"תעופי מיד לחדר ואל תצאי מהבית שבועיים"

יעל בת ה-14 הבטיחה לסמס להוריה כאשר תגיע למקום הבילוי בליל שישי ולחזור לא יאוחר מהשעה 12:30. היא לא עמדה בשתי ההתחייבויות. כאשר הגיעה הביתה לקראת השעה 2:00 לפנות בוקר, חיכו לה ההורים בכניסה לבית כועסים, מפוחדים ומאוכזבים.

אביה של יעל נזף בה קשות: "את לא מתביישת ככה לתת לנו לחכות ולדאוג? לא עונה, לא חוזרת בזמן מה את חושבת לך? תעופי מיד לחדרך. את לא תצאי לפחות שבועיים מהבית, ברור לך?" "אבל, אבא... תן לי להסביר", "אני לא רוצה לשמוע". יעל נכנסה לחדרה כשהיא בוכה ומלמלת לעצמה "מה הוא חושב, שאני תינוקת?".

אמא של יעל, שנכחה באירוע ,פנתה לבעלה כשהיא רותחת. "לא יכולת לחכות עד מחר? מה בער לך ובכלל, למה בצעקות?"

חילוקי דעות וויכוחים בין ההורים באשר לדרך הנכונה להגיב על התנהגות הילדים, מהווה את הסיבה העיקרית ליחסים עכורים בין ההורים. ואכן, כאשר הורה נדרש להגיב על התנהגות מסוימת של ילדו, הוא מוצא עצמו מתלבט לא אחת בשאלות: מה לומר, כיצד לומר ומתי לומר? ההשפעה של תגובת ההורה על התנהגותו של הילד תלויה במידה רבה בתשובות לשלושת השאלות הללו. שילוב נכון של התוכן, הזמן ואופן התגובה, מבטיחים במידה רבה תגובה הורית שקולה, מכבדת ויעילה להתנהגויות בלתי נאותות של ילדינו.

מה לומר?

ככל שהאמירה מפורטת יותר, כך השפעתה על התנהגות הילד גדולה יותר. כאשר מדובר במשוב על התנהגות נאותה: משוב ספציפי, המפרט את מהות ההתנהגות, עדיף עשרת מונים על מתן משוב כללי. "דני, אני כל כך שמחה שוויתרת לאחותך על התור שלך במחשב. אני יודעת שזה לא קל ובאמת כל הכבוד לך על ההתחשבות!" עדיף על "דני, אתה ילד נהדר" או "כל הכבוד. אין כמוך".

הניסיון המחקרי והמקצועי מלמד כי הסבירות שילדים (ולא רק ילדים) יחזרו שוב על התנהגותם הנאותה בעתיד ויפנימו אותה, גדולה יותר בעקבות משוב ספציפי מאשר בעקבות משוב כללי. ה"מה" חשוב מאוד גם כאשר מדובר במתן משוב שלילי, הערה תקיפה או נזיפה. עדיפותה של הנזיפה המפרטת מה לא היה ראוי בהתנהגותו של הילד לעומת משוב כללי היא במיקוד המשוב על ההתנהגות הבלתי ראויה ולא על הילד ("אתה ילד רע").

כמו כן, חשוב מאוד להימנע מלשאול את הילד שאלות כגון: "למה עשית את זה?" או לבקש "הבטח לי שלא תחזור על התנהגות זו בעתיד, בסדר?" אמירות כגון אלה מעבירות את השליטה בסיטואציה לילד, אשר בוודאי ייתן סיבה להתנהגותו וגם יבטיח שלא יחזור על התנהגות זו בעתיד. אמירות אלה מחלצות אותו מהסיטואציה ומלמדות אותו אגב כך כי מתן הבטחות מונע תגובה תקיפה של ההורה. וגרוע מכל, אמירות אלה מעלות את הסבירות כי ההתנהגות הבלתי נאותה תחזור בעתיד.

כיצד לומר?

הקלישאה האומרת כי הטון עושה את המוסיקה (או המוסיקה לא פחות חשובה מהתוכן), נכונה מאוד. משוב חיובי ושבח על התנהגות, הניתנים בקול רפה ומונוטוני, ללא ניסיון ליצור קשר עין, אינם יעילים, נתפשים לא אחת על ידי השומע כיציאת ידי חובה ואינם מהווים גורם מדרבן לילד לחזור על התנהגויות כאלה גם בעתיד.

לעומת זאת, מתן שבח, תוך יצירת קשר עין עם הילד ונתינתו תוך כדי התלהבות (גבות מורמות, חיוך וטפיחה על השכם), מעלים את הסבירות כי המשוב יתקבל בשמחה על ידי הילד וכי הוא יחזור על התנהגויות דומות גם בעתיד. השימוש הנכון בקול (קול בוטח ונמוך, נטול היסוס וסימן שאלה), יקבע במידה רבה גם את מידת יעילותם של הערה תקיפה או נזיפה הניתנים בעקבות התנהגות בלתי ראויה, במטרה להשפיע על הילד כי יחדל מהתנהגות זו בעתיד.

סימן שאלה בסיומה של ההערה, קול רפה ומהוסס מחד וצעקה על הילד מאידך, הערה תקיפה מלווה בחיבוק הילד (כיוון שנפגע מתגובת ההורה) - מבטלים במידה רבה את יעילות המסר ואת השפעתו על שינוי התנהגות הילד במצבים דומים בעתיד.

מתי לומר?

ישנם מצבים בהם בחירה בתגובה המיידית היא הנכונה והיעילה ביותר ולעיתים אף מצילת חיים. מצבים אלה, בהם התגובה המיידית חשובה וראויה, כוללים: מילות שבח ופרגון על שיפור, השתדלות והתנהגות נאותה. אין תחליף לשבח מיידי בעקבות התנהגות ראויה בכדי להבטיח מערכת מאוזנת של יחסים חמים ("הם לא שוכחים אותי כשאני בסדר") בין הילד להורה ולא פחות חשוב, להגברת המוטיבציה של הילד לחזור על התנהגותו הנאותה גם בעתיד ולהפכה להרגל חיים.

כמו כן, תגובה ברורה ומיידית, חשובה מאוד כאשר ההורה מבקש להפסיק התנהגות מסוכנת ו/או תוקפנית במיוחד מיד בתחילתה, על מנת למנוע הסלמתה. נזיפה קצרה, חדה ומאופקת של הורה, מיד בתחילתה של התנהגות אלימה של הילד, בעקבות ניסיון של הילד לחצות כביש מבלי להסתכל ימינה ושמאלה או כאשר הילד מנסה לעלות על אדן החלון - חשובה מאוד וכאמור, לעיתים מצילת חיים פשוטו כמשמעו.

לעומת זאת, יש לפחות שלושה מצבים בהם חשוב לקחת אוויר, לספור לפחות עד 10, לא להגיב כלל או לדחות את התגובה למועד מאוחר יותר:

1. כאשר ההורה טעון אמוציונאלית

במצבים בהם אנחנו כועסים מאוד, מתוסכלים, פגועים, מבולבלים, מופתעים, חסרי תקווה וחסרי אונים כתוצאה מהתנהגות הילד, קשה מאוד לקבל החלטה נבונה ונכונה ולהגיב בהתאם. במצבים אלה יש נטייה לאמוציות ולתחושות להשתלט עלינו ולהרחיק את ההיגיון והחשיבה וסביר להניח כי תגובתנו הראשונית והמיידית לא תהיה שקולה, רגועה ומועילה.

לכן, כאשר מדובר בתגובה להתנהגות הילד אשר כבר התרחשה (ואין באפשרותנו לשנותה), יעיל יותר יהיה אם נמתין בטרם נגיב. זוכרים את יעל שאכזבה את הוריה כאשר לא יצרה עימם קשר והגיעה הביתה מבילוי לילי באיחור רב? נכון היה מצד ההורים לחכות לה ולקבל את פניה בעת כניסתה הביתה, אך במקום לצעוק ולכעוס עם הגיעה, היה חכם ומועיל יותר לשתוק ולהודיע לה כי מחר בבוקר תתקיים שיחה בה הם יגיבו על התנהגותה הבלתי נאותה וחסרת האחריות.

2. כאשר הילד סובל מתוצאות התנהגותו

כאשר הילד שלנו, למרות הוראות מפורשות או אזהרת ההורה, מטפס על סולם או מעקה צר ונופל וסופג חבטה כואבת, אין צורך וגם לא חכם, להסביר, לנזוף או לכעוס עליו.

3. כאשר חשוב לתת לילד להתנסות וללמוד מחוויותיו

הורים יקרים, גם כאשר אנחנו יודעים שהחבר של הבת שלנו ממש לא מתאים לה והחברוּת איתו לא תחזיק מעמד ותגרום לה בסופו של דבר רק מפח נפש, גם כאשר אנחנו בטוחים כי העיסוק הספורטיבי שהנער בחר לעסוק בו, ממש לא תואם את כישוריו הגופניים - חכם ויעיל יותר, עם כל הקושי (הנפשי) הכרוך בכך, לא למנוע מילדינו מדי פעם "ליפול" ולחוות כישלון. זאת כחלק מתהליך למידה כואב אך לעיתים הכרחי לקבלת החלטות נכונות יותר בעתיד.

במצבים כאלה, כאשר התוצאות השליליות של מעשיו והתנהגותו של הילד שלנו אינם מסכני חיים (ולמען האמת, לעיתים גם אין לנו השפעה עליהם), חשוב וחכם לא להגיב ולתת לנער לחוות ולהתנסות בתוצאות של התנהגותו. ועוד עצה קטנה: כאשר הם מצליחים, למרות התחזיות הקודרות שלנו, אל תשכחו לפרגן להם ולחזקם וכאשר הם נכשלים, בדיוק כפי שצפינו, אנא וותרו על הפיתוי לומר להם "אמרתי לך".

בהצלחה!

• פרופ' עמוס רולידר  הוא אבא לשלושה, מומחה מוסמך בניתוח התנהגות, ראש המכון לחקר ולמניעה של קשיי התנהגות ילדים בסביבות חינוכיות ומנחה הרצאות וסדנאות בנושאי חינוך במכללה האקדמית עמק יזרעאל. קטעים מהתוכנית סדרת חינוך .
  

• לכל הכתבות בסדרה.