בין הטוסטוס לאולימפוס

גלי כבר לא יכלה לחכות יותר. אמנם היא רק בת 26, אבל היא לא יכלה לחכות יותר. לא לי, אלא לנסיעה שלה לאפריקה. היא בוערת כולה להתחיל להתנדב שם בצלב האדום. נמאס לה מכל ההתעסקות של כולם כאן סביב עצמם, היא רוצה לפתור את בעיות העולם האמיתי.

ואני רוצה להשאיר אותה פה, שתתחיל לעבוד באיזה משרד פרסום או משהו כזה, העיקר שתעבוד במשהו נורמלי, שילכלך לה קצת את ההכרה ככה שהיא תוכל להתאהב בי.

שבוע שעבר היא הלכה לתרום דם. בחיים שלי לא שמעתי על דבר כזה.

היא בוערת כולה להתנדב בצלב האדום (צילום: AFP)

הכרתי אותה בדיוק בשלב בו התחלתי לשאול את עצמי האם ייתכן שזה כל הסיפור, האם ייתכן שאלו הם החיים, שזה בעצם הכל - לקום בבוקר, ללכת לעבוד, להרוויח כסף, לנסוע לטיול, לעשות ילדים ולמות?

בשביל זה באתי לפה? בשביל לחוות איים של אושר באוקיינוס של סבל?

"פרזיט!" אבא שלי היה משתגע אם הייתי אומר לו את זה. על איזה סבל אתה מדבר? אתה יודע מה זה סבל?

יותר מדי טוב לך, אתה מפונק....פרזיט!

איך אני אוהב את המילה הזאת – פרזיט.

תסתכל על מה קורה באפריקה, הוא אומר, ויש אנשים שאין להם כסף לאוכל, ויש אנשים שעשו תאונה ואין להם רגליים, ואתה יודע בכלל איזה מחלות יש?!

אז בגלל ההשוואה הזו לאנשים אחרים ולסביבות אחרות אני אמור להיות מאושר. אבל ההשוואה הזו מעניינת לי את התחת, כי אם אני משווה את האושר שלי למצבם של סובלים אחרים, אני גם משווה את האושר שלי למצב של נהנים אחרים. אז למה לי אין אישה כזאת מקסימה כמו לזה שעבר מולי ברחוב? ולמה לי אין מאה מיליון דולר בבנק כמו להוא שדפק אקזיט, ולמה אני לא נראה כל כך טוב כמו ההוא, ולמה זוג החברים הכי טובים שלי כל הזמן בחו"ל? מאיפה יש להם כסף?

הקיצר, סבל של אנשים אחרים הוא בטח לא סיבה בשבילי להיות מאושר. פעם זה עוד היה עובד עליי; הייתי יכול להיות מבואס מהתחת, ואז הייתי רואה איזה עיוור מנסה לחצות את הכביש והייתי תופס את עצמי ואומר "וואו, תראה אותו, ואני מרשה לעצמי להיות מבואס?"

ואז הייתי שמח עד שברמזור הבא ראיתי איזה זוג מאושר על טוסטוס צוחק ומתלטף, והייתי שואל

את עצמי למה לו מגיעה אהבה כזאת ולי לא, ונהייתי אפילו עוד יותר עצוב מהעיוור, שלפחות לא צריך היה לראות את זה.

זו הייתה ההבנה הראשונה - נחמה מסבל של אחד מביאה לסבל מאושר של השני.

אני כאן רק מול עצמי. אין אחרים. אין השוואות.

ויותר מזה, לא מדובר כלל על סבל או על אושר, מדובר על רגע אחד שראיתי מחייהם, ומפרשנות שלי של הרגע הזה. יכול היות שמתחת לקסדה מסתתרת קופה אמיתית, והיחסים ביניהם איומים ונוראים, והוא בכלל מתכנן לגמור איתה, אבל אמא שלה נפטרה לפני שבועיים ולא נעים לו. ואני רואה זוג מאושר על הטוסטוס.

מה אני יודע?

אילן הייטנר, סופר, תסריטאי, במאי, מחברם של רבי המכר "חוכמת הבייגלה" (שהפך לסרט), "מלך החומוס ומלכת האמבטיה" ו"קציצות". בנוסף, ביים את הסרט "ברונו מאוהב" ב-2005