הערבים בפאניקה, גם ישראל צריכה לדאוג
בעסקה סיבובית של קח-תן, מאותת אובמה למובארק כי ישלים עם הפיכתה של איראן ל"מדינת סף" גרעינית - ואולי גם עם השתלטות של חיזבאללה על לבנון. לא פלא שבמדינות ערב לא ישנים בשקט. גם לא בירושלים
הפרטים שדלפו על תוכניות ההידברות של וושינגטון עם איראן וסוריה כבר גורמים לחששות כבדים - אפשר לומר פאניקה - במצרים, סעודיה, ירדן ומדינות המפרץ. עד כדי כך, שממשל אובמה ראה צורך דחוף לשגר השבוע את שר ההגנה גייטס לשיחות הרגעה בקהיר ובריאד. בניגוד לנוהג, הממשל לא טרח אפילו לעדכן את ישראל במסע החפוז למזרח התיכון - במערכת הביטחון ובמשרד ראש הממשלה למדו עליו מהתקשורת, מה שגרם להרמת גבות מודאגת בירושלים. אבל גם כך עוקבים בישראל בדאגה רבה אחרי מה שקורה בין מדינות ערב המתונות לבין ארצות-הברית: אם יש בסיס לחששות מובארק ומלך סעודיה, גם לנו - אולי בעיקר לנו - יש סיבה לדאגה חמורה מהתוכנית האמריקנית, שתכליתה: לעצב מערכת יחסים חדשה עם מדינות, שהוגדרו על-ידי הממשל הקודם כ"ציר הרשע".
צריך להדגיש: הדאגה בירושלים נובעת לא כל-כך מהדרישות שממשל אובמה (באמצעות סגן הנשיא ביידן ומזכירת המדינה קלינטון) כבר הציג לישראל בהקשר הפלסטיני; אלא בעיקר מהפשרה אליה הוא חותר עם איראן,
נתניהו מושך לאיראן?
ארה"ב: זה לא מציאותי
ynet
שבועיים לפני הפגישה בין ראש הממשלה לנשיא האמריקני, הבהיר בכיר בממשל כי "אובמה מתייחס לאזור כאל מכלול. ניסיון לבודד את הבעיות לא משקף את המציאות"
ממשל אובמה לא מנסה להסתיר את העובדה שבימים אלה מנסחים בוושינגטון תוכנית מדינית מהפכנית וכוללת למזרח התיכון, שמכוונת לשני יעדים: בלימת תוכנית הגרעין האיראנית והשגת יציבות אזורית, אחרי נסיגת הכוחות האמריקניים מעיראק. התוכנית נמצאת עדיין בתהליכי גיבוש, אבל פרטים לא מעטים על מרכיביה וכוונותיה דלפו בשבועיים האחרונים - או הודלפו במכוון - ל"ניו-יורק טיימס" ול"וושינגטון פוסט". פרטים נוספים נמסרו כנראה לעבדאללה מלך ירדן בביקורו בוושינגטון השבוע. מקור נוסף, עקיף, הם מהלכי הגישוש והצגת כוונות, שהממשל האמריקני מבצע כעת באזור. אם מצרפים פרטים אלה לפסיפס, אפשר לשרטט כבר מתווה גס של תוכנית, הבנויה על מערך סיבובי של עסקות "קח ותן" מדיניות עם, ובין, כל הגורמים האזוריים וגם עם מדינות אירופה, רוסיה וסין.
מוצא של כבוד לאייטוללות
במרכז התוכנית עומד ה"דיאלוג" עם טהרן. ככל הידוע, מתכוון הממשל לנסות גישה חדשה, שתגרום לה להקפיא את המרוץ לפצצה - אך תאפשר לה לשמר את מה שהשיגה עד כה בתחום פיתוח הגרעין. זאת כדי שלא לפגוע בגאוותה הלאומית ובשאיפתה להיות מעצמה אזורית מובילה. בוושינגטון מעריכים כי איראן אינה יכולה כעת לוותר כליל על תוכנית הגרעין העצמאית שלה, משיקולי ביטחון לאומי (החשש מפקיסטן הסונית המחזיקה בנשק גרעיני) וגם בגלל חשש האייטוללות שאם ייכנעו לדרישות המערב - יאבדו יוקרה באזור ותמיכה עממית בארצם.לכן האמריקנים אינם מתכוונים לדרוש שישעו את העשרת האורניום כתנאי לפתיחת משא-ומתן, כפי שעשה ממשל בוש; הם מוכנים להסתפק בהתחייבות שלא להעשיר אורניום ברמת העשרה נמוכה, שכבר מצוי באיראן, לדרגה המתאימה לנשק גרעיני.
דעה
זיקה מזיקה
יורם אטינגר
הניסיון ליצור התניה בין המערכה נגד המגלומניה האיראנית לבין פתרון הסכסוך הפלסטיני-ישראלי מנותק לחלוטין מהמציאות המזרח תיכונית, משחק לידי איראן, מעודד הקצנה ערבית ופוגע באינטרסים אמריקניים ובסיכויי השלום
במהלך המשא-ומתן שייפתח עם האיראנים, אם יסכימו לדרישות, מתכוונת וושינגטון להציע עסקה, שבמסגרתה יקבלו הטבות כלכליות ומדיניות מפליגות - וגם סיוע אמריקני, אירופי ורוסי בפיתוח תוכנית הגרעין וכורים לשימושים אזרחיים. בתמורה יורשו האיראנים להמשיך בהעשרת אורניום בדרגה נמוכה בלבד ובכמויות קטנות, הדרושות לייצור מוטות דלק לכורים לייצור חשמל. אך בה בשעה עליהם להתחייב שלא להעשיר לדרגת חומר בקיע, שלא לפתח נשק גרעיני, ושתוקפא תוכנית הטילים ארוכי-הטווח. מרכיב חשוב נוסף בעסקה הוא פיקוח הדוק ורצוף מצד פקחי האו"ם, כולל בדיקות פתע בכל שטחה של איראן.
לחיות בצל הפטרייה
לא פלא שהערבים, מהמפרץ ועד מצרים, נזעקים. הם מבינים היטב שמשמעות הפשרה, שבכוונת אובמה, לפי מקורות לא רשמיים, להציע לאיראן - היא השלמה-למעשה עם קיומה כ"מדינת סף" גרעינית: כזו שאין לה פצצה, אבל היא יכולה לייצרה בתוך זמן קצר, מתי שתרצה. כך, גם אם לא תרמה ותעמוד בהתחייבויותיה לאמריקנים ולאירופים, ייווצר מצב בו כל מדינות האזור - לא רק ישראל - יחיו למעשה בצל האיום של פטרייה גרעינית איראנית, שקיבלה לגיטימציה בינלאומית.למעשה, מצב זה כמעט קיים כבר היום: לאיראן כבר יש טילים המאיימים על כל מדינות האזור, ולצידם כמות של אורניום מועשר בדרגה נמוכה, צנטריפוגות להעשירו לרמה גבוהה וכנראה גם תוכנית נשק סודית. אלא שבינתיים יש לה מכל אלה בכמויות קטנות, שאינן מאפשרות לייצר מיד ראשי קרב גרעיניים ולהרכיבם על טילים. אם תורשה להמשיך בפיתוח תוכנית הגרעין, תוכל איראן להיות "מדינת סף" מאיימת בתוך שנה-שנתיים.
מצב כזה יחייב את מצרים, סעודיה, טורקיה ואפילו ירדן לפתח נשק גרעיני כמשקל-נגד לאיום, במחיר כלכלי כמעט בלתי נסבל; הוא יאפשר לחיזבאללה, חמאס וארגונים אחרים, הפועלים בחסותה של איראן, לחתור תחת משטרים ערביים באין מפריע, ולטהרן עצמה - לכפות את רצונה ואת מחירי הנפט על שכנותיה. בקיצור, מצב בלתי נסבל מנקודת ראותן של מדינות ערב (וגם שלנו).
דמשק על חשבון לבנון - ובונוס פלסטיני
אבל זה לא הכל. הערבים רואים בחימום היחסים עם סוריה חלק מהתוכנית האמריקנית הגדולה לעצב את המזרח התיכון מחדש - על חשבון האינטרסים שלהם. הם רואים את אחמדי-נג'אד מגיע השבוע לביקור אצל ידידו ובעל בריתו בשאר אסד. השניים מצהירים במפורש שהם תומכים בחיזבאללה, בחמאס ובמוקוואמה - המאבק המזוין נגד ישראל. פחות מיממה אחרי שהנשיא האיראני עוזב, מגיעים לדמשק שני שליחים בכירים של ממשל אובמה, לדון בחידוש היחסים הדיפלומטיים עם סוריה. לא רק בירושלים - במזרח התיכון כולו מבינים היטב, שמשמעות אירועים אלה היא שאמריקה משלימה בשתיקה עם מערכת היחסים ההדוקה בין סוריה לאיראן - ובין שתיהן לחמאס ולחיזבאללה. מדוע? מפני שסוריה יכולה לסייע לאמריקנים פעמיים - בייצוב המצב בעיראק, על-ידי חסימת המחבלים מתחומה; ובשכנוע האיראנים לגלות סוף-סוף סימני היענות לידה המושטת של ארצות-הברית.מה יקבל אסד בתמורה? לא מעט: סיוע כלכלי אמריקני, חילוצו מהבידוד העולמי, התנעה-מחדש של משא-ומתן על הגולן בתיווך אמריקני אוהד, ומה שהכי מדאיג את מובארק ואת פאהד מלך סעודיה - נכונות מרומזת להשלמה אמריקנית עם השתלטות פוליטית של חיזבאללה והשיעים על לבנון.
מה יקבלו מדינות ערב המתונות במסגרת העסקה הסיבובית, בתמורה לתמיכתן בפשרה עם איראן ובחימום היחסים עם סוריה, והשלמתן עם השתלטות חיזבאללה על לבנון? התשובה די ברורה: כפיצוי על הפגיעה באינטרסים, הן יקבלו יוזמה מדינית אמריקנית, שתקדם משמעותית - בשיתוף פעולה עם ישראל - פתרון לסכסוך הישראלי-פלסטיני, על בסיס העיקרון של שתי מדינות.
הילרי קלינטון ציינה זאת במפורש בוועדת החוץ של הקונגרס בשבוע שעבר: היא הסבירה שתמיכה ערבית בדיאלוג עם טהרן תחייב התקדמות בערוץ הפלסטיני. מדובר בשני שלבים: בשלב הנוכחי, שבו אין עדיין אפשרות להגיע להסדר קבע, תנקוט ישראל צעדים בוני אמון - כמו הקפאת התנחלויות, פירוק מאחזים, הסרת מחסומים, הגדלת כוחות הביטחון של אבו-מאזן והעברת אחריות על שטחים נוספים בגדה לידיהם (בנוסח מודל ג'נין). בנוסף תקל ישראל על מצבם של תושבי עזה באמצעות פתיחת מעברים והסכם הסדרה בתיווך מצרי עם חמאס. בשלב השני יהיה משא-ומתן ישיר בין ישראל לרשות (שבה אולי יהיה חמאס שותף לשלטון, אם יקבל את תנאי המצרים לפיוס פנים-פלסטיני), מתוך מטרה להגיע להסכם על הקמת מדינה פלסטינית לצידה של ישראל. לאמריקנים אין התנגדות שהמו"מ הזה ינוהל כפי שמציע ביבי, בשלושה ערוצים: מדיני, ביטחוני וכלכלי. ומה תקבל ישראל בתמורה? הסדר סופי לסכסוך עם הפלסטינים, אולי גם עם סוריה, ושלום - לפחות נורמליזציה - עם מדינות ערב.
זהו המתווה המתגבש לפי כל הסימנים בוושינגטון. לא פלא שהוא מעורר חששות במדינות ערב, וגם בירושלים.
אובמה. משנה גישה
צילום: AP
גייטס. שוגר בדחיפות
צילום: AFP
אחמדי-נג'אד. סיבות טובות לחייך?
צילום: רויטרס
הכור בבושהר, איראן. מדינה "על סף"
צילום: איי פי
רמת הגולן. סוריה תקבל תמיכה מארה"ב?
צילום: טל רבינובסקי
מומלצים
