מסע ימי של 23 יום - ממיאמי לסנט פטרסבורג

מוסיקת הג'אז ומשקה הקוקטייל הנעימו את הזמן ליושבים על כסאות הבר הגבוהים בקומה ה-13 של הספינה "פנינת נורבגיה" (NORWEGIAN JEWEL). מזווית המרפסת של הבר נשקפו אלינו נופשים שהשתכשכו בבריכות הספינה, וגם אלו שטבלו במימי בריכות הג'קוזי העגולות שעל הסיפון.

כן, כך נראתה שעה טיפוסית בהפלגה על סיפונה של ספינת הענק השוקלת כ-93 אלף טונות - אחת משמונה הספינות שמפעילה חברת הספנות הנורבגית NCL. הספינה עשתה דרכה מנמל מיאמי ביץ' בארצות הברית אל נמל דובר שבאנגליה, וממנו יצאה להפלגה במרחבי הים הבלטי.

בהפלגה זו פקדנו את נמלי סקנדינביה ואת העיר הרוסית המעטירה סנט פטרסבורג, על ארמונותיה המופלאים. בסך הכל מדובר ב-23 ימים שאותם העברנו בנעימים על סיפונה של הספינה הענקית. הבעיה העיקרית של הנוסעים היתה - באיזו מ-13 המסעדות של הספינה יסעדו את לבם בארוחה הבאה.

"פנינת נורבגיה" עוגנת בנמל דובר (צילומים: יוסף ג'קסון)

מי שבשלב זה של הקריאה מפטיר בינו לבין עצמו הערה בסגנון "נו בטח, על מה הוא מדבר? התענוג היוקרתי הזה בטח עולה הון" יופתע. התענוג הזה - לחצות מחצית מהעולם על גבי ספינה שבה קהל של חדרנים ומלצרים עומדים עליך לשרתך במשך כמעט כל היממה - נחלק לשניים, מה שבא לידי ביטוי גם בתשלום. ההפלגה הוצעה באינטרנט במחירי מציאה של ממש.

החלק שנמשך 11 יום, ובו הספינה שטה במסע טרנס-אטלנטי ממיאמי שבפלורידה לחופי דובר שבאנגליה, הוצע לנוסעי ה"רגע האחרון" בכ-300 דולר לאדם. התמורה - הפלגה ברמה של מלון 5 כוכבים, כולל ארוחות ובידור יומי. קשה להאמין, נכון?

מי שרצה כמוני לנצל את החוויה עד הסוף במשך כל 23 הימים נדרש לשלם קצת יותר מ-2,000 דולר. זה עדיין פחות מ-100 דולר לאדם תמורת פינוקים במשך 24 שעות ביממה. 

למפליגים מוצעות ארוחות Freestyle - הם אינם מחויבים לחדר אוכל או למסעדה מסוימת, וגם לא לאותה קבוצת אנשים שמזלם זימן להם למלא יחדיו שולחן. בכל ארוחה ניתן לבחור במסעדה הרצויה ולסעוד בחברת אנשים חדשים, או לבד. 

השיטה מאפשרת להרחיב את חוג ההיכרויות על גבי הספינה ולגוון את הטעמים שהחיך פוגש. החל במסעדה איטלקית או יפנית, וכלה ב"סטייק האוס" או ב"ביסטרו צרפתי". באחדות מבין המסעדות נדרשים המפליגים להוסיף תשר אישי למלצרים ולטבחים שמסתכם ב-20-10 דולר נוספים לאדם. אפשרות אחרת היא להסתפק במסעדות שחלקן ברמה סבירה בהחלט, שבעבור הסעודה בהן לא נדרשת תוספת מחיר.

אגב, פגשנו על הספינה זוג ישראלים שומר מצוות, שבמשך כל ההפלגה סופקו להם ארוחות כשרות למהדרין, שהוטסו בעבורם מארצות-הברית באישור הבד"ץ המקומי.

האי שתושביו מבשלים בסירים על חורים עשנים באדמה

לאחר כמה ימי הפלגה, שאותם העברנו בהתמכרות לבטלה ולבידור שכלול בתוכנית, הגענו לתחנה הראשונה - האי סאו מיגואל (Sao Miguel) השייך לקבוצת האיים האזוריים (Azores) הנתונים לבעלות פורטוגל.

מדובר בארכיפלג שבו תשעה איים, שהם הפסגות של שורת הרי געש המתרוממים בצפון האוקיינוס האטלנטי, במרחק של כ-1,500 ק"מ מליסבון, בירת פורטוגל. הספינה עגנה בנמל של פונטה דלגאדה (Ponta Delgada), העיר הגדולה באי החמוד, ותפסה נתח נכבד ממנו.

תצפית נפלאה אל קו החוף של האי

האי שימש תחנת אספקה לציי הספינות הפורטוגליות שהיו בדרכן למושבות החדשות בדרום אמריקה. ב-1518 הקימו השלטונות הפורטוגליים תחנת מכס באי. שנים לאחר מכן התחילה לצמוח פונטה דלגדה סביב אותו נמל פרימטיבי.

התקפות שודדי הים - ובמיוחד פיראטים בריטיים - גרמו לשלטונות הפורטוגליים לבצר את נמל העיר, שהחלה לשגשג עם האוצרות שהביאו הספנים מדרום אמריקה. באותה עת החלו לצוץ מבני ציבור מפוארים ברחבי האי. כיום מתגוררים בפונטה דלגאדה כ-65 אלף תושבים. העיר משמשת מרכז אדמיניסטרטיבי עצמאי, והאוניברסיטה של האיים האזוריים שוכנת בתחומה.

תצפית לעבר פונטה דלגדה

כדי להימנע מהמחירים הגבוהים שדורש צוות הספינה בעבור סיור מודרך באתרי הביקור התארגנו, כמה זוגות, ושכרנו שתי מוניות במחיר סביר בהחלט. במשך כמה שעות ראינו את הבולטות שבאטרקציות של האי, שפסגתו הגבוהה ביותר מתנשאת יותר מ-1,000 מטר מעל לפני האוקיינוס.

נסענו לאורך החוף לעבר הכפר העתיק לה-לגואה, בדרך לעיירה וילה פראנקה ששימשה בירתו הראשונה של האי. משם המשכנו לעבר העמק של פארנאס, מקום שבו מבצבצים ענני עשן ממעיינות וולקאנים ומבריכות של מים רותחים. באותו עמק מצויים לא מעט חורים מעשנים באדמה. המקומיים נוהגים לבשל את ארוחותיהם בסירים המונחים על אותם חורים.

החורים באדמה שמהם יוצא העשן 

הגנים הבוטאניים בעיירה טרה נוסטרה מציגים מגוון מרשים של צמחייה סוב-טרופית. תוך כדי נסיעה לעבר הפסגה הנקראת "פיקו דה בארוסה" עצרנו בכמה נקודות תצפית המשקיפות על האי היפהפה והירוק, שפרות רבות רועות בו בניחותא. מדי פעם עצרנו ליד אגמים יפים שהצטברו בעמקי ההרים.

בנסיעה לעבר העיירה סטה סידאדס זכינו להתבונן לתוך לועו המעשן של הר געש, שנותר פעיל יחסית ונוצרו בו שני אגמים בצבעי מים שונים. 

אחת האטרקציות באי היא נקודת תצפית המשקיפה על חלקו הדרומי. מעל אותה נקודת תצפית מדהימה נבנתה כנסייה יפהפייה, שאליה נוהגים לעלות המקומיים, המטפסים במעלה עשרות מדרגות. הכנסייה שימשה אתר התגלות נוצרית. הקתולים נוהגים לאמץ ברחבי העולם מקומות שבהם נהגה מריה, אמו של ישו, להתגלות לפתע לילדה תמימה או לרועה כבשים.

עשרות המדרגות ובקצה - כנסיית ההתגלות

הנמל העתיק שבו עגנה ספינתו של קולומבוס

התחנה השנייה בהפלגה היתה נמל העיר ויגו (Vigo) שבצפון-מערב ספרד, מצפון לגבול עם פורטוגל, במחוז גליסיה (Galicia). התושבים מדברים בניב השונה מהספרדית המדוברת באזורים אחרים של חצי האי האיברי. ויגו נמצאת בריביירה האטלנטית של ספרד. חובבי שמש וים ממקומות שונים בספרד, המעדיפים את האזור הזה על פני הריביירות הים-תיכוניות הצפופות של קוסטה לה סול וקוסטה בראבה, נהנים לנפוש בה.

ויגו שימשה נמל דייגים גדול וחשוב, ונהפכה מרכז תעשייתי שבו בונים ספינות ומייצרים מוצרי מתכת, ואפילו הוקם בה מפעל לייצור מכוניות של חברת סיטרואן הצרפתית.

העיר הוקמה בעת הרומית. במאות ה-15 וה-16 שימשה יעד להתקפות שודדי ים בריטיים וטורקיים, שקינאו בספינות מלאות האוצרות שהגיעו ממושבותיה הנשדדות של ספרד בדרום אמריקה. גם השודד המפורסם שקיבל תואר אצולה מהמלכה הבריטית אליזבט הראשונה, סר פרנסיס דרייק, נהג לתקוף את חופי ויגו.

את הסיור בוויגו התחלנו בפארק הנמצא בפסגתו של המבצר "מאונט קאסטרו", שממנו נשקף נוף מרשים של הסביבה כולה. משם יצאנו לעבר הגנים היפים של "פאזו דה אוקה" - מהדורה גליסיאנית של ארמון ורסאי הצרפתי. במקום גנים המעוצבים בסגנונות שונים - החל בגנים מוסלמיים ועד גנים בסגנון הברוק, על תעלות המים והגשרים שמקשרים ביניהם.

מכאן יצאנו לעבר הכנסייה העתיקה סנטו-דומינגו, שמשמשת אתר עלייה לרגל של מאמינים מכל רחבי ספרד. במקום קבור הקדוש סנט ג'יימס, ואת דלת הכניסה המרשימה ושאר עתיקות הכנסייה מראים רק בחגים מסוימים. משם נסענו ב"דרך היין" של גליסיה - דרך שלצדהּ כמעט כל מקומי מטפח כרם פרטי.

נהנינו גם מהדרך המרהיבה לעבר עיירת החוף באיונה (Bayona), שבה ביקרנו על גשר עתיק ומרשים מימי הביניים. באיונה היתה נמל עתיק שאליו חזרה ספינתו של קולומבוס ממסעה הראשון לגילוי אמריקה, מאיי הודו המערבית.

בנמל ניתן לראות העתק של ספינתו המקורית של קולומבוס, "לה פינטה". כל נוסע בספינות הקרוזים הענקיות של ימינו נותר פעור פה כשהוא חושב על האומץ שגילו אותם ספנים ספרדיים בני תקופתו של קולומבוס. אותם מגלי ארצות שלא היססו לצאת למרחבי האוקיינוסים הבלתי נודעים על גבי ספינות עץ, שנראות כיום כצעצועי ילדים.

איזה אומץ היה להם אז. העתק ספינתו של קולומבוס

על הגבעה שמשקיפה על באיונה בנויה מצודה מופלאה הנקראת "קאסטל אוף מונטריאל". המצודה שופצה ונהפכה מלון פאר, שבו נהג להתארח המלך הספרדי, חואן קארלוס, עם רעייתו סופיה.

צריח המצודה שנהפכה מלון פאר

הצוקים שהגנו על בריטניה מהרומאים ומהיטלר

לדובר (Dover) שבאנגליה, השוכנת למרגלות צוקי דובר המרשימים, יש היסטוריה ארוכה שנמשכת זה 4,000 שנה. תולדותיה רצופות כיבושים ומלחמות - החל בכיבוש הרומי, עבור בכיבוש הנורמני ובמלחמות בתקופת נפוליאון וכלה במלחמת העולם השנייה. במלחמה זו נהפכה המצודה הענקית המשקיפה על העיירה המנומנת לעמדה ולבונקר הקדומני של הצבא הבריטי, שלחם מלחמת מאסף בצבא הנאצי.

כאן נרתם תת-אדמירל ראמזי תחת פיקודו הישיר של וינסטון צ'רצ'יל למבצע החילוץ של יותר מ-338 אלף חיילים מחופי קאלה (Calais) הצרפתיים אל אדמת אנגליה באזור דובר. המבצע הזה הותיר את מרבית הצבא הבריטי מוכן להמשך המלחמה באדולף היטלר, ואולי גרם בכך לביטול תוכניות הפלישה הגרמניות. הנאצים לא פגעו במצודת דובר, כי רצו להפוך אותה למפקדה הראשית של צבאם כאשר יכבשו את בריטניה.

מרבית בתיה של דובר שבמחוז קנט (Kent) נהרסו באותה תקופה בהפצצות הנאצים. המצודה העתיקה, שהרומאים הקימו עליה מגדלור, נחשבת אתר מורשת בריטי ייחודי. במקום מוצגת ההיסטוריה הבריטית על ציר הזמן. 

הסיור נמשך כמה שעות. אחת האטרקציות היא ביקור במנהרות התת-קרקעיות של המבצר, שחלקן הוקמו בימי הביניים. אחרות נחפרו כהכנה למתקפה אפשרית של נפוליאון, ונהפכו לאחר התאמה במלחמת העולם השנייה בית חולים תת-קרקעי ומפקדה קדומנית סודית ביותר של הצבא הבריטי. צ'רצ'יל נהג לבקר במקום לעתים כדי לתכנן מבצעים ימיים וצבאיים. המחשב הפרימטיבי ששימש את הצבא הבריטי שקל אז כ-17 טונות, וביצועיו נופלים בהרבה ממחשב נישא רגיל של ימינו.

בחלק הבא - ממשיכים בהפלגה בים הבאלטי