שתף קטע נבחר
 

הריון זו לא מחלה? אז מה זה כן?

מה עושים כשהבחילות מוציאות אותך לחלוטין מתפקוד ביום-יום, מה ההבדל בין השראת לידה לזירוז והאם הלידה השניה תגיע מאוחר אם כך היה בלידה הראשונה? אתן שאלתן וזהר כרמי עונה

השבוע במדור, קצת על ההתחלה וקצת על הסוף. נשים רבות סובלות מבחילות והקאות בתחילת ההיריון, אבל יש נשים שממש לא יוצאות מהמיטה בבוקר, אלא נמצאות במצב של הקאה חוזרת ונשנית שמפסיקה להן את החיים, ממש, לכמה חודשים טובים. יש לזה שם ולא מדובר בפינוק, ונשאר לנו לקוות שבסוף שבוע 40, כשכבר מאוד תרצי ללדת, לא תזכרי את ההתחלה הקשה. השבוע במדור נעשה גם קצת סדר בהבדל בין השראה לזירוז, בחדר הלידה כמובן.

 

שאלה:

מה ההבדל בין זירוז להשראת לידה?

 

תשובה:

השראת לידה היא מצב בו הלידה כלל לא התחילה ומסיבות שונות מחליטים ליזום אותה, ואילו זירוז הוא מצב בו יש כבר תהליך כלשהוא של לידה ומעוניינים לזרז אותו. השראת לידה היא פרוצדורה שמתחילה מאפס, כלומר, צוואר הרחם של האישה סגור, ללא פתיחה ומחיקה או עם פתיחה ומחיקה מינימאליות בלבד, בעוד זירוז לידה הינו פרוטוקול שמיועד לגרום ללידה, שכבר החלה, להתקדם יותר מהר.

 

כשאין תנאים צוואריים ללידה ובכל זאת ישנה סיבה רפואית אמיתית לגרום ללידה להתחיל, מבצעים ראשית פעולות שמכוונות להבשלת צוואר הרחם, מחיקתו ותחילת הפתיחה, ולאחר מכן, אם יש צורך, ממשיכים בפעולות זירוז של גרימת צירים נוספים, במטרה להשלים את פתיחת צוואר הרחם, ירידת התינוק ולידתו. הפעולות הללו הן פעולות שמבוססות על גרימת הפרשת הורמון הפרוסטגלנדין וביניהן בלון, טבליות, ג'ל, סטריפינג ועוד, בעוד פעולת הזירוז בעיקרה מבוססת על החדרת נגזרת כימית של הורמון האוקסיטוצין הנקראת פיטוצין ומטרתה לגרום לכיווצים ברחם, הם הצירים.

 

כמו כן, ישנה אפשרות לפרוצדורה של גרימת הלידה באמצעות ציטוטק, אך לא בכל בית חולים מבצעים אותה. ככלל, בכל חדר לידה ישנם פרוטוקולים שונים להשראת לידה וגם לזירוז, ותמיד השאלה שצריכה להישאל היא מה התועלת בפעולה לעומת הסיכונים הכרוכים בה, ומה האלטרנטיבות לכל פעולה ופעולה. כמו כן, גם אם מתחילים לידה בהשראה, אין הכרח להמשיך את הלידה בזירוז. בהחלט ייתכן שהגוף ייכנס לתהליך ויתקדם באופן עצמוני ולכן כדאי לתת לכך זמן ולראות מה קורה. הכל בהנחה שהיולדת והעובר חשים בטוב וכל המדדים לכך תקינים.

 

שאלה:

את הבכור שלי ילדתי כמה ימים אחרי התאריך המשוער. כעת אני לקראת סוף הריוני השני. האם זה אומר שגם הפעם אסחב כל כך הרבה? אין לי כוח...

 

תשובה:

ממש לא אומר. כל הריון הוא שונה, כל הריון בפני עצמו, וכל הריון יכול להסתיים בשבוע הריון אחר מהקודם לו ומהבא אחריו. תמיד ייתכן למשל שבהיריון מסוים יש לך תאריך לידה משוער שמבוסס על ווסת סדירה, אולטרה סאונד ראשוני, וישנה התאמה ביניהם ויסוד סביר להניח שתאריך הלידה המשוער הוא דווקא יום זה ולא אחר. זאת בעוד היריון אחר אצל אותה אישה יכול להתחיל ללא וודאות לגבי תאריך ההתעברות המשוער ומכאן גם תאריך לידה משוער שתוכלי להיות קצת פחות בטוחה בו. אגב, בכל מקרה, בתאריך המשוער יולדות רק כ-5% מהנשים, אז 95% סיכוי שלא תלדי בו ממילא.

 

שאלי נשים סביבך ותמצאי בקלות נשים רבות שכל הריון שלהן הסתיים ביום אחר, לפחות עד כמה שידוע להן. כלומר בהחלט ייתכן שכל ההריונות של אותה אישה היו סביב אותו מספר ימים כולל, אולם ללא וודאות גבוהה לגבי תאריך ההתעברות, נוצר מצב שבו "נדמה" שהיריון אחד ארוך או קצר ממשנהו. סטטיסטית, אכן ניתן לומר שהריון ראשון הוא הארוך מכולם, אולם גם כאן, סקר קצר בסביבתך הקרובה יעלה בקלות עדויות של נשים שדווקא הילד השלישי שלהן, לדוגמא, "משך" הכי הרבה זמן. הרי הסטטיסטיקה עובדת על הכלל ולא על הפרט. דווקא כעת בעונת האביב יותר קל "לסחוב". איזה כיף שאת בסוף הריונך כעת ולא, נגיד, באוגוסט!

 

שאלה:

אני בשבוע 11 להריוני הראשון, מקיאה מהבוקר עד הערב, לפעמים יותר מעשר פעמים ביום. לא יכולה לעבוד או בכלל לקום מהמיטה. כולם אומרים לי שהריון זו לא מחלה, אז מה זה כן?

 

תשובה:

כדי להסביר לך שאת קודם כל נורמלית וסובלת באמת ובתמים מתופעה מוכרת, גייסנו את דנה תרון-אמיר, עו"ס ומאמנת המתמחה בעבודה עם נשים בהיריון:

 

התופעה שאת מתארת נקראת 'היפרימזיס גרבידרום', ממנה סובלות 3-5% מההריוניות. התופעה מוכרת על ידי ארגון הבריאות העולמי כמחלה, כלומר אכן ההיריון עצמו אינו מחלה, אבל מה שאת סובלת ממנו הוא בהחלט כן. את לא מדמיינת וזה לא תלוי בך. היכולת להתמודד עם סבל מתמשך, ללא ידיעת מועד סיומו, היא כמובן אינדיבידואלית, אך המחלה עצמה היא ללא ספק תופעה קשה לעיכול. נשים רבות לא מצליחות לאכול או לשתות דבר, ומגיעות אף לאשפוז.

 

חשוב לציין שכדי לא להתייבש ניתן לקבל עירוי נוזלים וישנן אפשרויות נוספות לעזור מבחינה רפואית, במסגרת אשפוז בבית חולים. השאלה המטרידה היא תמיד מתי זה יעבור. חוסר הוודאות הוא מאוד קשה נפשית והוא חלק בלתי נפרד מהמחלה עצמה, אשר במקרים רבים חולפת עם סיום הטרימסטר הראשון להריון, אך ישנם גם מקרים בהם אינה חולפת לחלוטין ונמשכת בעוצמות הולכות ופוחתות, אפילו עד הלידה ממש.

 

כאמור, התמיכה הרגשית בתקופה הזו מאוד חשובה, נשים מרגישות שאף אחד בסביבה הקרובה לא מבין אותן, לעיתים המשפחה והסביבה חושבות שהאישה "לא מתאמצת מספיק להתגבר", בעוד היא סובלת ממחלה אמיתית שחוסר היכולת לתפקד בבית ובעבודה הוא חלק ממנה. נשים חוות נוסף לסבל הפיזי גם חוסר אהדה ותמיכה מהסביבה ובקלות רבה מאמצות מחשבות שליליות, כמו "אני לא בסדר", "אני לא מתאמצת מספיק" ואפילו "אני מתפנקת".

 

מאחר שהתופעה יכולה להימשך אפילו במקרה האופטימי שבועות רבים, וללא יכולת לדעת מתי תהיה חזרה כלשהי לשגרת החיים, מצטברים כעסים, תסכולים, חששות, פחדים, והרבה רגשות אשם. התערבות של איש מקצוע יכולה לעזור לשרוד את התקופה. בעבודתי אני מתמקדת כמובן קודם כל באישה עצמה, אולם נותנת הרבה מקום גם לקושי של בן הזוג, הילדים אם יש, הסבים והסבתות, שגם להם לא קל. ברגע שהאישה גם מטופלת פיזית וגם מוכלת רגשית, רואים בדרך כלל שיש אור בקצה המנהרה. אפשר לעבור את זה בצורה הרבה פחות קשה, למרות שהסבל הפיזי הוא נוכח, וגם בסבל הפיזי יש על פי רוב הקלה".

 

גם לכן יש שאלות בנושא הריון ולידה? לחצו כאן .  

 

  • זהר כרמי, אמא לשלושה, מקימת האתר "זהר כבר בדקה ", עוסקת בייעוץ אישי ללידה ראשונה או לחוויה מתקנת.

 

   

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים