"מה אני? הרמטכ"ל?"

רק שלא נחליק / מירה עוואד

אי אפשר לתאר איזו אבן גדולה ירדה לנו מהלב שלשום (ה'). היתה לנו חזרה שנייה לקראת חצי הגמר והיא נראתה, נשמעה והצטלמה פי אלף יותר טוב מהראשונה. אז נכון, יש עוד קצת עבודה והרבה פרטים לעבוד עליהם בעניין בימוי המצלמות וההעמדה, אבל היום אני כבר יכולה להגיד: זה עובד, וזה עובד טוב.

המשלחת הישראלית בקרמלין. "תפאורה הוליוודית" (צילומים: אלון אמיר)

אתם צריכים להבין איך עובד כל העסק המטורף הזה. לכל משלחת יש חזרה של 15-20 דקות, וזהו. בסופה יש ראיונות כלליים וקצרים, ולאחריהם כל משלחת שרוצה, יכולה לקבל חדר פרטי לראיונות "אחד על אחד". בסופו של יום החזרות והראיונות שלשום, אמרו לנו שאנחנו היינו המשלחת שהעניקה את כמות הראיונות הגדולה ביותר וגרמה להתעניינות הרבה ביותר מבין כל משתתפי האירוויזיון השנה, אם זה לטלוויזיה, לרדיו או לאתרי אינטרנט מכל העולם.

הבמה. כאן הכל יקרה

העיר הזאת ענקית. כדי להגיע ממקום למקום אתה צריך לנסוע שעות, בין בניינים גדולים ותעשייתיים. אפשר לטעות ולחשוב עליה כאפורה לפעמים, אבל יש איזורים מדהימים, יפהפיים.

כל הכנסיות נמצאות כאן אחת ליד השנייה בצבעוניות מעניינת ויפה, משהו שלא רגילים לראות בכל אירופה. זה נראה ממש כמו תפאורה הוליוודית, כמו איזו סצינה שנלקחה מ"עליסה בארץ הפלאות".

עכשיו, בימים האחרונים לפני שהתחרות מתחילה, גם ההתרגשות מתחילה. ביום שני תהיה לנו החזרה הגנרלית, ואני מאוד מקווה שהתיקונים האחרונים יתבצעו. אנחנו מאוד בטוחות בעצמנו, אבל עד הקטע של במת הזכוכית שהציבו באולם. אני חוששת להחליק שם! בכל מקרה, אז אמרתי שהלחץ גובר, ואני ממש מצפה לזה. אני רוצה להאמין שנעלה לגמר, זה חשוב מאוד בעיניי, ושהשיר שלנו יקבל את החשיפה שהוא יכול לזכות לה בשלב הגמר, שזה הדבר האמיתי. אחרי זה? אלוהים גדול.

ויוה לרוסיה / אחינועם ניני  

אחרי יומיים בישראל, חזרתי והצטרפתי למשלחת ביום חמישי. החזרה לארץ היתה מצוינת והיה לי מאוד כיף לפגוש את המשפחה שלי. זה היה ממש כמו אוויר צח לנשימה בשבילי. וזהו, עכשיו חזרתי לכאן, למוסקבה, וזה גם כיף לא פחות להיות עם כל החבר'ה.

מה שכן, היום תצטרף אליי אמא שלי, שהיא כמו אחות גדולה שלי. בכלל, היא אישה צעירה גם פיזית וגם בנפשה. נהיה ביחד, נטייל איתה ועם גיל דור ואשתו. אה, כן, וגם נעבוד קצת.

אולם הראיונות של האירוויזיון. גם אלג'זירה התעניינו

אתמול היה יום מאוד קשה. היו לנו ראיונות מהבוקר ועד אחר הצהריים, יום שבשביל להספיק את כל מה שאנחנו צריכים לעשות בו קמתי כבר בשש וחצי בבוקר. אין מה לעשות, זה חלק נכבד מהעבודה שלנו כאן.

היה לנו ראיון לאלג'זירה, שהיה ארוך ומעניין. מאוד התרגשתי מלהיות במקום הזה ולהגיד את הדברים, ואני מקווה שהכתב שדיבר איתנו אכן ייתן לנו במה מכובדת כשישדרו את זה שם. חוץ מזה היה לנו ראיון גם עם הטלוויזיה המקומית של איראן, ואלה באמת הדברים שהכי חשוב מבחינתי לעשות כאן. גם כתבים מכל הרשתות הגדולות מכל אירופה ומארה"ב הגיעו וראיינו אותנו.

מירה ואני, וזה חשוב לי לציין, לא מדברות על לק ותכשיטים. אנחנו מביאות משהו קצת אחר. זה מעניין את התקשורת, זה מעניין אותנו. בנוסף אנחנו מקדמות את התקליט המשותף שלנו, אז מה אכפת לי?

ניני חותמת למעריצים 

נחזור לדברים טובים קצת יותר. בחמישי בערב, אחרי יום החזרות הארוך שמירה כתבה עליו, היה לנו אירוע נהדר בבית השגרירה הישראלית כאן. עשו לנו מסיבה יפה והיו בה שני רגעים מרגשים במיוחד.

האחד של חבר'ה צעירים רוסים ששרו לכבודנו את "דיווה" של דנה אינטרנשיונל בעברית רהוטה. בהתחלה חשבנו שהם ישראלים, ורק בסוף הבנו שהם לא ידעו מילה בעברית ולמדו הכל בעל פה.

היה שם גם פסנתרן שניגן את השיר שלנו בסגנון ריצ'רד קליידרמן, וזה היה מדהים. שרנו איתו והוא התרגש נורא. אתם יודעים, כשאתה כותב או יוצר, אתה אף פעם לא יודע באיזה צורה זה מגיע לאנשים, וכשהם עושים את זה שלהם, מפנימים ואוהבים את השיר שלך ומבצעים אותו בדרכם - בתור יוצר זו המתנה הגדולה ביותר שאפשר לקבל.

זהו להפעם, יש לנו באמת ימים ארוכים של חזרות והכנות אחרונות לפנינו. ניפגש בטור הבא - רגע לפני חצי הגמר.