבחני הידע הבינלאומיים, פערים ענקיים בין התלמידים החזקים לחלשים, הידלדלות כוח ההוראה וכישלון בהשגת הסכמה על לימודי הליבה, קל וחומר על אכיפתה. ועדת אל"ה ניסתה להתמודד עם הכישלונות הללו, אחר כך נדרשו לכך "ועדת דוברת" ותוכנית "אופק חדש", ולאחרונה גם ראש הממשלה המכהן נתניהו ישב על המדוכה והנפיק תוכנית והבטחה: ממשלת ישראל תשקיע בשדרוג מעמד המורים ובשיפור איכות ההוראה, כך שתוך עשר שנים תעמוד ישראל בין עשר המדינות המובילות בחינוך.
והנה בימים אלה ממש, בניגוד למה שהכל יודעים ומבינים, מבקש משרד האוצר לקצץ בתקציבי החינוך ולהנחית עליו מכת מוות – מכת וידוא הריגה. מלחמה זו של האוצר, בדומה למרבית המלחמות, היא גם בלתי-הגיונית וגם הרסנית. הגיונה פגום משום שכבר הוכח בכל המדינות המשגשגות בעולם, שאין השקעה רווחית יותר מאשר זו המתמקדת במשאב האנושי. במילים אחרות, ככול שהשכלתם של אזרחי המדינה גבוהה יותר וככל שהפערים והשסעים ביניהם קטנים יותר, כך נעשים האזרחים ליותר פוריים וחיוביים בתרומתם לכלכלה, לתרבות ולדמוקרטיה.
מה שמתבקש היום, והוצג לאחרונה על ידי תנועת "הכל חינוך", הוא השקעה מאסיבית וארוכת טווח בחינוך איכותי ושוויוני לכלל ילדי ישראל. מה שנדרש היום, והוצג קבל עם ועולם על ידי "דו"ח מקינזי", הוא לשדרג את מורי ישראל למעמד ולאיכות המקובלים במדינות המפותחות – שהרי "איכותה של מערכת החינוך אינה יכולה לעלות על איכות מוריה". ועוד מתבקש ונדרש היום, לאתר את האוכלוסיות המוחלשות ואת התלמידים שמצויים בסיכון ובמצוקה, ולהשקיע בהם כבר מן הגיל הרך את כל שנדרש כדי שלטובתם הם ולטובת החברה כולה יזכו להזדמנות הוגנת לחיים של כבוד עצמי, שותפות אזרחית ועושר תרבותי.
שוב מתברר שהגיונם של דברים אלה חורג מכל הבדל פוליטי ומפלגתי. שר החינוך הנכנס, גדעון סער, כמו קודמתו פרופ' יולי תמיר, נדרש היום לעמוד בקרב החינוכי – והוא יודע שזה הקרב של חייו. זהו כנראה הרגע המשמעותי ביותר בחייו הפוליטיים, כשהנכון האישי והנכון הציבורי מעולם לא היו זהים כל כך. זהו קרב שבין האוצר הכלכלי שבוחש במספרים לבין השר הממונה על האוצר האנושי – על הזנת הדורות הצעירים במשאבי דעת ותרבות שמכוחם יוכלו הם לשגשג בבגרותם והמדינה כולה בעתידה הבוטח.
בשבוע קריטי זה של חיינו הפוליטיים והמתוקצבים, על כולנו להתייצב לצד משרד החינוך – המערכת הציבורית שלנו לטיפוח האוצר האנושי.
פרופ' נמרוד אלוני הוא ראש "המכון למחשבה חינוכית" במכללת סמינר הקיבוצים, חבר הנהלת "הכל חינוך" ויו"ר "כנס תל אביב לחינוך מתקדם"
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
