נתניהו יספח את אגף התקציבים למשרדו?
שנים רבות לקו נערי אגף התקציבים באוצר בחטא היוהרה, עם שליטה ללא מצרים בתקציבי משרדי הממשלה. סטירת הלחי של רה"מ החזירה אותם למעמדם הטבעי: ממנהלי המדינה לעובדי מדינה. האם נתניהו ינסה כעת לממש את חלומו הוותיק, על פי מודל הבית הלבן, ולהכפיף את האגף למרותו?
חלומו של בנימין נתניהו, עוד מתקופת כהונתו הראשונה כראש הממשלה, היה ונשאר לבנות את לשכתו על פי מודל הבית הלבן. זה אומר בין השאר לספח אליו, תחת מרותו הישירה, את אגף התקציבים. להשקפתו, והוא לא יחיד בדעה זו, מאחר שהתקציב הוא המכשיר הכספי של הממשלה ליישם את מדיניותה, מן הראוי שהנושא הראשי באחריות לניהול המדינה ימלא תפקיד פעיל ואפילו מוביל גם בעיצוב התקציב.
אריאב: "הקיצוץ הרוחבי - הפתרון הגרוע מכל"
יוגב: זו עסקת החבילה הראשונה מאז ישראל קיסר
בנימין נתניהו: לא היה מנוס מהעלאת מסים
שטייניץ: האוצר הוביל את גיבוש התקציב
מי שמכיר את קו המחשבה שלו, לא הופתע כשנודע השבוע איך עקף נתניהו את אגף התקציבים והסמיך את יועצו אורי יוגב לסגור את עסקת החבילה עם יו"ר ההסתדרות עופר עיני. נתניהו ניצל הזדמנות שאנשי האוצר שיחקו לידו. המשא ומתן שלהם עם ההסתדרות נקלע בשבוע שעבר למבוי סתום. כל צד התבצר בעמדתו. עיני דחה את דרישותיהם. הם דחו את דרישותיו.
נתניהו הגיב בהזמנת עופר עיני להמשיך בשקט את המשא ומתן מול יוגב. בראשית השבוע נודעו הסיכומים. באגף התקציבים נעלבו. איך העז ראש הממשלה לעולל להם כך מאחורי גבם? האוצר הודיע שהוא איננו מכיר בסיכומים עם ההסתדרות. הבשורה תפסה את נתניהו במהלך פגישתו עם נשיא מצרים חוסני מובראך.
לפני שחזר לירושלים הוא זימן את ראשי האוצר ללשכתו והורה לחדש את דיוני הצוותים המקצועיים. באוצר טענו שלא שמעו על חידוש המגעים. אחרי פגישתם עם נתניהו הם לא חזרו להיות מה שהיו. הוא נתן גיבוי מלא לסיכומים. זו היתה סטירת הלחי לא רק מעליבה. היא סימנה מהפך במעמדם. אגף התקציבים היה יכול להאשים רק את עצמו.
הזנב שמכשכש בכלב
שנים רבות לקו נערי האגף לדורותיהם בחטא היוהרה, התנשאו מעל משרדי הממשלה בשליטה ללא מצרים בתקציביהם עד לשקל האחרון במעמד של "מנהלי המדינה". הזנב שמכשכש בכלב. ראש הממשלה עמד להחזיר אותם למעמדם הטבעי של עובדי המדינה, להזכיר להם מי בעל הבית. כך שילמו גם את מחיר זלזולם בדרג הפוליטי, שלא תמיד נשאר בינם לבין עצמם.
בשלב מסוים נראה כאילו הדנ"א שלהם הושתל גם בתאים של השר יובל שטייניץ. למחרת המכה שחטפו נשטפה התקשורת בכותרות על הפגיעה ביוקרתו של שר האוצר. שטייניץ אמנם תמרן בחביבותו, לפחות למראית עין, בין נאמנותו הבלתי מסויגת לנתניהו, לבין הצורך לרכוש את אמונם של ראשי משרדו. אבל טעה מי שחשב שהשר בעומק הכיס שלהם. שטייניץ ידע על המעקף של יוגב-עיני ותמך בו.
לא היה מנוס מקיצורי דרך בלוח הזמנים הקצר להשלמת התקציב ותחת איום הקדמת הבחירות אם הוא לא יעבור בכנסת עד מחצית יולי. בסדר יומו של נתניהו, הממשלה היתה חייבת לאשר את התקציב לפני המראתו בסוף השבוע לבית הלבן. לא היה מקום למשחקי כבוד 48 שעות לפני ההצבעות, כשהחתימה על עסקת החבילה, שבבסיס התקציב, בקושי נראתה בקצה האופק. האוצר רוצה לשחק? לא בבית ספרנו. שיעשה זאת במגרש שלו.
אבל לא כל בכירי האוצר נסחפו למשחק. למשל, החשב הכללי שוקי אורן, שאמר בראיון רדיו, "אני חושב שהמשבר מחייב את מעורבות ראש הממשלה. היא הכרחית וחשובה בין אם הוא מופקד על האוצר כשר-על או כראש הממשלה. לא הייתי רואה מצב שלא יהיה כך". אורן דיבר ברשות, אבל יושרתו מעידה שהוא נקי מחנופה.
החשב הכללי לא פסל גם את המחיר שנתניהו היה מוכן לשלם לעיני בעסקת החבילה שהיה לצנינים בעיניו של בלינקוב. הוא אמר כי יש מחיר ליציבות הממשלה שכן המחיר של קריסת הקואליציה יהיה יקר יותר. נתניהו מכיר את כוחו של עיני, הגב הפוליטי של אהוד ברק. עיני הכניס את העבודה לקואליציה ויכול גם להוציא אותה.
ככל שמחירה של עסקת החבילה יקר למדי, המהלך הזה עדיין זול בהרבה בהשוואה למסורת של 25 השנים האחרונות אשר סיבכה את ממשלות ישראל והמשק כולו בגלי שביתות שעלו מיליארדים אחרי תקציבים וגזירות שלא הקדימו לעבור בעצה אחת עם ההסתדרות והמעסיקים.
בלינקוב כרה לעצמו את הבור
בלינקוב לא אהב, בלשון המעטה, את מהלכי נתניהו שהופקעו משליטתו. למזלו הרע, יוגב שתפס את מקומו היה לפניו הממונה על התקציבים. יוגב טרם שכח את כל השטיקים של אגף התקציבים בעסקי התקציב, אשר בלינקוב, החדש יחסית בתפקיד, עוד לא גמר ללמוד. אבל לא יוגב הביא להתפטרותו - אלא הבור שבלינקוב כרה לעצמו בפטפוט המיותר עם היועץ מזוז שנקלט במסדרון ושודר בטלוויזיה, ובשקף המיותר שאחד מאנשיו הקרין בממשלה אשר קומם את הרמטכ"ל נגד ראש הממשלה.
הפטפוט התייחס למחיר העסקה בין יוגב לעיני. הקרנת השקף היתה בניגוד לסיכום בין אשכנזי לנתניהו. גם אם היתה מקרית, היא נתפסה כניסיון לטרפד את ההסכמות החשאיות שנעשו ביניהם בסוף השבוע שעבר, אשר סיכלו את מאמצי בלינקוב להביא לקיצוץ עמוק בתקציב הביטחון. למחרת הוא הגיש את התפטרותו. היא היתה רק שאלה של זמן בממשלה החדשה. הנסיבות הקדימו אותה ולפחות סייעו לו לצאת בראש מורם כלוחם שנפל על משמר הקופה הלאומית.
שטייניץ הביע צער אך לא ניסה לשכנע אותו לחזור בו. גם נתניהו לא הזיל דמעה. אחרי הפרישה המתוכננת בקרוב של המנכ"ל ירום אריאב, מתפנות בצמרת האוצר שתי משרות מפתח בעזרתן יוכל להשלים את התכנית שהחל לרקום בתקופת כהונתו הראשונה בלשכת ראש הממשלה.
ב-1996 הסיפוח הזוחל נכשל
כבר ב-1996 החל נתניהו להרחיב את משרד ראש הממשלה על חשבון האוצר. הוא החל בסיפוח רשות החברות הממשלתיות (בראשה העמיד את ציפי לבני, עד אז אלמונית בשטח). אגף התקציבים היה אמור להיות הבא בתור. כאן הוא נחסם. נתניהו אמנם נבחר אז בבחירות אישיות אבל היה חסר ניסיון שלטוני. הוא לא הצליח לכופף את שרי האוצר שלו, דן מרידור ויעקב נאמן, ובתום שנתיים התפטרו בזה אחר זה.
בוגר ב-13 שנה ובעל ניסיון, הקפיד נתניהו לבחור הפעם שר אוצר שלא יאכזב אותו. שטייניץ הולם את ציפיותיו ומטרותיו. הוא שלף אותו מהאקדמיה לפוליטיקה בידיעה שאיננו ולא יהיה פוליטיקאי מהסוג שינסה להאפיל עליו או להתחרות בו. לשטייניץ קל לעבוד עם נתניהו ראש הממשלה ולעזאזל התואר של שר לאסטרטגיה כלכלית שנבחר לכל מקרה של אי הבנות מהסוג שהיו לו עם השרים מרידור ונאמן.
לשטייניץ, האבהות הזאת רק מקלה על התאקלמותו באוצר. הדוקטור הצעיר לפילוסופיה אולי לא כלכלן מקצועי אבל יודע לפחות להציג את השאלות הנכונות ובעיקר לא מקבל מוסכמות. כלומר, אחד שיודע ללמוד מהר והיטב ופתוח לרעיונות חדשים, גם לרפורמות שלטוניות, מה שמסייע לפטרונו להגשים את מטרותיו.
אל תופתעו אם בעזרת איוש הולם של תפקידי המנכ"ל והממונה על התקציבים שיתאימו לתוכניותיו של ראש הממשלה, יוכל נתניהו לקדם את סיפוח אגף התקציבים למשרדו, תוך ביזור הריכוזיות של האוצר. סמכויות המשרד יוגבלו לגיוס ההכנסות ולניהול הקופה הלאומית שיהיו נקיים מניגודי העניינים, אשר במרוצת השנים עלו לא אחת משליטתו גם במנגנון התקציב.
