בן ערובה של הפוליטיקה: נחל הבשור

שערו בנפשכם טיול לאורך נחל, כשברקע נשמע פיכפוך המים הזורמים וקול ציוץ הציפורים. אתם טובלים רגליים במים הקרירים והולכים בסבך הירוק. כך יכול היה להראות טיול נעים לאורך נחל הבשור; כמה חבל שכבר שנים הוא משמש כתעלת ביוב מצחינה.

עד לפני שנים אחדות זרמו במי הנחל שפכים תעשייתיים מרמת חובב ושפכים של ישובי הסביבה. אחר כך, כשהוקמו באזור כמה מכוני טיהור, פחתה כמות הביוב בנחל, אך עדיין מוזרמים למימיו כ-15 אלף קוב שפכים מדי יום. רוב השפכים הם ביתיים, אך חלקם - אלה שמגיעים מחברון - מכילים גם תשטיפים רעילים ממנסרות השיש בעיר. המומחים תמימי דעים: הזמן הולך ואוזל וללא שינוי דרמטי ייגרם לנחל נזק בלתי הפיך.

מצבו הקשה ממילא של הנחל הופך קשה יותר בקיץ. "בכל שנה, בין מאי לנובמבר, המצב נהיה גרוע יותר", הסביר ל-ynet ראש המועצה האזורית אשכול, חיים ילין. בקיץ, כשזרימת המים נחלשת, מתקבצים באזור גם יתושים הנושאים את נגיף קדחת הנילוס. מפגעי היתושים מסכנים את בריאות התושבים והחיילים בבסיסים הסמוכים, ומבריחים את המטיילים. ילין, המשמש גם כיו"ר מנהלת השיקום של הנחל, סבור שיחלפו שנים רבות עד שאפשר יהיה להתגבר על הנזק ולהביא לשיקומו.

תעלת ביוב. נחל הבשור (צילומים: המועצה האזורית אשכול)

הזיהום בנחל הבשור משפיע על התושבים משני צידי הקו הירוק, וגם על מי התהום באזור שמשמשים את כולם. בארגון "ידידי כדור הארץ - המזרח התיכון", הקדישו לנושא זה כנס בשבוע שעבר וטענו בין היתר שהבשור - כמו מפגעי סביבה אחרים - הפך לבן ערובה של הסיכסוך הישראלי-פלסטיני.

הזנחת הנחל, לדברי אנשי הארגון, מייצגת את המדיניות בה נוקטת ישראל בכל נושא הטיפול במים מול הפלסטינים. המקרה של הנחל בולט, לדבריהם, משום שגם ישראל וגם הרשות הפלסטינית מצויים בו זמנית במורד ובמעלה הזרם. 

בן ערובה של הסכסוך? תוואי הנחל (לחץ להגדלה )

"המדיניות הישראלית בנושא המים מונעת מהפלסטינים לקבל מים נקיים והיא הרסנית גם במונחים סביבתיים אבל גם במונחים הומניטריים", אומר נאדר חטיב, המנכ"ל הפלסטיני של הארגון. הוא מאשים את ישראל שהיא מפעילה משאבות המנקזות מי גשמים בשטחה, ומונעת מונעת מים שיכולים היו לשנות את המאזן לטובתם.

"האיום מזיהום לאקוות ההר - שהיא מאגר המים הגדול ביותר במדינה והיחיד שמספק מים לרשות הפלסטינית - מחריף. זה גם עומד בסתירה למאמץ הברור לחסוך כל טיפת מים", אמר גדעון ברומברג, המנכ"ל הישראלי הארגון.

"תושבי עזה מתלוננים שהמים שלהם מזדהמים אצלנו בישראל, אבל את התלונות הם צריכים להפנות קודם כל לאחיהם בגדה, כי מרבית הזיהום מגיע מחברון", טוען ילין מנגד. "שלא יהיה לאף אחד ספק: כולנו רוצים מים נקיים".

תשטיפים רעילים ממנסרות השיש בחברון

הזיהום קיים לכל אורך הנחל. בכנס הסביר נציג הבנק העולמי כי כתוצאה ממאגרי שפכים לא מטופלים ברצועת עזה, נגרם זיהום סביבתי ניכר באפיק. הבנק, קרן הסיוע של הממשל האמריקני (U.S.AID) והרשות הפלסטינית מתקשים לגייס משקיעים ותורמים בהקמת מתקני טיהור שפכים ברצועה ובגדה, בשל העיכובים והסכנה בהשקעה באזור.

גם שכבר נמצא הכסף לדבריו, אי-מתן אישורים מישראל לפיתוח פרויקטים מעכב - ולעיתים מבטל כליל - את ההוצאה לפועל של פרויקטים. כך למשל סיפר הנציג כי הבנק מממן שיקום ושדרוג של מאגר טיפול השפכים בבית להייה (צפון רצועת עזה), אך ישראל מונעת העברת ציוד וחומרים הדרושים להשלמת העבודות. ב-2007 המאגר קרס והציף רחובות שלמים וגרם למותם של 7 תושבים, ולהתפשטות מחלות.

עיכובים בצנרת

בצד הישראל החל מהלך שאמור היה לשפר את המצב. מכון לטיהור שפכים שנבנה בצומת שוקת, אמור היה לטפל במי השפכים של יישובי הסביבה (מיתר והפזורה הבדואית) ולהזרים לנחל מים מטוהרים. המכון אמור היה להתחיל ולפעול כבר לפני שנתיים אך הפעלתו מתעכבת שוב ושוב. כיום הוא נמצא בתהליכי הרצה, וכבר עולה החשש שלא יוכל להתמודד עם המים המעופשים המגיעים אליו מחברון.

"חלק ניכר משפכי חברון כוללים פסולת של אבן ושיש שמקורה ממחצבות ומפעלים באזור, ואלה המקשים על עבודת עיבוד השפכים. מכיוון שלא מדובר בביוב ביתי בלבד, נדרש לבצע בהם טיפול מקדים", אמרו במשרד התשתיות.

"לצורך פתרון הבעיה הוקם צוות מקצועי מיוחד שתפקידו לקבוע מהו התהליך המדויק שצריכים לעבור שפכים אלו. בין היתר, נבחנת האפשרות להקים מתקן נוסף לביצוע שלב קדם הטיפול. עקב כמות השפכים הגדולה המגיעה מחברון והישובים הסמוכים לה, נשקל לבנות מתקן קדם טיפול גדול יותר שיתאים לתנאים החדשים".

עד שהוועדה תחליט מהו קדם הטיפול המתאים, ועד שיוקם המתקן האמור, מכון הטיהור יתקשה לטפל בשפכים ולהזרים לבשור מים נקיים יותר. השאלה שנותרה פתוחה היא האם לנחל יש סבלנות לחכות?